זו זכותי וזו זכותכם
יש האומרים לי שמה שאני כותב בבלוג שלי זה שטויות במיץ עגבניות.
יש האומרים לי שאין להם זמן לקרוא את הפרקים בבלוג שלי.
מילא אין לכם זמן לקרוא את הפרקים בבלוג שלי אבל להרחיק ולאמר שאני כותב שטויות במיץ עגבניות??
אותם אלה שטוענים כך מפריע להם הכישרון שלי בכתיבה והתשובה שלי: תתמודדו עם הכישרון. זה שלי ולא תוכלו לקחת את זה ממני. ואני לא מתכוון להצטדק על כך.
אותם אלה שטוענים שאין להם זמן לקרוא את הפרקים בבלוג שלי חוטאים כנראה כן בקריאה ואזי לא מאמינים שאני זה שכותב, מפקפקים בכישרון שלי.
בחייאת זומזום........
זה אני!!!!!!
זה הכישרון שלי!!!!! אף אחד לא כותב בשמי.
זה הבלוג שלי ורק אני רשאי לכתוב בו ואת דעותיי ואת כל מה שאני רוצה. לכן, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית.
(לא נראה שבקצב הנוכחי נשאר מדינה דמוקרטית אלא מדינת דיקטטורית).
זכותכם המלאה לא להסכים לכל הדברים שאני כותב. גם להסכים שלא להסכים זה בסדר. כל אחד ואחת והדעה שלו / שלה.
זכותכם המלאה. נקודה. סוף פסוק. רות עבור.
****************
זְכוּת היא מושג סוציולוגי, היסטורי, משפטי ופילוסופי, המציין יכולת אנושית פורמלית לביצוע פעולה מסוימת מבחינה מוסרית או נורמטיבית.
הזכות היא תיאור מצב אנושי מופשט. הנחת היסוד המונחת בבסיסו של תיאור זה היא קיומם של רצונות בבעל הזכות, שאינם תלויים בסביבתו. הזכות מקיימת הפרדה בין רצון זה לכוחות חיצוניים לאדם, ומהווה הכרעה כי רצון מסוים הוא בר-הגשמה מבחינה מוסרית.
דוגמה: נתון אדם אשר במצב מסוים הוא בעל זכות למגורים בבית מסוים, בתנאי שלא ירעיש לשכניו. זכות זו היא מופשטת, כלומר - אינה נוגעת למעשיו בפועל (כל עוד הם במסגרת זכותו והוא אינו מרעיש), או למצב הבית. גם אילו לא הייתה לו אף סיבה רציונלית להיכנס לבית (לדוגמה - אילו היה לו בית טוב ממנו מכל בחינה), זכותו הייתה בתוקף, שכן היא אינה מתייחסת למצבו הממשי של הבית ביחס לאדם.
בדוגמה: משמעותה של זכות זו היא שלאדם אישור מוסרי (לכל הפחות - בעיני מי שמייחס לו את הזכות) לגור או לא לגור בבית. כלומר, כל פעולה בה יבחר, תאושר מבחינה מוסרית. קביעה זו מנותקת מההקשר הממשי, כך שגם אם מגוריו בבית יביאו לנזק לו עצמו (אם, לדוגמה, הבית היה רעוע) או של אדם אחר (אם, לדוגמה, הוא נותר ללא מגורים), בחירתו תהיה בעלת תוקף מוסרי.
זכות תאורטית מול זכות ממשית
- מבחינה ממשית, הזכות מתארת את המצב הטכני בו נתון האדם, כך שעומדות בפניו שתי אפשרויות או יותר בתחום זכותו, אשר אף אחת מהן לא תפגע בו בצורה משמעותית. לדוגמה: בחירה בין מקצועות שונים אשר לכולם יכול האדם להתקבל.
- מבחינה תאורטית, זכות היא עצם הגדרת מצבו של האדם, בלא נגיעה למצב הטכני. זכות זו היא פורמלית טהורה וקיימת במימד התאורטי בלבד, כבסיס תודעתי. הזכות התאורטית היא, למעשה, הכרה תודעתית בלבד בצורה מסוימת של מושג הבחירה - כתיאור של מעשיו הממשיים של האדם בדיעבד.
- זכות ממשית מחלישה את כוחו של המכיר בה ביחס לבעליה, מבחינת יחסי הכוחות. הזכות הממשית מחייבת את המכיר בה ליצור את המצב הטכני עבור בעל הזכות, עניין אשר לרוב דורש השקעת אנרגיה או ויתור על כוח מסוים.
- זכות תאורטית מקבעת את יחסי הכוחות הקיימים, שכן היא קובעת אי-התערבות פעילה בהם. אי ההתערבות זו היא אישור מוסרי למצב כפי שהוא מתרחש בפועל.
זכות וכוח
למושג הזכות יחס הדוק למושג הכוח, והם מגדירים זה את זה באופן הדדי. באופן גס ניתן לנסח כי זכות היא מיסוד הכוחות הפועלים בחברה, והגדרה מוסרית של הכוחות המותרים והאסורים בה.
תיאור המצב המופשט אינו נוגע בעצם ההגשמה או אי-ההגשמה של הרצון, אלא אך ורק ביכולתו המוסרית של האדם לפעול בתוך המצב המתואר. המשמעות המוסרית של הגשמת רצון האדם, תלויה בהקשר הממשי של רצונו, וזאת לאור הקביעה המופשטת כי לבעל הזכות קיים אישור מוסרי לכל בחירה אותה יקיים במסגרת זכותו, במנותק מהקשרה המוסרי הממשי.
כמו כן, מניח מושג הזכות כי מעשיו של האדם הם בגבולות בחירתו בלבד, וכי הוא בעל יכולת מימוש של רצונותיו, במסגרת זכותו. מושג הזכות אינו נוגע במקורות בחירתו של האדם ובסיבות למעשיו, אלא מקבל את רצונותיו כמוגמרים ומוחלטים, בלא חשיבות למקורותיהם.
מסיבות אילו, הזכות היא אובייקטיבית, כלומר - היא מייצגת התייחסות חיצונית לאדם כמנגנון שלם, אשר מעשיו, רצונותיו, ומוסרו הם חטיבה אחת, בלתי-ניתנת לפירוק. גם כאשר עוסק אדם בזכותו שלו, התייחסות מסוג זה אינה עוסקת במורכבות נפשו, אלא אך ורק במצבו הפורמלי.
ניתן לבחון את מושג הזכות בשתי גישות שונות:
לעיתים אין שתי הגישות השונות סותרות. ניתן להתייחס אליהן כזוויות בחינה שונות של הקיום האנושי, כאשר הזכות התאורטית היא תיאור הנפש האנושית, והזכות הממשית היא תיאור החברה.
עם זאת, ניתן גם להתייחס אל שתי הזכויות כסותרות, כאשר הזכות התאורטית מהווה בסיס לתיאור החברה בה לא מתקיימת הזכות הממשית. במצב זה, השימוש במונח "זכות" לציון משמעויות נפרדות, עשוי להיות מקור לחילוקי דעות רבים סביב רעיון הזכות ומימושו.
באופן גס ניתן להכליל ולציין כי בעוד הזכות הממשית מחייבת התייחסות פעילה של אדם המכיר בה לקיום המצב בפועל והתערבות בחיי בעל הזכות, התייחסות תאורטית היא אישור וחיוב מוסריים לאי-התערבות בחייו של בעל הזכות.
זכות טבעית היא זכות המיוחסת לבעליה, לרוב מרגע לידתו, אשר אין האדם נצרך או יכול להשיגה בכל דרך. זכות טבעית היא בלתי-נפרדת מתכונה אישית הטבועה באדם, אשר כל פגיעה בה מכל סיבה שהיא מהווה עבירה על איסור מוסרי. מתיאור זה עולה כי זכות זו מתייחסת לעבר כמוקד ההתייחסות המגדיר את קיומה או אי-קיומה של הזכות.
זכות נרכשת היא זכות המותנית בעשייה מסוימת מצד בעל הזכות, המקנה לו אותה. הזכות הנרכשת עשויה להינתן בעקבות תנאי מסוים אשר אותו מבצע בעל הזכות, שעשוי להיות שימוש בכוח (כיבוש, קנייה וכו'), או מוסרי (שימוש לטובה כתנאי, שיתוף פעולה וכו').
לדוגמה, זכות הירושה מגדירה את היכולת לשמר כוח מסוג מסוים (שהוא העובר בירושה) בין דורות, ומבטלת מבחינה מוסרית את השימוש בכוח נגדי, כגון אלימות.
מכיוון שכל זכות היא בהכרח הפעלת כוח, ניתן להביא אדם שינהג בהתאם לזכות מסוימת גם בלא להכיר בה. לדוגמה, ניתן לחוקק חוק שבו תיקבע זכות הירושה, ולכונן משטרה אשר תכפה זכות זו על פרטים שאינם מכירים בה מבחינה מוסרית.
תגובות