זה אני

אתמול הייתי בביקורת בבית חולים "איכילוב" אצל הרופא המנתח שלי. תעזבו את זה שהיה באלאגן רציני במזכירות הרפואית בכדי לעשות צ'ק אין למחלקה. הייתי שם כבר בשעה 08:40 בבוקר למרות שהתור שלי לרופא היה בשעה 10:50 בבוקר: רציתי להגיע לשם בניחותא בכדי שיהיה ל זמן לפני התור לעשות צילום רנטגן לשתות קפה עם סיגריה אחת או שתיים ואז להיכנס לרופא על פי בקשתו מוכן ומזומן. מה שבפועל זה לא קרה בכלל: רק את הצ'ק אין עשיתי בשעה 10:50 בבוקר, לרנטגן נכנסתי בשעה 11:00 בבוקר ולרופא נכנסתי 20 - 30 דקות אחר כך. כשנכנסתי לרופא לא היו לו בשורות טובות בשבילי: הוא נתן לי הנחייה במידית להפסיק את הפיזיותרפיה בגלל שהמפרק ליד המרפק - שהתברר שהוא מלאכותי - לא התאחה. ואסר עלי גם להפסיק את התרגילים בבית ולא להתאמץ רק מה שהכרחי בלבד. ושעליי להגיע לביקורת בעוד חודש, במידה ועד אז זה לא יתאחה עליי לעבור ניתוח נוסף, מה שממש לא בא לי בכלל. כמובן שהאריך לי את חופשת המחלה בעוד חודשיים. האמת??!! זה ביאס אותי נורא. מצד אחד, הייתה התקדמות יפה בחודש של טיפולי פיזיותרפיה: הצלחתי לכופף את היד בזווית של 90 מעלות. מצד שני, אנ

הבוקר קמתי.......... עם מועקות ועם הידיעה שאת הפרק הזה אף אחד ואף אח לא יקרא......... את הרישום של הפרק אני חייב לכתוב, לשפוך. התעוררתי בשעה 05:35 בבוקר עם דחף לשירותים: אומנם מיהרתי לקום ולהתפנות ולפתוח לצ'וצ'ו מקופסת השימורים ומיהרתי לחזור למיטה. בידיעה שעוד מעט יורד השכן מלמעלה ואם יראה שאני ער ייקרא לי לבוא לבית הכנסת: כבר נאמר לו כמה וכמה פעמים שאם מגיע יהודי בלי רצון וחשק לבית הכנסת שהרי התפילה שלו לא מתקבלת. איך בדיוק אני אשים תפילין? מה גם שלא מבין שאם אני לא מעוניין ללכת לבית הכנסת אזי אי אפשר להכריח אותי. גם ככה אני קורא את הפרק היומי של התהילים. בחייאת זומזום אני לא יכול להתנהל בבית שלי, גם אם הוא בשכירות, מבלי שידברו איתי על בית כנסת, בית כנסת ובית כנסת? עדיין אני לא רב וגם לא מתכוון להיות.  מחר אמורה להיות לי הביקורת בבית חולים אצל הרופא המנתח שלי. התחושה שלי שהוא לא יאהב לראות שעדיין אני לא יכול לכופף את היד בזווית של 90 מעלות שלא לדבר על 100 מעלות. גם ככה אני קם כל בוקר עם יד נוקשה ונימלול ואזי אני מתקשה לתפעל אותה, לפחות בשעה - שעתיים הראשונות. וזה מתסכל נורא כל

מתעורר בבוקר ומגלה ש........ בעצם ישנתי ברציפות כל הלילה אם זה בגלל שהייתי עייף וגם בגלל הקור שבחוץ. למרות הכל, מדינת ישראל עברה לשעון קיץ. והדבר הכי יפה על הבוקר ש......... צ'וצ'ו מעיר אותך בליקוקים ודחיפת האף שלו לכיוון פניי בעצם אומר לי: "אבא תתעורר. הגיע הזמן לקום. אני רעב לקופסת שימורים ולצאת החוצה קצת. אני יודע שקר ורטוב בחוץ אבל קצת רק קצת". עכשו אני אחרי קפה וארוחת בוקר, קריאת תהילים, שטיפת כלים, זריקת זבל. יושב עם עם הספל - בעצם, ג'ארה - של קפה וברקע מתנגן ה - YOUTUB  על רצף שירי ארוס רמזוטי (EROS RAMAZZOTTI), זמר שנחשפתי אליו בגלל האקס המיתולוגי שלי. רק מייחל לעצמי שאקבל את אחד מחיציו של ארוס. *********** ביום שני האחרון הזמנתי לי זוג משקפי ראייה דרך האופטיקנה. הזמנתי אותם כי הרגשתי שהמספרים והצלינדר ירדו לי. במעמד ההזמנה נאמר לי שאני אמור לקבל אותם תוך 14 ימי עסקים. רק מקווה מאוד שאקבל הודעה ששבוע הבא הם הגיעו. כבר לא יכול לסבול להיות עם הזוגות בעלי מספרים וצלינדרים שלא נוחים לי וגורמים לי להתאמץ לקרוא. ********** השבוע החלטתי לפנק את עצמי בעוד זוג צמיד

מי שיוצא במזג האוויר הגשום והקר הזה פשוט משוגע!!!! ביטלתי את התור לפיזיותרפיה בריפוי ועיסוק שהיה לי היום בבוקר. גם ככה הקור לא עושה לי טוב, שלא לדבר על הגשם שבחוץ. יש לי פחד לצאת מהבית מעבר לפתח הבית שלי: איך שהוא למבואה כן אבל לא ליותר מזה. העדפתי להישאר בבית ולתרגל את התרגילים בבית עם המזגן שפועל על חימום. מה גם שהתעוררתי בשעה חמש וחצי בבוקר כשהרגשתי את היד הפגועה רדומה / עם נימלול נוראי, עוד קמתי לשירותים וחזרתי במהירות למיטה לעוד חצי שעה כשראיתי שאני לא יכול להירדם שוב מעצם התחושה הלא נעימה. עד עכשו עשיתי לעצמי עיסוי ליד בנקודה הכואבת. מה גם שלא בא לי להתרטב מהגשם שלא מפסיק בכלל. יש לי תחושה שהרבה לא יצאו לעבודה היום בגלל מזג האוויר. ************ המוזה לא אצלי היום...... וזה מעצבן אותי....... ************ דעת תורה : כאן המקום שלנו ללמוד כיצד להשיב, כיצד להגיב לכל דבר בחיינו אנו, להשתדל תמיד לראות, לבחון ולמדוד כל דבר בראי התורה הקדושה, להשתדל תמיד לקבל בכל דרכינו דעת תורה אמיתית, לדעת מה השי"ת רוצה ממני "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר

אתמול בערב חשבתי על זה: למה שלא יהיה ליווי פסיכולוגי במהלך הפיזיותרפיה בגלל ריסוק יד וניתוח? שהרי זה לא קל הדבר לחולה בכל גיל, במיוחד לאלה שבגיל 50 פלוס, הסיטואציה הזאת. השירות חייב להיות דרך הקופה של קופת חולים. לא אכחיש ולא אשקר: אכן הסיטואציה קשה לי מאוד, גופנית ונפשית. מה גם שכמעט חודש אני מקבל טיפולי פיזיותרפיה וזה כואב לי נורא גופנית. המצב היום שאני מצליח להפעיל את היד לעומת תחילת החודש, אבל מה............ באזור המרפק המקום עדיין תפוס, נוקשה, כואב. עדיין לא מצליח להביא את היד לזווית של 90 מעלות כשהיעד שלי הוא 100 מעלות. הפיזיותרפיסטית שלי מודאגת מזה מאוד: מצד אחד, היא די מבינה שאני מפחד מהכאבים ומצד שני היא לא מבינה מדוע עדיין אזור המרפק עדיין תפוס, נוקשה. לטענתה, הייתי אמור כבר להפעיל את היד ושאני לא עושה את התרגילים בבית. כמה שאני מסביר לה, שקשה לי להתמודד עם הכאבים כי סף הסיבולת שלי בכאבים מאוד נמוך ושעובדה שלקחתי אתמול שני כדורי נורפן לפני הטיפול בכדי שהכאבים יהיו מבחינתי חלשים ועדיין הרגשתי את כאבי המתיחות והלחיצות על האזור. שהרי אני לא צעיר: אם הייתי בשנות העשרים שלי זה היה

זהו!!!!! הלכתי לעשות בדיקות עיניים אחרי שהבנתי שהמספרים + צילינדר אצלי השתנו וכתוצאה מכך סבלתי משתי הזוגות שיש לי (המספרים שונים). מה גם שהמשקפיים שהרכבתי בעת תאונת העבודה נהרסו ונעלמו. הלכתי לסניף של "אופטיקנה" בקניון בת ים אחרי שקבעתי תור לאופטיקאי בסניף. בגלל שאצלי זה לא רק מספר אלא גם צילינדר ידעתי שאצטרך להיפרד מסכום כסף נכבד. מצאתי מסגרת שמצאה חן בעיניי. אחרי בדיקת אופטיקאי אכן המספרים והצילינדרים ירדו לי. כך או כך הזוג אמור להגיע מוכן בעוד שבועיים: רק מקווה שהמשקפיים יהיו מוכנים לפני כן. ואני לא מוכן לעשות ניתוח להסרת משקפיים.  *********** להפתעתי הרבה גיליתי הבוקר שבעוד יומיים זה יהיה חודש וחצי מאז אותה תאונת עבודה......... הארורה מבחינתי. בזמן שטיילתי קצת בקניון בת ים הבנתי את זה. הפנמתי את זה. ואיך כל הזמן הזה אף גורם ממקום העבודה לא התקשר לשאול אותי לשלומי......... זה צבט לי את הלב....... עד כדי כך הייתי אוויר מבחינתם? עוד עובד? עוד מספר? עוד שק חבטות? מהר מאוד התעשתי על עצמי........ ונזפתי בעצמי בקול הפנימי שלי שעליי להתמקד בבריאות שלי נטו. שהרי שמתי לעצמי מטרה שב

עושה לי טוב על הנשמה לדעת שישנם קוראים וקוראות של הפרקים בבלוג שלי שמזדהים עם מה שאני כותב. קוראים וקוראות בארץ ובחו"ל. אני גאה על כך שאני מצליח לחדור לנשמה של כל אחד ואחת: על ההזדהות, על ההבנה, על אהבת המילה.  זה פשוט לא מובן מאליו בכלל. ************** לא כתבתי בימים האחרונים..... לא בגלל שלא היה לי מה לכתוב אלא בגלל שזה היה בגלל חג פורים וגם סבלתי מהכאבים של אחרי טיפולי פיזיותרפיה. לפחות היד המושבתת התחלתי להפעיל אותה בבית מתוך הבנה שאני חייב!!!! לפחות בשטיפת כלים. מה גם במהלך השבוע הקרה שהייתה השפיעה על הכאבים. פשוט סבלתי. נורא. (לא מתבכיין רק משתף). רק נקווה שאלה הימים האחרונים של הקור. די....... חורף מיצית את עצמך כבר. ************* די הופתעתי מהמהירות של ביטוח לאומי בטיפול בענייני, בדבר הכרתי כנפגע תאונת עבודה וקבלת גמלת נפגע תאונת עבודה. שלא לדבר על המהירות של חברת הביטוח שלי - משלם על תאונות אישיות - שתוך 10 ימים מיום הגשת התביעה שולמה לי הגמלה. אז........... כשצריך להגיד מילה טובה צריכים להגיד אותה לעומתם............ "מכבי שירותי בריאות" עובדת עם אופטיקאים. מאחר

רק התחלתי את השבוע השני של הפיזיותרפיה ואני כבר מותש. הטיפולים היומיים מתישים אותי נפשית וגופנית. חוזר הביתה ואני רק מבקש לנוח: לא לעשות שום דבר, לא לדבר עם אף אחד. הבוקר היה לי טיפול בריפוי ועיסוק והשקעתי את כל מרצי בנושא. וכשיצאתי מהמכון פשוט קרסתי. כאבה לי היד נורא. בהתחשב בעובדה שהתעוררתי הבוקר בשעה 03:30 / 03:40 מהכאבים כתוצאה מהקור ששרר בחוץ למרות שהייתי מכוסה טוב. כנראה נרדמתי שוב עם הכאבים והתעוררתי שוב מהשעון המעורר. בימים כאלה של אחרי הטיפול אין לי חשק לדבר עם אף אחד ואחת. רק מבקש להסדיר את הנשימות שלי ולשחרר את הכאבים מהיד. נכנסתי לחודש השני של חופשת המלה. האי יכולת או יותר נכון האיסור לצאת לעבודה מתסכלת אותי. רוצה להיות פעיל יותר. להרגיש שאני חי. מצד שני, אני מבין שאני לא יכול לעבוד במצבי בנוכחי. למי שנולד בחודש השלישי אין לי סבלנות. לפחות אני צוחק שתהיה לי יד ביונית בסוף הפיזיותרפיה לאור זה שהשתילו לי פרוטזה ביד בניתוח תיקון היד המרוסקת. אז........... לא להתעסק איתי כשאהיה עצבני. **************** עוד חודש יחול חג הפסח. עדיין אני לא יודע אצל מי אני אחגוג את החג. גם ככה חופש

בילדותי הצטערתי שלא נולדתי עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות.... הייתי בעל דימוי עצמי נמוך: שמנמן, עם שיער שחור מקורזל, יורמי. היה לי קשה מאוד עם הדימוי הזה, עם הנראות שלי. שנאתי את עצמי על כך. התביישתי בהוריי. עם השנים, כמה שנים טובות אחרי הצבא, למדתי להעריך את עצמי. היופי החיצוני משפיע ללא ספק. מה שיותר חשוב זה היופי הפנימי: מי שאתה. השלמתי עם הגוף שלי, הסתפרתי קצוץ, גידלתי זקנקן. אהבתי את החיצוניות שלי לא פחות מאשר את הפנימיות שלי. למדתי לא להתבייש בהוריי. נכון......... אני עדיין אוהב שירים מלודיים. לא הולך למועדונים. אוהב בתי קפה, פאבים טובים כשאני יוצא. בגילי יש לי קמטים מעטים, השיער עדיין שחור יש לי מעט שערות לבנות, בזקנקן יש יותר שערות לבנות. עדיין מטפח את עצמי בקרם פנים.  נהפכתי לברבור היפה. ************** מאז שהתחלתי לכתוב ביומן שלי, קרי: הבלוג, אני מרגיש שהכתיבה שלי השתפרה. הכתיבה היומית שלי לפעמים, משעשעת ולפעמים, מעצבנת רק בגלל ההתבכיינות והנרגנות שלי ולפעמים, מצחיק, קצת בלבלות אפילו עצוב ושוב כיף ומצחיק. לכן, החלטתי לפתוח את הלב, את המחשבות ולתת לכם להיכנס ללב שלי. הכתיבה של

יום שבת בבוקר....... התעוררתי לשירותים להטיל את מימי בשעה 05:30 בבוקר. צ'וצ'ו יושב על הסורגים וברגע שקולט שאבא שלו ער נכנס לבית ודרש לצאת לחצר. "בחייאת ראבאק צ'וצ'ו היום יום שבת מה יש לך לחפש בחוץ בשעה כזאת?" - אני מלמל מהשירותים. מתלבש בקושי (עדיין עם הכאבים של היד המרוסקת) ותוך יללותיו של צ'וצ'ו שרוצה לצאת..... אני מנסה להשתיק אותו כי בכל זאת השעה מוקדמת מאוד ועוד ביום שבת. אז........... אם חשבתי לחזור לישון הלכה לי השינה.  לפחות ישבתי לאכול ארוחת בוקר עם ספל קפה, כהרגלי בקודש, כשבסופה הועיל צ'וצ'ו להיכנס הביתה ישר למיטה ולישון. "עכשו זה הזמן לקרוא תהילים ולשטוף כלים אחר כך", שוב מלמלתי לעצמי. לפחות אני יכול לשבת לכתוב ולהנאות מזמן איכות עם עצמי בשעה מוקדמת של יום שבת וספל קפה מהביל שני. טורקי או לא טורקי? *********** הבנתי........... אף אחד ואף אחת לא אוהבים לקרוא על אהבת גברים שהיא לא פחות לגיטימית מאהבה של גבר לאישה. גבר שמתהלך עם עגיל קטן וצמוד אוזן עדיין אנשים מעקמים את הפנים.  ועוד אנחנו חיים במאה ה - 21 בשנת 2022. בושה לחברה

"כל חלומי היה להזדקן איתך" - אמר טום לג'ק - "אהבתי אלייך נשארה ותהיה תמיד. אני לא יכול להמשיך ככה בגלל חוסר הנאמנות, חוסר היציבות שלך. באהבה צריכים לתת וגם לקחת: אני רק נותן ונותן." ג'ק הבין ולא הבין לאן נושבת הרוח......  "אני עוזב. אני לא יכול להמשיך את מערכת היחסים הזאת" - טום הטיל את הפצצה - "אני עוזב את הבית ששכרת. יש לי לאן לעבור" "לאן אתה עובר?" שאל ג'ק. "זה לא מעניינך" - ענה לו טום - "עליי להתנקות ממך.  עליי להתרחק ממך. די. נגמר. תכבד אותי" ג'ק בהה לכיוון הדלת שממנה יצא טום עם המזוודות שלו וסגר אחריו. לרגע חשב שזו בדיחה של טום והוא עוד יחזור חזרה, אך כשהוא ראה את טום דרך החלון, רגע לפני שעלה למונית שתיקח אותו ליעד החדש שזה הביט לכיוון החלונות שהיה עד לפני רגע ביתם.... טום עלה על המונית ונסע. הותיר את ג'ק לבדו. אז פרצו הדמעות של ג'ק שלא אהב להישאר לבד אף פעם. הוא פחד להישאר לבד. השעות נקפו. לא היה טלפון אחד. ג'ק הבין שטום עזב ולא יחזור עוד. "איך אני ממשיך מכאן? מי יכין לי את הקפ

הבוקר הלכתי לבית הכנסת הסמוך בלווית השכן. היה לי דחף להגיד את ברכת הגומל וגם להגיד קדיש. בעצם, הגיע הזמן להגיד את ברכת הגומל חודש אחרי, שהרי כשריסקתי את היד טוב שלא עפתי לכביש שהיה יחסית סואן בהתאם למזג האוויר הסוער והגשום כמו שעפתי למדרכה. להגיד קדיש כי הייתה לי דודא להגיד מאז שהתחלתי לקרוא תהילים מאז שישבתי בבית בחופשת המחלה. בעצם.......... למה לי להצטדק? מצד שני, רק רציתי להסביר. למרות שממלא לא תקשיבו או תקראו ולא תבינו. נורא נהנתי בבית כנסת בתפילת השחרית. זה היה סגנון אחר של תפילה ממה שאני רגיל. בית כנסת קטן ששומעים את השליח ציבור, שומעים את התפילה. נתנו לי גם את הזכות לפתוח את ארון הקודש: די הופתעתי מהכבוד שניתן לי ומצד שני הובכתי מאוד. הרגשתי שנכנסתי לבית כנסת. הרגשתי את ההוד ואת ההדר למרות היותו בית כנסת קטן. התמלאתי באנרגיות חיוביות. ************** תקשיבו, סיימתי שבוע ראשון של פיזיותרפיה וטיפול בריפוי ועיסוק. להגיד שחזרתי לעצמי זה ממש לא. אתמול בפיזיותרפיה הבנתי שאני נותן משקל לקיבוע ולפחד מלהזיז את היד ושאין ברירה עליי להפסיק להיות מתוח ועליי להשתחרר. ואכן, אחרי הטיפול הרגשתי

ניסיתי לכתוב אתמול אבל ללא הצלחה, כי...... עשיתי טיפול פיזיותרפיה עם הפיזיותרפיסטית שלי שכללו מתיחות של היד המרוסקת ולחיצות עליה בכדי לגרום לזרימת הדם ולהתחיל להפעיל אותה כמה שאפשר. למרות שלקחתי משכך כאבים זה כאב לי נורא. הבנתי ממנה שיש לזה מטרה מסויימת ושיתפתי איתה פעולה ובכל זאת........... הקושי שלי היחידי אחר כך היה לדבר ולנשום. כל הזמן אמרתי לעצמי שזו המטרה וזו צורת הטיפול וזה טוב שזו הפיזיותרפיסטית שלי ולא הפיזיותרפיסט שלא רציתי. כשחזרתי הביתה הגדלתי לעשות אחרי ארוחת צהריים זה להיכנס להתקלח ולעשות עיסוי ליד.  בסוף יום הרגשתי, מצד אחד, הקלה. כשמצד שני, כאב לי נורא. פשוט נטלתי הפעם כדור נורופן ג'ל ונכנסתי למיטה ונרדמתי מיד. הסיבה הנוספת שבבוקר נלחמתי רגשית ונפשית עם מכבי שירותי בריאות על מנת להישאר עם הפיזיותרפיסטית עד אשר אושר לי הנושא. ************** עבר שבוע מאז שאמי ואני לא מדברים. עבר חודש שעשיתי תאונת עבודה וריסקתי את יד שמאל. כשיצאתי מחדר ההתאוששות אחרי הניתוח והועברתי לחדר ששהיתי בו ידעה אמי להכריז ברשי גלי שפילו האחיות והאחים בעמדת האחיות שמעו אותה והיות מופתעים "א

אתמול בבוקר יצאתי לסיבוב קצר עד למרכז המסחרי. הייתי זקוק לסיבוב הזה, מצד אחד. גם נתקפתי בפחד שמא אפול שוב, מצד שני. מכון הפיזיותרפיה שבו אני אמור להיות מטופל דחף לי מטפל שסבלתי אצלו נורא. ולא משנה התלונות שלי בנושא, לא משנה שאני לא רוצה שגבר יגע בי בגלל העבר שלי. והייתי עצבני נורא בגלל זה מאתמול בערב והגוף שלי תפוס בגלל זה וגם היד כואבת לי נורא. לא מספיק שאני צובר עצבים, תסכולים, לחצים גם אמא שלי ישבה לי על הזנב עד תחילת השבוע שאז הטחתי את הנייד שלי בכעס והלכתי לישון עם דמעות ומאז אנחנו לא מדברים. לחשוב על העובדה שמאז שריסקתי את היד היא לא טרחה לבוא לשבת איתי שעה עד שעה וחצי פעם בשבוע לתת לי תמיכה מנטלית: לא רוצה שתכבס לי, לא רוצה שתגהץ לי, לא רוצה שתבשל לי. רק לתת לי תמיכה מנטלית. שכנים וחברים הבודדים שומעים את זה פשוט פוערים עיניים ולא מבינים. מבחינתה: זה היא במרכז. רק לה לתת ולתת ולא ההפך.  ************* אני מקווה שאני אצליח מחר - יום ראשון - לשנות את רוע הגזרה. מתכוון ללכת למכון הפיזיותרפיה ולדרוש לדבר עם מנהל המכון ולדרוש להחליף לי את המטפל במטפלת באשר היא. כי הבוקר קמתי עם תחושה

נחמן שי - Nachman Shai Emilie Moatti חוזרים ואומרים בכל דרך אפשרית ובכל הרשתות החברתיות האפשריות שעלינו - מדינת ישראל - לקלוט פליטים אוקראינים. בואו נבהיר כאן מספר דברים: 1. המצב הכלכלי של מדינת ישראל לא טוב בכדי לקלוט פליטים באשר הם. אין כסף לאזרחים אז לפליטים יש? נו באמת. או איך אתם אומרים באידיש? נו שויין. 2. ציבור מצביעי מפלגת העבודה לא הצביעו עבורכם בכדי שתקלטו פליטים אוקראינים. רוב המצביעים שלכם באו מאירופה. הם דור שני ושלישי לשואה והם זוכרים עדיין מה שהאוקראינים עשו במלחמת העולם השנייה ליהודים. 3. מדינות אירופה יכולות לקלוט את הפליטים האוקראינים. נקודה. 4. כל מי שאומר ומעיז לאמר שזה יהיה באופן זמני קליטת הפליטים האוקראינים - מי מבטיח לכם שהם לא יעזבו אחרי שיקבלו כספים על חשבוננו, האזרחים שגם ככה מתקשים לקבל את מה שמגיע לנו? וברגע האמת כשיתבקשו אזי יתחילו כל חבר מרעיהם להמציא כל מיני תירוצים בכדי להשאיר אותם בארץ. 5. הפליטים האוקראינים הם לא אותם פליטים מהמזרח הרחוק שמנחם בגין ז"ל קלט אותם כשאף מדינה לא רצתה לקלוט אותם. אין מקום להשוות בין השניים. 6. הומניים, הומניים עד גבו

מריחים את האביב באוויר....... ריח היסמין נפוץ בתחילת שעות הערב המוקדמות. את ריח פרחי עץ הפמלות מריחים גם. אני מתענג על הריחות הללו. כמה שאני אוהב את הריחות הללו. רק חבל מאוד שהלילות עדיין קרים. ****************** חזרתי לקרוא תהילים כל יום את הפרק היומי לפי התאריך העברי. לפני שאני אומר את הפסוקים לפני קריאת התהילים אני אומר בליבי שאני מקדיש את הקריאה לעילוי נשמתם של אבי וסבתי ז"ל. אני אומר אותם לא בשביל שיגידו לי "כל הכבוד" אלא בגלל הנשמה והשקט הנפשי שלי. בשביל שאבי וסבתי ז"ל ינוחו על משכבם בגן עדן וישמרו עליי משם. קריאת התהילים לא יזיק. רק ישקיט את הנפש ואת הנשמה. ****************** עבר חודש מאז שכתבתי על רוני (2.2.2022). רוני כבר לא איתנו יותר. לצערם של הרבה מאוד אנשים. הפרק על רוני עשה הרבה רעש וצילצולים.  רוני נקבר ונשכח........ וטוב שכך. מפה אני ממשיך הלאה. השתנתי מאז שהוא נקבר.  שיחררתי. לא עוד. רוני (israelaltalef.blogspot.com) ****************** עכשיו, על קו החוף מול אלוהים כבר לא מעמידים פנים רוצים הכל מהתחלה כן עכשיו, השקט כבר נשמע קרוב כל מי שבא לי בא לי ט