פינת החמד

בחורשת האורנים שמעבר לכביש יש פינת חמד קטנה בה אוהב אני לבלות את שעות הפנאי.

מחטי האורנים שנשרו מן העצים מכסים את האדמה והופכים אותה למצע רך ונעים. ונדמה שהוא מבקש ממך: 'אנא, סורה לכאן לנוח עליי'.

צמרות העצים המתערבבות זו בזו עד שאינך מבחין עוד בין אחת לחברתה: סוככות מפני להט השמש ויוצרות גג ירוק נהדר. קרני השמש השובבות מנסות לחדור לפינתי בעד "החלונות" הקטנים שיוצרים עלי המחט, ובנשוב רוח קלה מערימות על מחטי העצים ומנצלות כל פתח צר ואז רואה אני איך הן מטילות עליי.

מה יפה פגישת הקרניים הצהובות עם מחטי האורן הירוקות היוצרות ביחד צבע חדש זהב - ירוק. ומה יפים הניצוצות הקטנטנים והירקרקים המרצדים ומרקדים לנגד עינייך. 

אני בורח לאותה פינת החמד על מנת לעשות סדר במחשבותיי, לפעמים, כמו כולנו שזקוקים.  עושה רשימות של בעד ונגד בנושאים מסויימים, סיכומי יום - מה עשיתי נכון ומה לא עשיתי נכון, וכו'. ישנם מצבים שבהם אני מתגעגע לאנשים שהיו חשובים בחיי ונפטרו - סבתי ג'ויה, אבא שלי - מה הם היו אומרים, מייעצים לי, במצבים ונושאים מסויימים שבהם אני התלבטתי. לפעמים, OUT OF THE BLUE, אני מרגיש את נוכחותם כבאים לתת לי סימן כלשהו או גם מתוך מקום שהם באים להגיד לי שהם מלווים אותי והם אוהבים אותי. כאדם מאוד רוחני, אני מאוד מאמין בזה. באותו המקום, אני מקבל החלטות חשובות בעיניי.

את היקרים שלנו שכבר נפטרו אי אפשר להחזיר לחיים. תעריכו את הזמן השאול שהיקרים שלכם שנותרו עדיין בחיים: תבקרו אותם, תדברו איתם, אל תכעסו עליהם, אל תזרקו אותם לבתי אבות כי שם הם ייקמלו מהר מאוד. הזמן השאול הזה שיש לכם איתם לא יהיה ניתן לשחזר כשהם יעברו לעולם שכולו טוב.

החברים -  שחשבתם עליהם שהם החברים שלכם בהא הידיעה - ייעלמו יום אחד, כהרף עין, מבלי לתת לכם שום הסבר ואפשרות להתגונן. 

לא כולם יבינו את המסע שלך, זה בסדר. אתה כאן כדי לחיות את החיים שלך. לא לגרום לאנשים להבין.

קשה לנו כשבן הזוג לא מרוצה מאיתנו, ואשתו של קורח לא הייתה מרוצה. לדעתה, בעלה היה צריך לקבל תפקיד הרבה יותר בכיר. יום ולילה היא טפטפה את הארס הזה באוזניו: תראה את התפקידים של משה ואהרון, קרובי המשפחה שלך, ותראה איפה אתה, תתקדם כבר בחיים. מכאן החלו העניינים להתדרדר במהירות. קורח הכריז על מרד, והגיע עד לכפירה מוחלטת בתורה ובתפקידו של משה רבנו. אבל יש בפרשה עוד דמות של בת-זוג, אחרת לגמרי: אשתו של און בן פלת. און עצמו כבר נסחף לתוך המחלוקת שקורח הוביל, וכבר לא היה יכול להסתכל על הדברים מבחוץ, בשיקול דעת. כאן אשתו מילאה תפקיד הפוך, והצליחה בחוכמה רבה להשאיר אותו מחוץ לסיפור. בזמן שקורח וחבריו נבלעו באדמה בסיומה של המחלוקת הטרגית, און ישן באוהל שלו ונותר בחיים. בדרך כלל כשמדברים על פרשת קורח עוסקים בדברים הגדולים – מחלוקת ושלום, קנאה ואמונה. אבל בין השורות, אפשר לגלות מה משפיע עלינו יותר מכל בחיים: המסרים שבני הזוג שלנו משדרים לנו, האווירה בבית ולאן היא מכוונת אותנו, מה שאומרים אחרי יום עבודה, כשדלת הבית נסגרת, בשיחות הקטנות בסלון ובמטבח.