שקוף
יושב מול מסך המחשב........
דף לבן........
ההרהורים רצים להם על הא ועל דא. ואיתם גם הזכרונות.
הגעגועים לאבא שלי ז"ל התחילו לצוף להם. כבר 7.5 שנים מאז שהוא נפטר בטרם עת והוא חסר לי ביום יום. שלא לדבר על החיסרון שלו לאימא שלי, שתבדל לחיים ארוכים. משום מה, כל יום שעובר אני מרגיש שאני דומה לו יותר ויותר במבנה הפנים ובתנועות הגוף. אם אבי היה בחיים הוא היה כועס עליי שאני מגדל חתול בבית והיה מסרב להיכנס לבית שלי רק בגלל החתול. אני משתדל להתנחם בזה שאבי ז"ל אהב אותי והוא הפגין את אהבתו אליי - אהבת אב לבנו - לפחות בשלוש שנים האחרונות לחייו יותר ויותר. במידה מסויימת, חסר לי המבט שלו כשאני נכנס לבית וגם חסר לי מגע ידיו כשהוא מברך אותי ביום הולדתי וגם חסר לי האוזן הקשבת שלו. אני כועס על עצמי שלא אמרתי לו מספיק שאני אוהב אותו........
האם בחרתי נכון במקום העבודה החדש? האם זה לא גדול עליי? עבר רק חודש וכבר עוברים בראשי רגשות כפירה.
מה הולך להיות בבחירות סבב שלישי? האם נמשיך להיות באותו מצב כמו שאנחנו עכשו? סביר להניח שכן.
מה יהיה עם המצב הכלכלי, הביטחוני שלי? של כולנו? לאן הולכת המדינה האהובה שלנו?
האם אני אמצא זוגיות חדשה אי פעם?
****************
זה ממלא אותי גם בלי לדבר
אבל אם לדבר עדיף אמת רק לאסוף את כל מה שהתפזר
לשחרר את שנינו ולצאת אני לא אגמר ואת לא נדקרת
הקוצים יישארו יפים
עד לא מזמן הם היו שדות כבר
אין סודות אנחנו שקופים הזמן נשרף
ורק אתה לא עובר
גם אם פחות בוער תמיד יש אש לך ולי
אולי מגיע יותר בינתיים
בוא נודה על מה שיש
סירה ללא מפרש ברוח נטרפת
ובאופק לא רואים חופים
כי העולם כבר טבע בים
רק שנינו שם עדיין שקופים המילים עפות לי מהדף
רוצה לשפוך אותך ממני
בטח זה יכאב,
העצבים שלי חשופים
אנשים רואים אותך עליו
הכל עובר דרכינו
שנינו מבינים כמה שאנחנו שקופים בלי לבקש סליחה
כי אין לי ברירה
אותה שריטה שלך שרטה אותי
בסוף כל נשיקה תגיע סטירה
הרבה שתיקה ואז שלוש מילים
אחזור בסערה ארוץ עד אליה
נצחק ביחד על כל החוקים
כל החיים הם שומרים עליי
אבל ממה אנחנו שקופים
תגובות