no regrets
כל אחד / אחת פנה / פנתה לדרכו / לדרכה. גם ככה לא יישמר הקשר בינינו.
אין חרטות. לא מסתכל לאחור. לא מתנצל. גם ככה לא היינו חברים שהיינו יוצאים כל שני וחמישי.
מי שנשאר נשאר ומי שלא הלך. לא מתיימר לשמור על קשר אם הצד השני לא מעוניין בכך. לכל אחד / אחת יש את הסיבות משלו / משלה. וזה בסדר. היה ניסיון לקיים מפגש אך לא יצא ואני ממשיך בדרכי. הלאה.
יש כאלה שיגידו שאני לא בוגר.
אז שיגידו. אני יודע מה עשיתי כמה שניסיתי. אם לא הצליח אז לא הצליח. מה לעשות? אני בן 50 (עוד מעט בן 51) ואתם בני 25/26/27. מה כבר יש לנו מהמשותף? גורנישט.
אין התנצלות.
אין חרטות.
הכל חארטה בארטה.
******************
https://www.youtube.com/watch?v=Uyb67x1C2Dg
******************
היום בבוקר החליט אלפונסו לצאת מעבר לדלת הראשית של המבואה. מבלי שאני ארגיש ואשים לב.
סיימתי להכין לי את ארוחת הבוקר ושאפתי מהסיגריה של הבוקר ואז.............
שמעתי ייללה שרק אני מכיר של אלפונסו............. טסתי החוצה וראיתי שהדלת של המבואה פתוחה קצת. הבנתי שהוא יצא החוצה עם המפתחות ביד.
מאחר ואני גר על הרחוב הראשי ושהוא מאוד סואן חששתי שהוא יצא החוצה. לרחוב. אך הוא לא היה שם.
טסתי בריצה במדרגות קומה - קומה בכדי למצוא אותו. הלב פעם בחוזקה...... רק שהכל בסדר איתו, בבקשה: התפללתי בלב. מצאתי אותו בסוף בקומה רביעית בקצה אחד של המסדרון ואת חתולת הרחוב בקצה השני של המסדרון. הרמתי אותו במהירות על הידיים שלי וליטפתי אותו בכל הגוף רק בכדי לוודא שלא הורע לו כלום על ידי החתולה השנייה. כך לאט לאט ירדנו קומה. כשהלב שלי לא מפסיק לפעום מהלחץ.
כשנכנסנו הביתה הוא הסתובב קצת. אכל והלך לשכב במיטה שלי על השמיכות. הוא עצמו היה בלחץ, מבוהל. השתדלתי להיות בסביבה שלו ולהמשיך ללטף אותו. גם לי היה כואב לראות אותו כך. השתדלתי להירגע ומהר מאוד כך הוא ירגיש שגם אני רגוע ואז הוא יירגע.
השתדלתי לשים מהר מאוד מוזיקה מרגיעה על מנת שירגע ויהיה נינוח. וגם השתדלתי לא להעיק עליו.
הוא יירגע והוא יחזור על עצמו. הוא נלחץ מכל הסיטואציה, כך אמרתי לעצמי.
אין חרטות. לא מסתכל לאחור. לא מתנצל. גם ככה לא היינו חברים שהיינו יוצאים כל שני וחמישי.
מי שנשאר נשאר ומי שלא הלך. לא מתיימר לשמור על קשר אם הצד השני לא מעוניין בכך. לכל אחד / אחת יש את הסיבות משלו / משלה. וזה בסדר. היה ניסיון לקיים מפגש אך לא יצא ואני ממשיך בדרכי. הלאה.
יש כאלה שיגידו שאני לא בוגר.
אז שיגידו. אני יודע מה עשיתי כמה שניסיתי. אם לא הצליח אז לא הצליח. מה לעשות? אני בן 50 (עוד מעט בן 51) ואתם בני 25/26/27. מה כבר יש לנו מהמשותף? גורנישט.
אין התנצלות.
אין חרטות.
הכל חארטה בארטה.
******************
https://www.youtube.com/watch?v=Uyb67x1C2Dg
******************
היום בבוקר החליט אלפונסו לצאת מעבר לדלת הראשית של המבואה. מבלי שאני ארגיש ואשים לב.
סיימתי להכין לי את ארוחת הבוקר ושאפתי מהסיגריה של הבוקר ואז.............
שמעתי ייללה שרק אני מכיר של אלפונסו............. טסתי החוצה וראיתי שהדלת של המבואה פתוחה קצת. הבנתי שהוא יצא החוצה עם המפתחות ביד.
מאחר ואני גר על הרחוב הראשי ושהוא מאוד סואן חששתי שהוא יצא החוצה. לרחוב. אך הוא לא היה שם.
טסתי בריצה במדרגות קומה - קומה בכדי למצוא אותו. הלב פעם בחוזקה...... רק שהכל בסדר איתו, בבקשה: התפללתי בלב. מצאתי אותו בסוף בקומה רביעית בקצה אחד של המסדרון ואת חתולת הרחוב בקצה השני של המסדרון. הרמתי אותו במהירות על הידיים שלי וליטפתי אותו בכל הגוף רק בכדי לוודא שלא הורע לו כלום על ידי החתולה השנייה. כך לאט לאט ירדנו קומה. כשהלב שלי לא מפסיק לפעום מהלחץ.
כשנכנסנו הביתה הוא הסתובב קצת. אכל והלך לשכב במיטה שלי על השמיכות. הוא עצמו היה בלחץ, מבוהל. השתדלתי להיות בסביבה שלו ולהמשיך ללטף אותו. גם לי היה כואב לראות אותו כך. השתדלתי להירגע ומהר מאוד כך הוא ירגיש שגם אני רגוע ואז הוא יירגע.
השתדלתי לשים מהר מאוד מוזיקה מרגיעה על מנת שירגע ויהיה נינוח. וגם השתדלתי לא להעיק עליו.
הוא יירגע והוא יחזור על עצמו. הוא נלחץ מכל הסיטואציה, כך אמרתי לעצמי.
תגובות