דל"פ

רז שכניק כותב ממונדיאל בקטאר:

"לא רצינו לכתוב את הדברים האלה, אבל אחרי 10 ימים בדוחא, אי אפשר שלא לחלוק אתכם את מה שעובר עלינו כאן.

אנחנו מרגישים שנואים, עטופי עוינות, לא רצויים. איך אמר לנו קטארי חביב במבט ראשון כששאל ונענה שאנחנו מישראל? 'הייתי רוצה לומר לכם ברוכים הבאים. אבל אתם ממש לא ברוכים. עופו מפה כמה שיותר מהר'. ככה. חד וחלק.

המונדיאל הוא חוויה עצומה. זכינו להיות פה ולסקר כדורגל, הדבר שאנחנו הכי אוהבים. אנחנו למודי טורנירים דומים קודמים - יורו ומונדיאל - כך שיש בסיס להשוואה. אז לא, לא כיף לנו. רחוק מזה. ברחוב מלווים אותנו פלסטינים, אירנים, קטארים, מרוקאים, ירדנים, סורים, מצרים ולבנונים במבטים רושפי שנאה. יוצאי דופן הם הסעודים, מהם קיבלנו חיוכים ואור בעיניים.

בהתחלה עוד הסברנו פנינו לשלום והושטנו יד. הזדהינו כישראלים. אבל כשראינו שזה תמיד גורר עימות קשה עם ערבים, עד קללות בוטות בשפה שאפשר להבין, החלטנו להזדהות כעיתונאים מאקוודור.

אני מודה: התפכחתי פה לראשונה. תמיד הייתי איש מרכז, ליברלי ופתוח, עם רצון לשלום מעל הכל. תמיד חשבתי שהבעיה בממשלות. בשליטים. גם בשלנו. אבל בקטאר נוכחתי לדעת עד כמה השנאה היא מנת חלקם של האנשים ברחוב.

עד כמה הם מעוניינים למחוק אותנו מעל האדמה. עד כמה כל מה שקשור לישראל מעורר בהם שנאה קשה. עכשיו סליחה קטנה על הפאתוס. מוזמנים לא להמשיך לקרוא. אנחנו מסתכלים מקטאר על הוויכוחים בישראל וזה נראה כרגע כל כך מטופש ומיותר.

אם אנחנו בארץ לא נשכיל לאחד כוחות, להיות באמת עם אחד עד כמה שאפשר - וסליחה על הקלישאה הזו - ונמשיך לריב בכבישים, ולהתעמת בבחירות - אז מצבנו לא יהיה טוב מול עוצמות האיבה האלה.

קחו את זה לאן שאתם רוצים מפה. זה מונדיאל נהדר, נכון, אבל נצא מפה בהרגשה רעה מאוד. מצד שני, איזה כיף יהיה לחזור למדינה שלנו. אין לנו ארץ אחרת".

הטקסט של רז שכניק על השנאה כלפי הישראלים במונדיאל מטלטל. הוא מטלטל כי הוא חושף אמת שאנו עושים כל מאמץ כדי להדחיק, כי הוא נכתב על רקע פירוקה של החברה הישראלית. אם נמשיך כך בתוכנו, נתפרק וגם נובס צבאית. בחברה שבה הרעים מרימים ראשם בלי פחד, הטובים יתנתקו. ואז הלכה המדינה על באמת.