זה אני

הגיע הזמן שאני אודה על שאיפה אחת מני רבות: להגיע לטלוויזיה !!!! אם כל אלוף במיל' יכול לשבת באולפני הטלוויזיה גם אני יכול. אומנם אני לא תת אלוף או אלוף במילואים בסך הכל רב סמל במילואים, שהשתחרר מהצבא פורמלית לפני 14 שנה. אם כל יועץ אסטרטגי בהווה ולשעבר יכול לשבת באולפני הטלוויזיה גם אני יכול. בכלל אני טוען שהגיע לרענן את השורות משתתפי הדיונים באולפני הטלוויזיה ולהביא מוחות חדשים, כמוני למשל. גם לי יש על מה להגיד: בין היתר על הבלוג שלי הזה שאני כותב כבר 8 שנים והגעתי לכמעט 67,000 קוראים מאז שפתחתי את הבלוג ושינם פרקים שמגיעים לראשי מדינות בעולם. גם על הפעילות שלי ברשתות החברתיות. אני רואה את המציאות היום בחברה ובביטחון שהרי בתוך עמי אני חי. בזמן האחרון, הפחתתי את הפעילות שלי בפייסבוק שלי ואני יותר פעיל ב - X (טוויטר) מתווכח, מתלהם (כן, אני יודע להתלהם כשצריך). רק אתמול היה לי ויכוח עם טורקי מוסלמי תומך ארדואן - חמאס - דעא"ש שלדעתו אנחנו צריכים לעזוב את מדינת ישראל וזה בתגובה לדבריי שר החוץ אלי כהן שכל עוד ארדואן נשיא טורקיה לא יהיה שגריר בטורקיה. עוד הרשתי להעלאות תהיה מדוע העלא

נשיא המדינה יצחק הרצוג אמר אתמול (24.12.23) בנאומו: "האוייב חוגג בכל פעם שבה המחלוקת מפלגת אותנו. תתאפקו עם הפוליטיקה, אסור לחזור לשיח ה - 6 באוקטובר". זה בסדר להתווכח זה בסדר להסכים שלא להסכים כולנו אוהבים את מדינת ישראל אנחנו עם נבחר וגם דעתן לקרוא אחד לשני "נאצי" בגלל שאנחנו לא מסכימים וגם לא יכולים להכיל את הדעה המנוגדת - זה לא בבית ספרנו מוגש כחומר למחשבה. ******************************** After Iceland started a protest against Israel's participation in the Eurovision Song Contest, now Ireland also joins in and calls for the boycott of the contest: "a symbol of solidarity with the Palestinian people." If there is no recognition of the legitimate right of the State of Israel to defend itself, do us no favors, and we will not participate in the Eurovision Song Contest. Even so, the ranking of points for the State of Israel is tainted by pure politicization. Another fact: all of Europe is infected with hatred towards the State of Israel in general

בזמנו כשהטחתי בשכנים שלי שהם עושים לי עין הרע אז.......... הם צחקו עליי והם טענו שהכל בראש שלי ושאני לא צריך להאמין בעין הרע. קודם כל, טפשים עין הרע מוזכר בתנ"ך שאתם כל כך מאמינים וכביכול קוראים אותו. אפילו הרמב"ן באיגרת לבנו הוא כתב על עין הרע. באותה תפילה שקוראים לאחר קריאת תהילים, אם אתם קוראים בכלל בכסות של דתיים, כביכול, מצויין שם עין הרע. עובדה: אתמול בלילה בגלל העין הרעה שלכם נפל האדנית יסמין שאני מגדל מהחומה ורק לפני מספר שבועות אחד מכם "רק" שמי שהוא לא ייתן מכה לאדנית. אם זה לא עין הרע אז מה זה בכלל? אתם לא בני אדם אלא אתם שטן!!!!! רק שאתם לא רוצים להודות שאתם ירוקים מרוב קינאה. תמשיכו להיות ירוקים, תקנאו ותסבלו. אני אמשיך להיות מאורגן על החיים שלי. אני אמשיך אשמור על עצמי מכל רע. השכינה תמשיך לשמור עליי בעוד שאתם תקנאו, תחיו ותסבלו. *********************************** "הִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר בְּנַחַת כָּל דְּבָרֶיךָ, לְכָל אָדָם בְכָל עֵת, וּבָזֶה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא הַמִדָּה הַרָעָה לְהַחְטִיא אֶתּ הַאָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רז"ל כָ

דיוויד יושב לבדו. בבית שהוא משכיר. בן 54, במרץ הקרוב הוא יהיה בן 55. עושה לעצמו חשבון נפש, בוחן את חייו, מנסה לנתח את טעויותיו, איפה הוא השלה את עצמו. דיוויד מבין שהוא האמין באנשים ולאנשים אשר השלו אותו שדיברו איתו במתיקות פה אבל בפועל לא היו שם בשבילו וגם לא קיימו את מה שהבטיחו לו. הוא מבין שאם הוא אצלו חשובה הרעות, החברות אצל האחרים אין רעות שלא לדבר על חברות. העולם השתנה: כל אחד חושב שהשמש זורחת לו מהתחת. "למה אני לא מצליח להתנהג ככה?" הוא מהרהר לעצמו. "הבטיחו לי להיות סגן מנהל במלון שעבדתי אך בפועל הייתי פקיד לכל דבר. במלון אחר כשהגעתי פעם לראיון אמרו לי שאין תקן לסגן מנהל אך בפועל ראיתי שיש. תאפשרו לי להתקדם ולא להתקע באותו מקום כל הזמן. כמה אפשר לדרוך באותו מקום?" רק לאחרונה, הוא התחיל להגיד "לא" לאנשים שביקשו ממנו עזרה כספית. זה עיצבן אותו נורא "מה יש לי פרצוף של בנק להלוואות?" דיוויד אומר לעצמו "המשק מושבת. המצב הכלכלי תקוע. גם אני לא עובד, מתקיים מקיצבאת נכות. למה כל הפגועים בנפש נדבקים אליי? אני לא נאבאך. חאלאס, כבר." לפני חוד

אני מוצא את עצמי כבר חסר סבלנות וסובלנות. בגלל המצב הביטחוני שכבר יותר - 60 יום, שמשפיע על הכלכלה והחברה כאחד. הכל קפוא. אין עבודה בשום תחום. ואם יש עבודה אזי מחפשים עובדים עם ניסיון ו / או עם תואר אקדמי. מודה ומתוודה שאני משוטט באתר של לישכת התעסוקה ומחפש עבודה בתחום המזכירות והאדמינסטרציה באזור גוש דן. כבר לא פוסל עבודה שמצריכה ממני ללמוד כי אני לא מפחד ללמוד דברים חדשים, אך ללא הועיל. הארגונים שמחפשים עובדים ושאני שולח קורות חיים לא מחזירים טלפונים אפילו. כנראה בגלל הגיל שלי, כמעט בטוח בגלל זה. לכל התפקידים שפניתי דווקא התאמתי על פי הניסיון המקצועי שלי. כשהגעתי אתמול לחתום בלישכת התעסוקה הפקידה שקיבלה אותי פתחה עיניים שאף אחד לא חזר אליי לכל המשרות למרות שפניתי ושלחתי קורות חיים. אפילו, דרך לישכת התעסוקה על הסבה מקצועית אין מה לדבר. כל הקורסים שהם מציעים הם און - ליין בתחומי הסייבר, רישום גרפי וכולי. מה קורה עם אנשים שצריכים לשבת בכיתה וללמוד פרונטלי, לשאול שאלות וכשצריכים לקבל הדרכה אישית?? לחזור לתחום המלונאות אני כבר לא מדבר. לא בגלל שאין עבודה בתחום הזה אלא בגלל שכבר מיציתי את ה

בחורשת האורנים שמעבר לכביש יש פינת חמד קטנה בה אוהב אני לבלות את שעות הפנאי. מחטי האורנים שנשרו מן העצים מכסים את האדמה והופכים אותה למצע רך ונעים. ונדמה שהוא מבקש ממך: 'אנא, סורה לכאן לנוח עליי'. צמרות העצים המתערבבות זו בזו עד שאינך מבחין עוד בין אחת לחברתה: סוככות מפני להט השמש ויוצרות גג ירוק נהדר. קרני השמש השובבות מנסות לחדור לפינתי בעד "החלונות" הקטנים שיוצרים עלי המחט, ובנשוב רוח קלה מערימות על מחטי העצים ומנצלות כל פתח צר ואז רואה אני איך הן מטילות עליי. מה יפה פגישת הקרניים הצהובות עם מחטי האורן הירוקות היוצרות ביחד צבע חדש זהב - ירוק. ומה יפים הניצוצות הקטנטנים והירקרקים המרצדים ומרקדים לנגד עינייך.  אני בורח לאותה פינת החמד על מנת לעשות סדר במחשבותיי, לפעמים, כמו כולנו שזקוקים.  עושה רשימות של בעד ונגד בנושאים מסויימים, סיכומי יום - מה עשיתי נכון ומה לא עשיתי נכון, וכו'. ישנם מצבים שבהם אני מתגעגע לאנשים שהיו חשובים בחיי ונפטרו - סבתי ג'ויה, אבא שלי - מה הם היו אומרים, מייעצים לי, במצבים ונושאים מסויימים שבהם אני התלבטתי. לפעמים, OUT OF THE BLUE, א

א' (השם שמור במערכת) בעל הדירה שלי עושה שיפוצים. על פי תיכנון השיפוצים שלו: לכל אחד מאיתנו יהיה שער כניסה משל עצמו במקום שער מרכזי לשנינו, הוא סגר לי הכניסה למבואה מכיוון הרחוב ופתח לי פתח מול השער שהקים לי, וגם הוא צריך לסגור מהעמוד של המבואה לכיוון החומה על מנת להקנות לי פרטיות. מצד אחד לא אהבתי את רעיון השינויים. מצד שני, כל שינוי הוא לטובה. אומנם האבק, הליכלוך הוא לא בא לי בטוב בכלל בגלל שאני סובל מסינוסים וברונכיטיס וכתוצאה מכך אני סובל הרבה משיעולים וגודש באף. מצד שלישי, כשאני רואה את ההתקדמות האיטית של השיפוץ דווקא אני אוהב את זה. נשאר רק שהוא ייצטרך לשים חומה בין העמוד של המבואה לבין החומה ואז אני אוכל לטפל שוב בגינה הקטנה שתישאר לי לאחר שכל הצמחים ששתלתי נהרסו להם. איכשהוא הצלתי ענף שתיל ורד וגזמתי אותו והתחלתי להשריש אותו בכדי שאוכל לשתול אותו לאחר ששיח אחר של ורדים נהרס מהשבירות ומהשיפוצים. אותו שיח שגזמתי ממנו ענף גם ככה כמעט נהרס בגלל שכן שוכר שיש לידי ששתל לידו שיח בזיליקום בזמנו שגם הוא נהרס. עם היד על הלב, ציפיתי היום שא' יתחום לי את את החלק שלי. אולי הוא יעשה א

אני לא מבין למה אני מושך אליי את כל פגועי ראש ופגועי נפש? אני לא מבין למה אני מושך אליי את כל האנאלפבתיים? וכשאני מתרחק מאלה הם ממשיכים להתקרצץ עליי? האם יש לי פרצוף של פסיכולוג / פסיכיאטר? הרי אני לא בקטגוריה שלכם. אתם לא יודעים לתת לי תשובות עם היגיון בריא רק מה שנראה לכם הגיוני. אתם אומרים עליי שאני לא בן אדם אלא מלאך. ומה לגביכם? אתם לא בני אדם אלא שטן. (אל תגידו לי שזה נאמר בהומור כי זה לא מצחיק בכלל). אם אתם אנשים פשוטים זה לא אומר שכולם פשוטים כמוכם. אתם עצמכם מודים שאני משכיל ויודע שפות. הכל נובע אצלכם מקנאה ורצון לבלוט על האחרים שהנה אתם חכמים? הרי אתם עושים / עשיתם לי עין הרע, אחרת לא הייתי נופל ומרסק את היד שלי אמא שלי לא הייתה חולה בסרטן המלונומה. זה לא עניין של אמונה וחשיבה זה מה שקורה בפועל. כשהייתי צריך אותכם באותו לילה ארור כשנפלתי והתפנתי לבית חולים לא טרחתם בכלל לענות לטלפון אפילו. הפעם החלטתי להיות מאנייק : לחתוך. לא לתת לכם להתקרב אליי יותר. לא לחשוף בפניכם את חיי. המשפט של "טוב שכן מבן משפחה" כבר לא רלוונטי בכלל ובמיוחד לגביכם. התמודדתי לבד עד היום עם סיפ

מעולם לא הבעתי את דעותיי הפוליטיות אף פעם. לא יכול יותר לסתום את הפה. גדלתי בבית של תומכי מפלגת "העבודה" של רבין - פרס זכרונם לברכה. בזמן השירות הצבאי שלי רבין היה שר הביטחון בממשלת אחדות של שמיר - פרס, כבר אז נחשפתי לאישיותו ולדעותיו והתחלתי להעריץ ולהעריך אותו. יצחק רבין היה ימני בדעותיו הפוליטיות בכל נושא הביטחון שזרם בעורקיו ובכל רמ"ח אבריו. כשהוא נבחר לראשות הממשלה בפעם השנייה הוא החזיק את תיק הביטחון אצלו. הוא התנגד להסכמי אוסלו אך הוא הובל על ידי שר החוץ דאז פרס וזה נכפה עליו. מאז שהוא נרצח המדינה שינתה את פנייה. כל מי שנבחר לראשות מפלגת "העבודה" הרס את המפלגה יותר ויותר עד שהגיעה למצבה הנוכחי. אני כבר הפסקתי להצביע למפלגה הזו כי היא הפסיקה לייצג אותי. במצב הנוכחי של המדינה אני לא מאמין לאף פוליטיקאי באשר הוא שלא לדבר על לא מאמין לאף מפלגה באשר היא. למפלגת הליכוד אני לא יכול להצביע בכלל, במיוחד למי שעומד בראשה, שלא לדבר להצביע לאף אחת ממפלגות הימין. עד היום אני מחזיק בדעה שהסכמי אוסלו היו טעות אחת גדולה. ביטחון מדינת ישראל היא מעל לכל. בנושא חברה וכלכלה

אני הייתי הכי טוב שהיה לך וגם בעתיד לא יהיה לך אחד כמוני. אתה יודע זאת מצוין. זו הסיבה שאתה שומר אותי ״על אש קטנה״, ממשיך להישאר נוכח בחיי אבל לא להיות חלק מהם. מתוך נימוס אני משתף פעולה עם תקשורת בסיסית אבל שלא תטעה, עליתי עליך ועל השיטה שלך וזה כבר לא עובד עלי. אל תבזבז את הזמן עלי - אני היסטוריה. שום דבר לא יחזור לקדמותו, כי ההשפעה שלך עלי נגמרה. לך תחפש לך קורבן חדש שיפול ברשת המתוחכמת שלך ותוכל לסובב אותה כמו שעשית איתי.... ********************************* אני רוצה לנשק אותך בתשוקה מטורפת... אני רוצה שתחבק אותי ולעולם לא תעזוב... אני רוצה שנתחבק מתחת לשמיכה ערומים מכל המחשבות וגם מהבגדים... אני רוצה שנתעלס בתשוקה ואהבה מטורפת... אני רוצה לחוות שוב את האהבה... איתך... אני רוצה שתראה אותי כמו שאני בלי כל המסיכות... שתאהב את מי שאני... אני רוצה שתיגע בי בגוף... ובלב... אני רוצה שתשמור עליי ולעולם לא תעזוב... והכי אני רוצה שתגיע אליי כבר *******************************