סיפור קצר עם מסר
הסבר יפה למילה ״חברות"
״כשטיפת גשם נופלת מהשמיים: אם היא נתפסת בידיי הנקיות, היא טהורה מספיק לשתיה. אם היא נופלת לביוב, ערכה נופל עד כדי כך שלא אוכל להשתמש בה אפילו לרחיצת כפות רגליי. אם היא תיפול על משטח לוהט היא תתאדה. אם היא תיפול על עלה כותרת של פרח הלוטוס היא תזהר כמו פנינה, ולבסוף, אם היא תיפול על צדפה היא תהפוך לפנינה.
הטיפה נשארת אותה טיפה אבל קיומה וערכה תלויים במה שהיא מחוברת אליו.״
היו תמיד מחוברים לאנשים בעלי לב טוב. הקיום שלכם ייטב וערככם יעלה.
*******************************
לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו".
ברור לכל שאין לגרוע ממצוות המלך מאומה, אך מדוע לא לאפשר לאדם להוסיף במצוות ולהתעלות ככל שידו משגת?!
המגיד מדובנא ממשיל משל למה הדבר דומה:
שכן אחד ביקש מחברו להשאיל לו כף. למחרת החזיר לו כף + כפית.
לפליאת חברו השיב כי הכף ילדה בלילה כפית. הבין המשאיל שדעת שכנו נטרפה עליו, אע"פ כן נטל את הכפית.
למחרת שוב בא השכן וביקש כוס לקידוש. השכן השאיל לו, ולמחרת החזיר כוס + כוסית מכסף.
השכן אמר לו: מזל טוב, אתמול הכוס ילדה כוסית קטנה... השכן התלהב ולקח את שניהם.
לאחר שבוע ביקש הלה שני פמוטי כסף, השכן התלהב וכבר ראה בדמיונו איך ה"משוגע" מחזיר לו שני פמוטים קטנים מכסף...
לאחר שבועיים שלא החזיר ניגש השכן ושאל: "היכן כלי הכסף שלי"? אמר לו חברו בנימה של צער: "משתתף אני באבלך - הם מתו"!
"שטויות!" צעק השכן, "כלי כסף לא יכולים למות! וכי ממתי שמענו על פמוטים שמתים?!" צעק ברוגז.
פנה אליו השואל ואמר: וממתי שמעת על כף שיולדת? או כוס בהיריון? לקחת אותם ולא פצית פה. אם כף וכוס יכולים ללדת אז גם פמוטים יכולים למות...
כן הוא הנמשל:
את המצוות צריך לקיים בדיוק נמרץ, כי אדם שמוסיף על המצוות בסופו של דבר עלול לגרוע מהן...
אל תוסיף ואל תיגרע!.
*************************
📜 אני לא רוצה לשבת ליד יהודי! סיפור אמיתי.
בטיסה של חברת תעופה מאטלנטה לניו יורק, מצאה עצמה גברת מבוגרת יושבת ליד גבר חובש כיפה. הגברת קראה לדייל הראשי על מנת
להתלונן על מקום מושבה. "מה הבעיה גבירתי ?" שאל הדייל. "הושבתם אותי ליד יהודי!! אינני יכולה לשבת ליד אדם מוזר זה. נא מצאו עבורי
מקום ישיבה אחר!". "גבירתי, אני אבדוק מה ניתן לעשות בעניין" השיב הדייל, "הטיסה מלאה ואינני יודע אם יש מקום ישיבה אחר פנוי." האישה
העיפה מבט שחצני לעבר היהודי המושפל שישב לידה (ולעבר הנוסעים שישבו בסמוך)
מספר דקות אח"כ הדייל חזר ואמר, "גבירתי, המחלקה הרגילה ומחלקת העסקים מלאות, אולם, יש לנו מושב אחד במחלקה ראשונה". בטרם
הספיקה הגברת לענות, המשיך הדייל בדבריו, "רק במקרים יוצאי דופן אנו יכולים לשדרג מקום כזה, פניתי לקברניט המטוס לצורך קבלת
אישור. לאור הנסיבות, הקברניט חש כי אין להכריח איש לשבת בסמוך לאדם לא נעים." הדייל פנה אל היהודי שישב בסמוך לאישה ואמר:
"אדוני התואיל לאסוף את חפציך, יש לי עבורך מקום ישיבה נוח במחלקה ראשונה..." באותו רגע הנוסעים שישבו בסמוך נעמדו ומחאו כפיים
כאשר היהודי פסע לעבר קדמת המטוס.
הגברת סיננה בכעס, "בודאי הקברניט טעה.." לכך ענה הדייל, "לא גבירתי. הקברניט כהן לעולם אינו טועה".
***************************
אי הרגשות סיפור עם המון מוסר השכל.
לפני שנים רבות, היה אי ובו שכנו כל הרגשות: שמחה, עצבות,
ידע וכל השאר - ביניהם, גם אהבה.
באחד הימים, הודיעו לכל הרגשות, שהאי עומד לשקוע. כל הרגשות החלו בהכנות נמרצות לקראת העזיבה: הם תיקנו סירותיהם, ארזו חפציהם ולאחר שהכל היה מוכן, הם החלו לנטוש את האי אחד אחרי השני. כולם, מלבד אהבה, שסירבה לעזוב את האי והחליטה להישאר עד הרגע האחרון.
כשהאי כמעט שקע, החלה אהבה לקרוא לעזרה.
היא ראתה את עושר, ששט בסביבה על ספינת הפאר המוזהבת שלו,
וקראה לו: "עושר, האם אתה יכול לקחתני עמך?"
"לא, אינני יכול. ספינתי מלאה בזהב, כסף ויהלומים, אין מקום פנוי עבורך", השיב עושר.
אהבה החליטה לבקש עזרה מגאווה, שגם היא שטה לה להנאתה אל מול חופי האי,
בסירה יפהפייה: "גאווה, בבקשה עזרי לי!", התחננה אהבה, אך גאווה השיבה: "אני לא יכולה לעזור לך. את רטובה כולך, ואת עלולה לגרום נזק לסירתי".
עצבות הייתה אף היא בסביבה ואהבה קראה לה: "עצבות, תני לי לבוא עמך!"
אך עצבות השיבה: "אהבה, אני מצטערת, אך אני כל-כך עצובה ואני רוצה להיות לבדי".
גם שמחה חלפה על פני אהבה, אולם היא הייתה כל-כך מאושרת ושמחה,
שהיא אפילו לא שמה לב לקריאתה הנואשת של אהבה...
לפתע נשמע קול: "בואי אהבה, אני אקח אותך". היה זה מישהו קשיש.
אהבה הרגישה כה מבורכת ונרגשת, שהיא אפילו שכחה לשאול את שמו.
כאשר הם הגיעו לאדמה יבשה, הקשיש פנה לדרכו.
אהבה, שהבינה כמה אהבה שוכנת בקשיש, שאלה את ידע, קשיש אף הוא, מי היה זה שעזר לה.
"היה זה זמן", השיב ידע.
"זמן?" שאלה אהבה.
"אבל מדוע שדווקא זמן יעזור לי?
ידע חייך בתבונה ואמר:
"מכיוון שרק הזמן מסוגל להעריך את גדולתה של האהבה"
תגובות