רצח נאווה אלימלך - תיק פתוח

רצח נאוה אלימלך הוא מעשה רצח בלתי מפוענח שבוצע בישראל בשנת 1982.

37 שנה עברו מאז הרצח הנוראי הזה. הייתי אז בן 12.5 / 13. נאווה אלימלך הייתה שכבה מתחתיי בבית ספר יסודי "א.ד. גורדון" בבת ים.

תזכורת על פרשת הרצח:

נאוה אלימלך, בת הזקונים של מזל ומכלוף אלימלך (אלמליח), שהייתה בת 12, יצאה בצהרי ה-20 במרץ 1982 ביום שבת, מבית הוריה שבבת ים לבית חברתה, הנמצא במרחק כ-300 מטר מביתה. היא השאירה פתק להוריה בזו הלשון: "לאמא ואבא ולכל המשפחה. אני הולכת לטייל. אל תדאגו, אני אחזור הביתה. אני אוהבת אתכם מאד". אחותה בת ה-19 הייתה האחרונה שראתה אותה בחיים.

לאחר שהתברר כי לא הגיעה לבית חברתה, החלו החיפושים אחריה. תחילה בידי בני משפחתה, והחל ממוצאי השבת בהשתתפות צוות משטרתי. ביום העשירי לחיפושים מצאו מתעמלים בחוף הים בהרצליה את ראשה של נאוה אלימלך, ארוז בשקית ניילון. חלקי גוף נוספים שלה, גם הם היו קשורים בשקיות, נתגלו סמוך לחוף תל-ברוך שבצפון תל אביב. פתולוג שבדק את חלקי הגופה קבע כי הרצח בוצע עוד ביום היעלמה של הנרצחת. הרצח ומציאת הגופה זעזעו את תושבי ישראל.

לאחר הרצח הקימה המשטרה צוות חקירה מיוחד (צח"מ), שמנה כ-40 חוקרים ובלשים ופעל חודשים אחדים, והוגדר כה"גדול ביותר בתולדות משטרת ישראל". החקירה הוגדרה כ"סבוכה במיוחד", משום שלא היה בידי החוקרים קצה חוט באשר לזירת הרצח וכלי הרצח. הצוות זימן לחקירה עשרות חשודים ברמות שונות, אולם לא הצליח לפתור את הפרשה. במסגרת החקירה, נשלחו חלקים מגופתה של הנרצחת למעבדה בלונדון, בניסיון לזהות את הכלי שבו בוצע הרצח. ביוני 1983 הודעה המשטרה כי חקירת הרצח נתקלה במבוי סתום.

לאחר רציחתה של אלימלך, כלבי גישוש משטרתיים, שהריחו בגדים שלבשה נאוה, הובילו לביתו של תושב בת ים בשם דוד לוי, שם נמצאו תמונות של נאוה וחברותיה שצילם לוי. במקום נערך חיפוש משטרתי אך ללא ממצאים. לוי, שהתגלה שהיה מצלם בנות מבית הספר "גורדון" בעירום הורשע בפדופיליה וריצה עונש מאסר.

בשנת 1998 עצרה המשטרה את עמוס ויהודה שלף כחשודים במעשה, אך שחררה אותם מחוסר ראיות. יהודה שלף טען שפרודתו העלילה עליהם ותבע את טיהור שמו. השניים עבדו כנהגי אוטובוס בקואופרטיב "דן". כעבור מספר ימים הם שוחררו, מיותר לציין שמעצרם עורר בי גל של זיכרונות מרים מאותה תקופה. יש לציין, שאותם אחרים ממשיכים לעבוד על ההגה בקואופרטיב "דן": אישית, כשאני רואה את אחד מהאחים על ההגה אני לא עולה לאוטובוס משום שהוא יוצר אצלי אסוציאציות לא נעימות - אפשר להבין למה, לא? - מה גם שהאוטובוס שהוא נוהג תמיד מטונף, הוא מקשיב לרדיו בקולי קולות כאילו זה האוטו הפרטי שלו. למען הסר הספק, אני לא מאשים אותם, מה גם שאני לא בקיא ברזי החקירה אז ודהיום.

ציפורה רימר, פרהפסיכולוגית שעסקה בניסיון פענוח הפרשה, נכשלה בניסיונה. לאחר מכן נחשף כי בעברה הרשעות קודמות במעשי מרמה והונאה.

בינואר 1983 נעצר ערבי, תושב עזה, בחשד שביצע את הרצח, אולם חקירתו לא העלתה דבר והוא שוחרר מחוסר ראיות. זמן קצר לאחר מכן קבע הרמטכ"ל דאז רפאל איתן, שהמעשה בוצע על רקע לאומני כמבחן כניסה לארגון טרור. קציני משטרה, בהם המפכ"ל אריה אבצן, הביעו הסתייגות מדבריו.

ב-31 בדצמבר 2001 התראיין יצחק גטניו, שוטר שהיה בצוות החקירה המקורי של הרצח, לגלי צה"ל. הוא חשף שלאחר דברי רפול על הרצח, מצא גם השב"כ ראיה תומכת. ערבי שנכלא על עבירות פליליות ושיתף פעולה עם השב"כ העביר למפעילו מידע על הרצח. לדבריו, מחבל שחלק איתו את תאו סיפר לו שהוא הרוצח של נאוה אלימלך. אותו מחבל שמשתף הפעולה סיפר עליו כבר שוחרר בינתיים ליהודה ושומרון, ומשם ברח לירדן. בדיקת החוקרים העלתה שהוא אכן היה ב-20 במרץ בשכונה בה נעלמה הילדה, ועבד שם במכולת. המחבל לא נחקר על ידי שום גוף, ככל הידוע, ובין הרצח לשנת 2001 הוא מת במקום מושבו בירדן, מסיבה לא ידועה.

כפי שציינתי, הייתי בשנת 1982 בן 12.5 / 13. נאווה אלימלך ז"ל הייתה שכבה מתחתיי בבית ספר יסודי שלמדנו. הרצח לכשעצמו הכניס את ההורים ואותנו כילדים לפחד, היסטריה נוראית וזה מובן מאליו. אני זוכר, שהורים עשו תורנויות בינם לבין עצמם שאוספים ביחד את הילדים שגרים באותם אזורים והיו מוודאים שאנחנו מגיעים לבתים שלנו בסוף יום לימודים ולבית הספר בתחילת היום. אני לא זוכר אם היו לנו שיחות עם פסיכולוגים / פסיכולוגיות בנושא, אבל אני זוכר את ההיסטריה של כולנו בנושא.
בבית הספר הנהלת בית הספר הקימה פינת זיכרון לזכרה של נאווה אלימלך.

אישית, אמי שתבדל לחיים ארוכים נכנסה להיסטריה והכריחה את אבי ז"ל כל בוקר להביא אותי לבית הספר ברכב שהיה לנו ובצהריים הייתי זוכר שחוזר עם הורה אחר, לפחות 3/4 מהדרך. באיזה שהוא מקום, 37 שנה אחרי, נשארה צלקת נפשית בנושא.

ב - 4 באוגוסט 2019 התבשרנו שישנם כיוונים חדשים בחקירת הרצח המזוויע הזה. המשטרה קיבלה אישור מהמשפחה לפתוח את הקבר של נאווה אלימלך על מנת לבדוק את הממצאים החדשים. 

אני מבקש להבהיר:

1. אני רק רוצה לשתף את תחושותיי בנושא הזה. הידיעה הזאת החזירה אותי אישית לאותם פחדים והיסטריה מלפני 37 שנה, אני בטוח ששותפים להרגשתי גם מקצת חברותיי וחבריי שלמדו איתי בבית ספר יסודי ובתיכון.
2. אני מקווה שמשטרת ישראל תמצא בהקדם האפשרי, אולי עכשו, את הרוצח ושהוא ייתן את הדין, למרות שעברו 37 שנה. בטוח שישנם עוד הרבה שותפים לתחושותיי בנושא.
3. מקרה רצח של נאווה אלימלך ז"ל היה סמוך למקרה הרצח של אורון ירדן ז"ל. במקרה של הרצח של הילד ירדן ז"ל הרוצח נתפס ומרצה את עונשו בכלא. במקרה של אלימלך ז"ל אין רוצח בכלל. 
4. בעת שירותי הצבאי בשנים 1987 - 1990 היו חטיפות חיילים ורציחתם מהטרמפיאדות. רק להזכיר מקרה אחד מתוך כמה של אילן סעדון ז"ל , שנחטף לא רחוק ממקום שירותי הצבאי שאחר כך נחטף.