כתב אישום
אני כל כך מאוכזב.
אבל.............
כשמגיע רגע האמת שבו הם צריכים לתת עזרה פיזית הם נאלמים דום. נעלמים. גם אחרי שאמרו לי שאני לא אחשוש לפנות אליהם בבקשה לעזרה.
לא משנה כמה אתם עסוקים. משנה כשהודעתם לי שאני רק אבקש עזרה בכל מה שאני אצטרך ולא הייתם שם זמינים בשבילי. לפחות 3 חברות וחברים שפניתי אליהם בבקשה להסעה מהבית חולים חזרה הביתה אחרי טיפול הם התחמקו בתירוצים שונים ומשונים.
איפה המשפחה? בנות משפחה??!!! הצחקתם אותי.
אנשים ונשים, לימדתם אותי שאין לסמוך על אף אחד ואחת מכם רק על עצמי.
אמי שתבדל לחיים ארוכים וטובים תמיד אמרה לי לא לסמוך על אנשים, שאין חברים וחברות, כולם אינטרסנטים. עכשו אני כל כך מצדיק אותה.
איבדתם אותי ואת האימון שלי באנשים, בחברים וחברות.
קודם זמנו מת האיש הזה,
ושירת חייו באמצע נפסקה
וצר! עוד מזמור אחד היה לו -
והנה אבד המזמור לעד,
אבד לעד!
נפש חיה וממללה,
והמשורר מדי דברו בו
את כל רזי ליבו הגיד לו,
וכל הנימין ידו דובבה,
אך רז אחד בקירבו הכחיד,
סחור סחור לו אצבעותיו פיזזו,
נימה אחת אילמה נשארה,
אילמה נשארה עד היום!
כל ימיה זעה נימה זו,
דומם זעה, דומם רעדה,
אל מזמורה, דודה גואלה,
כמהה, צמאה, עגמה, נכספה,
כאשר יעגם לב למזומן לו:
ואם התמהמה - בכל יום חיכתה לו
ובנהימה טמירה שיוועה לו -
והוא התמהמה אף לא בא.
אף לא בא!
היה איש - וראו: איננו עוד,
ושירת חייו באמצע נפסקה
עוד שיר מזמור אחד היה לו,
והנה אבד המזמור לעד,
אבד לעד!"
"היה איש - וראו: איננו עוד:
אחרי מותי סיפדו ככה לי:
וצר מאוד! הן כינור היה לו -
וצר מאוד, מאוד!
וגדול מאוד, מאוד הכאב!
תגובות