למה לכתוב בכלל?
למה לכתוב בכלל?
למה בכלל התחלתי לכתוב מלכתחילה - שלפחות איכשהו אני אצליח להוציא את מה שיושב בתוכי, כי לדבר זה לא ממש הקטע שלי.
אז כן אני כותב... כותב גם כשאין לי על מה באמת.
כי אולי אז משהו בחיים שלי ישתנה, משהו חדש יקרה."מחשבה יוצרת מציאות" וכאלה...אולי אני סתם משלה את עצמי, אבל עצם המחשבה שיום יבוא והבחור שאני רוצה, ירצה אותי בחזרה עושה לי כבר פרפרים בבטן.אז זה סיפור חיי - כותב על הדברים שלא קראו לי וכנראה שאף פעם גם לא יקרו, אם אני חסר מזל בחיים האמיתים אז לפחות שבדמיון יהיה לי טוב.אז כן אני כותב כי קשה לי להגיד את מה שאני מרגיש,ואולי רק אולי אם אכתוב מהלב ואדמיין לעצמי לרגע שזה לא חלומי מדי אז זה יהפוך למציאות.אולי אני כותב על כמה שטוב לי כדי שיום אחד באמת יהיה לי טוב.
****************************
הבדידות,
איך מתמודדים עם זה?
זה קורה לכולם או רק לי?
מה שבטוח זה דופק אותך, שורט אותך עמוק מבפנים אתה מתחיל לאמץ את זה ונמנע מקירבה עם הזמן.
זה די דפוק וזה נמאס ולמרות המאמצים לשנות את זה זה לא משתנה אתה תופס את הראש בין הידיים ואומר די די כבר לא רוצה יותר לבד אני שונא את זה אבל כשמתקרבים אליך אתה נושך את מי שמנסה..
אימפולסיביות אמרנו?
כן ככה זה מצד אחד רוצה כל כך קירבה חום ואהבה מצד שני שונא את כולם לא רוצה אף אחד רק שקט.
הזוי.
**********************
רוצה מישהו.
רוצה מישהו שיגיד לי בוקר טוב ולילה טוב באופן קבוע.שיגיד לי מה איתי במהלך היום.שידע להיות הפרטנר לחיים שלי והשותף לסודות הכמוסים שלי.רוצה אחד שיאהב אותי כמו שאני, בלי מסכות , אגו, או מראה חיצוני.רוצה מישהו שילמד לגרום לי להרגיש נאהבת בכל ימות השנה.רוצה מישהו שיאהב לאכול כמוני במסעדות.רוצה מישהו שיחבק אותי שאנחנו ישנים.רוצה מישהו שאני אכנס איתו מתחת לשמיכה בחורף הקר ונשתה שוקו חם יחד.רוצה מישהו שיעלה לי את החיוך כל יום על הפנים.רוצה מישהו שיגלה את הלב הענק שלי.רוצה מישהו שגם ידע לקבל את החסרונות שלי ולבנות אותי אט אט.שיתמוך בקריירה שלי.שיבין שבאמת יוצרים אהבה מתוך רגש ולא מתוך משחק.היכן המישהו הזה?
תגובות