סרטן הערמונית - פרק 8: אופטימיות זה שם המשחק

אני בן 50 אני יודע שאני לא בקבוצה הנכונה אבל מי סופר את גילאי חולי הסרטן? חולה סרטן הוא חולה סרטן.
אני חולה בסרטן הערמונית. עם אבחנה ריסנטית של ADENOCARCINOMA OF PROSTATE, GS 7 3*4, PSA-40, T1C בגלל PSA הגבוה שייך לקבוצת סיכון גבוה לחזרת המחלה. (כמה פרטים ומושגים טכניים שבשבילי למרות ההסבר של האורולוג שלי והאונקולג שלי זה עדיין סינית בשבילי).כרגע אני בטיפול הורמונלי ובעוד שלושה שבועות וחצי מתחיל את ההקרנות UPFRONT.

את הסרטן גיליתי לפני שנה בבדיקות דם שיגרתיות חצי שנתי שאני מקיים מאז שאני בן 20 את זה כולכם כבר יודעים, מהפרקים הקודמים שלי בבלוג בנושא הסרטן.

כשאובחנתי היייתי באמצע חיי, בזמן שאף צרה לא יושבת לך על הכתפיים או ליד הכתפיים - אבל עדיין הרגשתי שחרב עליי עולמי וזהו.............עכשיו החיים שלי יתקעו............היום אני מבין שהם כלל לא נתקעו - הנפש והגוף רק יצאו למלחמה זמנית. 

אני לא חושש מההקרנות. אני יודע לקראת מה אני הולך.

גם ירדתי בהיקף העבודה שלי - ממשרה מלאה לחצי משרה משתי סיבות:1. הבנתי שאני מתעייף נורא, הן בגלל שהגוף חלש והוא מתאמץ והן בגלל שאני נוטל כל יום כדור הורמונלי בלילה וכדור סידן לחיזוק העצמות ביום. הגוף התחיל לצעוק לי: "ישראל, אני עייף. אני מתאמץ. זה לא שווה את המאמץ".2. התחלתי תביעה מול ביטוח לאומי שיכירו בי כבעל נכות כללית, בגלל מחלת הסרטן שלי על כל מה שמשתמע מכך כולל קיצבת נכות. הופתעתי שנתנו לי נכות זמנית עד סוף אוגוסט כשבעצם אהיה בשיא ההקרנות. כמו כן, אני לא זכאי לקיצבת נכות בגלל שאני מקבל גובה משכורת הקבועה בחוק ובגלל זה אני צריך לרדת לחצי משרה למשך 3 חודשים הקרובים וגם לעבור ועדה רפואית בביטוח לאומי, מן הסתם. מיהרתי לקחת עורך דין שמתמחה בתחום תביעות ביטוח לאומי.

למען הסר הספק, אני לא מבקש איחולי החלמה מהירה. אני לא מבקש רחמים בכלל ולא רחמיים עצמיים בפרט. פשוט מבקש לשתף, לעורר מודעות בקרב הגברים - חברים שלי כמה חשוב להיבדק ולא להזניח וגם אצל הנשים חברות שלי.

חצי משרה זה אומר 2/3 משמרות בשבוע.

בשבוע הראשון שישבתי בבית לא הבנתי מה קורה מסביבי, שהרי אני אדם פעלתן ואנרגטי עד מאוד. אלפונסו, החתול הסיאמי שלי, נהנה והתלהב שאני בבית ביומיים הראשונים אפילו לא קלט שאני בבית. אומנם, חתול זה לא כלב שמצריך לצאת איתו כל יום כל היום. חתול ובמיוחד חתול סיאמי הוא בעל ראדרים טובים למצב הרוח של בעליו: מהר מאוד הוא מגיע לחבק את בעליו כשהוא קולט שהוא לקראת בכי וסערת רגשות.

מהר מאוד התחברתי לבלוג שלי והתחלתי לכתוב על כל מיני נושאים על מנת לאפשר למוח שלי לתרגל, לחשוב ולא להתנוון.

מחר, אני אתחיל את השבוע השני שלי שאני יושב בבית. מאחר ואני לא יכול לצאת בשיא החום - שהרי אנחנו בקיץ כבר, נרצה או לא נרצה זו עובדה - והחום גורם לי להרגיש לא טוב כשאני בחוץ החלטתי לתומי לקום בבוקר מוקדם וללכת לטיילת של בת ים ולשאוף אוויר של ים רק בכדי לעשות סדר בראש.

ואולי ממש להכנס לעובי הקורה ובזכות הכתיבה שלי, שאתם ואתן נהנים ממנה, לחפש לי אפשרות לנהל טור אישי בעיתון. מאחר והכתיבה מהווה מבחינתי סוג של תראפיה אישית ורוחנית.

לא שהרבה מבינים עד כמה זה חשוב לגוף ולנפש.