סרטן הערמונית - פרק 10: איפה החברות האמיתית?
אני מבקש להתחיל את הפרק בבלוג שלי בקישור לשיר בביצוע של להקת הנח"ל המיתולוגית שנקרא: "שיר הרעות", שיר שראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל מאוד אהב אותו.
תקשיבו לשיר, בבקשה, ואחר כך תמשיכו לקרוא את הפרק.
https://www.youtube.com/watch?v=XSRBg7OUDig
*****************************
השבוע התחלתי את שלב ההקרנות. נגד מחלת הסרטן הערמונית.
לא תיארתי לעצמי כמה זה קשה תופעות הלוואי בגין ההקרנות: בחילות, תשישות, תכיפות במתן השתן, שריפה / צריבה במתן השתן. למען הסר הספק, אני משתדל לשתות הרבה מים גם בגלל החום שבחוץ - חום יולי אוגוסט - וגם בגלל שאני מרגיש שאני צמא כל הזמן.
הפעם, אני לא רוצה לדבר על ההקרנות. זהו תהליך שאני עובר ויעבור מהר מאוד.
הפעם אני רוצה לדבר על החברויות, על הרעות, בצל המחלה.
באחד הפרקים הקודמים שלי בבלוג שנקרא "מיומנו של מסורטן" כתבתי ואני מצטט: "כשאתה מגלה שאתה חולה סרטן פתאום אתה מגלה כמה אנשים שחשבת לתומך שהם חברי נפש שלך פשוט נעלמים להם ומתעלמים ממך כאילו אתה נשא של מחלה אחרת שהיא ללא ספק מחלה איומה מאוד. הלו.............לא ביקשתי להיות מסורטן. עכשו, במיוחד, שאני מסורטן אני זקוק לחברתכם יותר מתמיד. אם תתעלמו ממני הסרטן לא יחלוף לו כהרף עין, כמו: דלקת ריאות, צינון, שפעת."
למה אני מתכוון שאני זקוק לחברתכם?
אני מתכוון שכמו שאתם מצפים ממני להיות בשבילכם זמין ולתת לכם סיוע לא רק נפשי אלא גם פיזי כשאתם צריכים ככה אני מצפה ממכם. לא רק לשחרר הצהרות בעלמא, ללא כיסוי, וכשבאמת אני פונה אליכם תירתמו.
אחרי ההקרנה - שהיא כל יום, בין ראשון עד חמישי - אסור לי לשהות בחוץ, בשמש, ועליי להגיע במהירות הביתה בכדי שאוכל לנוח מה גם שהשמש כשהיא קופחת לא עושה טוב למטופל. כמו שהרופאים המטפלים בי אומרים שכל אחד מגיב בצורה אחרת להקרנות: יש כאלה שחוזרים לשגרת היום שלהם ויש כאלה שזקוקים למנוחה. אני נמנה על הקבוצה השנייה.
אני נוסע לבית חולים בתחבורה ציבורית וחוזר אחרי ההקרנות בתחבורה ציבורית, סיפור של שעה וחצי לכל כיוון, עם החלפה של אוטובוסים באמצע משום שאין לי אוטובוס ישיר לבית חולים ממקום מגוריי.
אני חייב לציין לטובה, שיש לי חבר טוב, למרות הפרשי הגילאים בינינו ואני יכול להיות אבא שלו, אימצנו אחד את השני ברמה של אחים. גם אם הוא לא נמצא איתי פיזית הוא נמצא איתי מנטלית וזמין בשבילי כשאני צריך אותו וגם להיפך. הוא יודע לעודד אותי ומאוד דואג לי שלא תיפול רוחי, הוא תמיד מזכיר לי את ההומור השחור שלי, במובן החיובי. לעומתו, חברה, שטוענת שהיא "חברה" שלי ושהיא סומכת עליי, שהיא רואה שאני יוצא כל יום לבית חולים להקרנות אפילו לא מציעה הסעה / ליווי. אני יכול להבין אותה שהיא לא רוצה לחוות שוב את נושא ההקרנות כי יש שם סיפור משפחתי בצד שלה, אבל זה לא מחייב אותה שתיכנס איתי למכון ההקרנות היא יכולה לשבת באחת מהקפיטריות של הבית חולים עד אשר אסיים את הטיפול ואז היא יכולה להחזיר אותי הביתה.
אני מבין שלכל אחד ואחת מאיתנו יש חבילה משל עצמו / עצמה.
חברות, רעות - היא אינה רק בזמנים טובים, בזמנים של שמחות ושל חגים.חברות, רעות - היא גם בזמנים הקשים. בזמנים של צער, בזמנים של חולי.
חברות, רעות - היא לא בוואטצאפ, בפייסבוק או באינסטגרם.
חברות, רעות - לא נמדדת בכמות הלייקים באחת מרשתות החברתיות.
חברות היא בעצם: אכפתיות, הקשבה, שיתופיות, נתינה, קבלה, הקשבה, סוד, הקשבה, שמחה, עזרה. כמו בתמונה שבתחילת הפרק הזה.
תגובות