ציפורי לילה
ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה......
משמרת לילה אחת מתוך שלושה השבוע. ממש לא אוהב משמרות לילה משום שזה דופק לי את המערכת כולה.
מה גם שזה לא בריא לי כל כך הרבה משמרות לילה. עוד לא התאוששתי מהמשמרת לילה של שבוע שעבר וכבר עושה עוד אחת.
(שבוע שעבר זו הייתה משמרת לילה בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה וחזרתי למשמרת ערב למחרת).
**************
קיבלתי השבוע הצעת עבודה שלא יכולתי לסרב לה בכלל.
סגן וממלא מקום מנהל קבלה.
תפקיד שלקחתי אותה בשתי ידיים. תפקיד שרציתי כבר הרבה זמן.
כרגע לא אציין את שם המלון ולא אציין גם את שם המנהל.
תנו לי להיכנס לתפקיד ולהתחיל לתפעל את המערכת
ואז........
אציין את השם.
כל דבר בעיתו.
*************
לא יפה להגיד את זה........
אבל......
אני מקלל את מקום העבודה הקודם שלי ואת החברה שדרכה עבדתי. שיבוא יום והם יסבלו כמו שהם גרמו לי לסבול. שיגנבו מהם כמו שגנבו ממני.
*************
אל תגידו לי זה לא יקרה ולכו להבדק.
סרטן, כן קוראים לזה סרטן. בינתיים אנחנו נמנעים מהשם, אנחנו לא רוצים להגיד את השם של המחלה, אנחנו קוראים לזה בכל מיני שמות . אצלי זה היה "מודגם תהליך ענק". כן, ענק. שהרי אני לא יכול בחיים לעשות משהו "רגיל", נורמלי, הכל בגדול. איירונמן, אולטראמרתונים, אולטראמן, מה לא? אבל להבדק? אין צורך, למה??? אני הרקולס, יכול לעשות הכל, לעבור הכל, נינג'ה. לא רואה ממטר, יש מטרה? יאללה כובשים. יש רכיבה "מצפה, אילת, מצפה"? יאללה יוצאים (בלי להתאמן) העיקר לבדוק את גבול היכולת הפיזית שלנו ולדעת שאנחנו יכולים. רק מה, בכל הסיפור הזה, אנחנו לא עוצרים אפילו לרגע, לטפל בעצמנו, לבדוק את עצמנו את מה שקורה בתוכנו, לעשות בדיקות דם, לעשות בדיקות שאנשים בגילנו חייבים לעשות, חייבים ולו רק בשביל לשלול את המחלות המגעילות שבסוף או שלוקחות אותך או שאתה מייסר את כל הסובבים אותך ורק כי לא גילית בזמן.
אז לי זה קרה. ככה באמצע שומקום, באמצע החיים, כשאני באמת מרגיש מצויין, חי את החיים, נהנה מכל רגע, משפחה חברים טיולים, חי.
אומנם לא חשתי בכאבים בזמן מתן השתן ולא בזמן קיום יחסי מין. רק עייפות לא מובנת. גם לא הייתי מתאמן בכלל, זה היה רחוק ממני והלאה.
לוקח אתכם קצת אחורה, לפני שנתיים בערך, חבר לאימונים הלך לעשות צינתור וירטואלי. לאלה מכם שלא יודעים מה זה, זוהי בדיקה פרטית על מנת לראות שהכל תקין בלב שלנו...החבר יצא סתום 80% בבדיקה ומשם ישר לצינתור והחיים ממשיכים כרגיל. מאז מכנן לי בראש שגם אני רוצה לעשות כזה צינתור וירטואלי, אמנם אני מרגיש טוב אבל לך תדע מה קורה בפנים.
בבדיקות דם חצי שנתיות גיליתי שישנה בעיה. למען האמת הרופאה שלי עלתה על זה שיש בעיה.
כדי לעשות צינתור וירטואלי אתה מחוייב בבדיקות דם. בדיקות הדם שלי הראו ערך אחד, כן רק אחד, שהיה חריג. הרופא התקשר אמר לי בוא אני רוצה לשלול כמה דברים ושלח אותי להמטולוג. ההמטולוגית ראתה את הבדיקה וגם היא רצתה לשלול כמה דברים אז היא שלחה אותי לעוד מספר בדיקות, כדי לשלול כן?
אקודופלר לב, אולטראסאונד בטן ועוד שתי בדיקות דם כדי לשלול איידס, והפטיטיס.
אקודופלר לב עבר פיקס (כמו ילד בן 18 אמרו לי).
אולטראסאונד בטן, טוב הטכנאית מתחילה לרעוד...אני אומר לה מה קורה? "הרופא יתקשר אליך"...
באותו ערב שיחת טלפון מההמטולוגית. "מצאנו "תהליך" אתה חייב CT. למחרת הולך לעשות CT ובערב שיחת טלפון מרופא המשפחה (לא דיברתי איתו בערך 20 שנה פתאום 2 שיחות בשבוע)
בום - יש גידול בגודל בינוני, אתה חייב לראות כירורג ואורולוג...
כאן נכנסים לתמונה כל החברים ובאמת יש הרבה כאלה, מרגיש שבורכתי. על זה פוסט נפרד.
מפה לשם אני כבר שנתיים במעקב. וכנראה כדרך נס, כאן מסתיים הסיפור שלי עם המחלה הזאת
הסיבה שאני כותב ומשתף זה כי רוב החברים שלי כאן הם בגיל "הסיכון". לכו להיבדק, חובה.
אנחנו לא רוצים לשמוע בשורות לא טובות, זה לא כיף. אנחנו במירוץ של החיים ותמיד יש משהו חשוב יותר מעוד בדיקת דם, אבל בסוף תזכרו שגילויי מוקדם יכול להציל חיים, לא להפחיד את החיים.
ממש מבקש מכולם להקפיד על בדיקות באופן סדיר. אני פשעתי כי לא הקשבתי לגוף שלי.
גידלתי את החרא הזה אצלי בבטן במשך תקופה מאוד ארוכה, הייתי כר פורה לאותו silent killer שהלך וגדל ויום אחד פשוט היה הורג אותי מבפנים.
כמה שבועות התאוששות ואני חוזר כמו גדול אבל עם יד על הדופק.
מוותר על הפרטיות שלי כדי שאולי אצליח לגרום אפילו לאחד מכם שקרא עד כאן ללכת ולהבדק.
תגובות