מי אמר שחתול לא יודע לאהוב?

בילדותי לא אהבתי חתולים.

עברתי שטיפת מוח שחתולים בוגדניים ולא נקיים בכלל. עובדה, שיש הרבה חתולי רחוב שהם מקור למחלות ולזיהומים. מה גם, שאבי ז"ל הפחיד אותי שקרובת משפחה שלו נפטרה כתוצאה מזיהום / נשיכה של חתול: אז לא הייתה מודעות לזריקות נגד זיהומים בכלל וזריקת טאטנוס במיוחד.

מעולם לא הפסקתי לאהוב כלבים. אהבתי בטירוף כלבים. חתולים הייתי בעמדת כבדהו וחשדהו.

לפני כ - 6 שנים, עוד מעט 7 שנים, החלטתי לאמץ חבר על ארבע. באותה תקופה עשיתי משמרות לילה בכמויות בלתי מוסברות.
הייתי בהתלבטות נוראית. משום שמצד אחד אם אני אמץ כלב שהרי אני "אהרוג" בגלל שאני רוב היום נמצא מחוץ לבית בגלל העבודה שלי במשמרות וכלב זקוק לבעליו ולמשחקים איתו וגם ליציאות.
באחת ממשמרות לילה, אחרי שסיימתי את העבודה הנדרשת שלי התחלתי לעשות מחקר על חתולים. ידעתי שיש חתולים פרסיים ויש חתולים סיאמים. לא אהבתי חתולי רחוב בכלל - שייסלחו לי כל אוהבי החתולים בכלל וחתולי רחוב בפרט - לא הסתדר לי שהם יכולים להיות מבוייתים והם מאוד פראים, לטעמי.
ככל שהתמקדתי בקריאה על חתולים פרסיים לעומת חתולים סיאמים הבנתי ש - :
1. הפרסיים הם יותר בובתיים ואינם פעילים בעוד שהסיאמים הם פעילים.
2. שני הזנים הם ביתיים.
3. שני הזנים מאוד יקרים.

באחת השיחות שלי עם השכנים בקומה מתחתיי התברר לי שחבר שלהם מעוניין למסור ללא תשלום את החתול הסיאמי שלו. הם קישרו בינינו.
כשדיברנו אחת השאלות שלי היו מדוע הוא מעוניין למסור את החתול הסיאמי שלו ולא למסור חתול רחוב שהוא אימץ? משום שהבנתי שהוא אהב את הסיאמי. לטענתו הסיאמי לא הסתדר עם החתול רחוב שאימץ והעדיף למסור אותו. היה לי מאוד מוזר הדבר אך מהר מאוד ניצלתי את המומנטום עוד לפני שיתחרט והתחלנו את תהליך המסירה ללא תשלום, לכשעצמו היה לי מאוד מוזר ותמוה. מהפעם הראשונה שראיתי את אלפונסו, שמו של החתול הסיאמי, התאהבתי בו.

את אלפונסו קיבלתי בשבוע השני של דצמבר 2013.
הקליטה הייתה מהירה. ההתאהבות בין שנינו הייתה מיידית.
חתולים סיאמים ידועי כסובלים מדרכי השתן ולכן הם חייבים להרבות בשתייה והעיכול ולכן עליהם לאכול אוכל מיוחד יורינרי.

כשאלפונסו הגיע אליי היו לו סימני קטטר על הזנב שלו. התברר מהבעלים שלו שתקופה מסויימת הוא סבל מבעיות שתן ועיכול. עם הרבה אהבה, חום וסבלנות וסובלנות כל סממני הקטטר נעלמו תוך 4/5 חודשים ואלפונסו התחיל לתפוח.

היום 6 שנים, עוד מעט 7 שנים, אחרי אלפונסו מתנהל בגאווה ובגאון בבית. כמו נסיך. כשהוא לא מזהה את הבן אדם מעבר לדלת הוא מסתמר וגועש כמו כלב. כשאני מגיע הביתה אני שומע אותו מיילל משמחה עוד כשאני ברחוב במדרכה ממול הבניין. כל הבניין שומע את ייללות השמחה שלו.

המצב היום שמספיק שהוא מיילל חצי ייללה ואני יודע מה הוא רוצה בדיוק. אלפונסו למרות שיש לו מיטה משלו מעדיף לישון לצידי חורף קיץ, ככה הוא מרגיש נוח. במהלך היום כשאני בבית, גם כשהוא יישן באיזה שהוא מקום הוא מאוד רגוע כי הוא מרגיש אותי שאני בסביבתו. יש לציין, לאחרונה עם זה שאני מגדל זקן בצורה מסודרת אלפונסו אוהב לחכך את פניו ואת ראשו על הזקן מעבר לכך שהוא מבקש לחכוך את ראשו ואת אפו באפי.

מי אמר שחתולים לא יודעים לאהוב?