Don't bid if you have nothing to offer
כשהתחלתי לפני 26 שנה לעבוד בענף המלונאות זה היה אחרת לחלוטין.
הייתה תיירות בארץ - מחו"ל ומהארץ - אלה היו השנים של ממשלת רבין השנייה. הסכם שלום עם ממלכת ירדן נחתם. היו ניסיונות להסכם שלום עם אש"פ, שבדיעבד התברר שפניהם לא לשלום.
כשהתחלתי ידעתי שעליי להצטיין על מנת להתקדם בתפקידים.
זכיתי להבטחות שווא בקידום שבגללם התפתתי ועברתי: בגלל המעבר למלונות אחרים איבדתי את רצף הזכויות שלי. גם הייתי עד לעדויות ממקור ראשון על מעשים לא אתיים שהביאו לקידומם של אנשים לא מקצועיים בעליל. מעולם לא חשבתי להיכנס למיטה של זה או זו על מנת להתקדם. ידעתי להביע את דעותיי, גם אם הם היו בעמדת מיעוט ו / או לא נשמעו לדרג הניהולי: הבעתי את דעותיי משום שהאמנתי כמו שאני מאמין עד היום שעליי להגיד את דעותיי, גם אם הם מנוגדות.
באותה מידה, הייתי אז בארון עמוק, רק לפני בגיל 35 יצאתי מהארון ולא הסתרתי את זה. האמנתי שלכולם שווים בשווה וגם למלונאי גיי מותר לעלות בדרג הניהולי.
מספר דוגמאות:
לפני כשנה הוצע לי לעבור לאחת מהמלונות של רשת מאוד גדולה בארץ באיזור תל אביב להיות סגן שני של מנהל קבלה, זו הייתה השאיפה שלי אחרי כל כך הרבה שנים שהייתי על תקן של אחראי משמרת בקבלה. עזבתי את מקום העבודה שלי למורת רוחו של המנהל שלי בשביל התפקיד הזה. מהר מאוד התגלה שההבטחה במלון בתל אביב חסרת כיסוי: הושלכתי למשמרות לילה כאחד האדם, כאחד הפקידים, וגם לא ידעו לתת לי סמכויות. באותה נשימה הבנתי שהם לא ידעו איך לאכול אותי: מצד אחד, פרפקסיוניסט ומצד שני גיי. עזבתי בטריקת דלת את המלון כעבור שלושה חודשים. ניסיתי עוד מלון אחד שגם בו הובטח לי תפקיד של סגן מנהל קבלה על ידי הסמנכ"לית של המלון, שעם כניסתי למלון היא התפטרה וסחבה אחריה את מנהל הקבלה. גם פה להבטחות לא היו כיסוי. החוזה גם פה הופר. חזרתי למלון שאותו עזבתי בזמנו למורת רוחו של המנהל שלי: רק עם חזרתי מונתי לסגן מנהל קבלה על כל הסמכויות שהיו.
כעבור מספר חודשים התברר שהרשת נמכרה. לאט לאט האנשים עזבו או שפוטרו.
אחרי חגי תשרי ועם סיום טיפולי ההקרנות התחלתי לחפש לעצמי אלטרנטיבה אחרת, בידיעת המנהל הישיר שלי: בכל זאת המלון נסגר לשיפוצים והבעלים החדשים לא מראה סימנים לקלוט אותנו מחדש, למרות שאנחנו נהיה מפוטרים. פרסמתי בקבוצות המלונאים שבפייסבוק שאני מחפש ואף הדגשתי שאני מחפש באזור תל אביב ולא פחות מתפקיד סגן מנהל קבלה. פה נפלתי מהכיסא. זכיתי לפניות והצעות מהרצליה, מנתניה - כשבפועל ציינתי שאני מחפש במלונות בתל אביב - ולתפקידים של אחראי משמרת, כשגם פה ציינתי שהתפקיד האחרון שמילאתי זה סגן מנהל קבלה. הייתה גם פנייה ממלון שעבדתי בו בעבר, שנשבעתי שלא אדרוך עוד במלון הזה כל עוד הוא שייך לרשת ישראלית עממית (שאין בי אהדה לרשת הזאת) וכל עוד ישנה שם מנהלת בעלת יחסי אנוש גרועים. לכל אותן פניות מהרצליה ומנתניה סירבתי באסרטיביות ובאדיבות, עשיתי להם את החישוב הכלכלי שלא משנה כמה שהם ישלמו לי הנסיעות לכל צד - מאחר ואין ברשותי רכב ואני משתמש בתחבורה ציבורית - יעלו להם הרבה מאוד (שהרי בשעה 23:00 אין לי כבר תחבורה ציבורית לתל אביב והם יצטרכו להוציא מונית וגם אז זה בספק אם אני אספיק לאוטובוס האחרון מתל אביב לבת ים).
מה אני מנסה להגיד?
אני יודע מה אני שווה. אני יודע מה אני יכול להציע. זה שאני אומר את דעותיי גם אם הן מנוגדות עדיף לשמוע אותן ולעשות RE מחשבה מחדש. אני לא YES MEN. אני דעתן יודע מה צריך לעשות. וכשיש לי ספק אני מתייעץ שהרי יש ספק אין ספק.
לכל אותם מלונאים שלא יודעים להעריך ומנסים להחזיר אותי צעד אחורה: אין לכם מקום אצלי כל עוד אתם מציעים לי לחזור צעד אחורה. אם אין לכם מה להציע לי אל תציעו, תסתמו את הפה ואל תפנו, זה יעשה לכם טוב וגם לי. כדי שתפנימו את העובדה שבאופן טבעי בן אדם מעוניין להתקדם ולא ללכת אחורה, שהרי גם אתם רוצים להתקדם, לא??!!!
הייתה תיירות בארץ - מחו"ל ומהארץ - אלה היו השנים של ממשלת רבין השנייה. הסכם שלום עם ממלכת ירדן נחתם. היו ניסיונות להסכם שלום עם אש"פ, שבדיעבד התברר שפניהם לא לשלום.
כשהתחלתי ידעתי שעליי להצטיין על מנת להתקדם בתפקידים.
זכיתי להבטחות שווא בקידום שבגללם התפתתי ועברתי: בגלל המעבר למלונות אחרים איבדתי את רצף הזכויות שלי. גם הייתי עד לעדויות ממקור ראשון על מעשים לא אתיים שהביאו לקידומם של אנשים לא מקצועיים בעליל. מעולם לא חשבתי להיכנס למיטה של זה או זו על מנת להתקדם. ידעתי להביע את דעותיי, גם אם הם היו בעמדת מיעוט ו / או לא נשמעו לדרג הניהולי: הבעתי את דעותיי משום שהאמנתי כמו שאני מאמין עד היום שעליי להגיד את דעותיי, גם אם הם מנוגדות.
באותה מידה, הייתי אז בארון עמוק, רק לפני בגיל 35 יצאתי מהארון ולא הסתרתי את זה. האמנתי שלכולם שווים בשווה וגם למלונאי גיי מותר לעלות בדרג הניהולי.
מספר דוגמאות:
לפני כשנה הוצע לי לעבור לאחת מהמלונות של רשת מאוד גדולה בארץ באיזור תל אביב להיות סגן שני של מנהל קבלה, זו הייתה השאיפה שלי אחרי כל כך הרבה שנים שהייתי על תקן של אחראי משמרת בקבלה. עזבתי את מקום העבודה שלי למורת רוחו של המנהל שלי בשביל התפקיד הזה. מהר מאוד התגלה שההבטחה במלון בתל אביב חסרת כיסוי: הושלכתי למשמרות לילה כאחד האדם, כאחד הפקידים, וגם לא ידעו לתת לי סמכויות. באותה נשימה הבנתי שהם לא ידעו איך לאכול אותי: מצד אחד, פרפקסיוניסט ומצד שני גיי. עזבתי בטריקת דלת את המלון כעבור שלושה חודשים. ניסיתי עוד מלון אחד שגם בו הובטח לי תפקיד של סגן מנהל קבלה על ידי הסמנכ"לית של המלון, שעם כניסתי למלון היא התפטרה וסחבה אחריה את מנהל הקבלה. גם פה להבטחות לא היו כיסוי. החוזה גם פה הופר. חזרתי למלון שאותו עזבתי בזמנו למורת רוחו של המנהל שלי: רק עם חזרתי מונתי לסגן מנהל קבלה על כל הסמכויות שהיו.
כעבור מספר חודשים התברר שהרשת נמכרה. לאט לאט האנשים עזבו או שפוטרו.
אחרי חגי תשרי ועם סיום טיפולי ההקרנות התחלתי לחפש לעצמי אלטרנטיבה אחרת, בידיעת המנהל הישיר שלי: בכל זאת המלון נסגר לשיפוצים והבעלים החדשים לא מראה סימנים לקלוט אותנו מחדש, למרות שאנחנו נהיה מפוטרים. פרסמתי בקבוצות המלונאים שבפייסבוק שאני מחפש ואף הדגשתי שאני מחפש באזור תל אביב ולא פחות מתפקיד סגן מנהל קבלה. פה נפלתי מהכיסא. זכיתי לפניות והצעות מהרצליה, מנתניה - כשבפועל ציינתי שאני מחפש במלונות בתל אביב - ולתפקידים של אחראי משמרת, כשגם פה ציינתי שהתפקיד האחרון שמילאתי זה סגן מנהל קבלה. הייתה גם פנייה ממלון שעבדתי בו בעבר, שנשבעתי שלא אדרוך עוד במלון הזה כל עוד הוא שייך לרשת ישראלית עממית (שאין בי אהדה לרשת הזאת) וכל עוד ישנה שם מנהלת בעלת יחסי אנוש גרועים. לכל אותן פניות מהרצליה ומנתניה סירבתי באסרטיביות ובאדיבות, עשיתי להם את החישוב הכלכלי שלא משנה כמה שהם ישלמו לי הנסיעות לכל צד - מאחר ואין ברשותי רכב ואני משתמש בתחבורה ציבורית - יעלו להם הרבה מאוד (שהרי בשעה 23:00 אין לי כבר תחבורה ציבורית לתל אביב והם יצטרכו להוציא מונית וגם אז זה בספק אם אני אספיק לאוטובוס האחרון מתל אביב לבת ים).
מה אני מנסה להגיד?
אני יודע מה אני שווה. אני יודע מה אני יכול להציע. זה שאני אומר את דעותיי גם אם הן מנוגדות עדיף לשמוע אותן ולעשות RE מחשבה מחדש. אני לא YES MEN. אני דעתן יודע מה צריך לעשות. וכשיש לי ספק אני מתייעץ שהרי יש ספק אין ספק.
לכל אותם מלונאים שלא יודעים להעריך ומנסים להחזיר אותי צעד אחורה: אין לכם מקום אצלי כל עוד אתם מציעים לי לחזור צעד אחורה. אם אין לכם מה להציע לי אל תציעו, תסתמו את הפה ואל תפנו, זה יעשה לכם טוב וגם לי. כדי שתפנימו את העובדה שבאופן טבעי בן אדם מעוניין להתקדם ולא ללכת אחורה, שהרי גם אתם רוצים להתקדם, לא??!!!
תגובות