למחול לעצמי

א' (השם שמור במערכת) בעל הדירה שלי עושה שיפוצים.

על פי תיכנון השיפוצים שלו: לכל אחד מאיתנו יהיה שער כניסה משל עצמו במקום שער מרכזי לשנינו, הוא סגר לי הכניסה למבואה מכיוון הרחוב ופתח לי פתח מול השער שהקים לי, וגם הוא צריך לסגור מהעמוד של המבואה לכיוון החומה על מנת להקנות לי פרטיות.

מצד אחד לא אהבתי את רעיון השינויים. מצד שני, כל שינוי הוא לטובה. אומנם האבק, הליכלוך הוא לא בא לי בטוב בכלל בגלל שאני סובל מסינוסים וברונכיטיס וכתוצאה מכך אני סובל הרבה משיעולים וגודש באף. מצד שלישי, כשאני רואה את ההתקדמות האיטית של השיפוץ דווקא אני אוהב את זה.

נשאר רק שהוא ייצטרך לשים חומה בין העמוד של המבואה לבין החומה ואז אני אוכל לטפל שוב בגינה הקטנה שתישאר לי לאחר שכל הצמחים ששתלתי נהרסו להם. איכשהוא הצלתי ענף שתיל ורד וגזמתי אותו והתחלתי להשריש אותו בכדי שאוכל לשתול אותו לאחר ששיח אחר של ורדים נהרס מהשבירות ומהשיפוצים. אותו שיח שגזמתי ממנו ענף גם ככה כמעט נהרס בגלל שכן שוכר שיש לידי ששתל לידו שיח בזיליקום בזמנו שגם הוא נהרס.

עם היד על הלב, ציפיתי היום שא' יתחום לי את את החלק שלי. אולי הוא יעשה את זה....... הלוואי והלוואי........ היום ומחר הולך להיום שמש כשמחר בלילה יתחיל לרדת גשם עד יום שבת ואז הוא לא יוכל לעבוד בשיפוצים. אני מנסה לעבוד על עצמי שלא לצפות יותר מדי ומזכיר לעצמי שלפעמים גודל הציפיות גודל האכזבות.

יאללה, כשהוא ייסיים אני אוכל לחגוג את הפרטיות שלי שוב, תרתי משמא.

זה ברור ללא ספק שטיפול בגינה ושתילה מחדש של צמחים יתנו לי תעסוקה. אני מחכה לזה בקוצר רוח.

מבחינת מה שאני מתכנן לשתול זה: שיח ורדים, את הגירניום שאני מנסה לטפח באדנית, נענע ולואיזה.

אחרי התחימה הסופית, אני יכול לתת לפצ'וצ'ו להסתובב חופשי בחוץ מבלי חשש שהוא יברח לי לרחוב ולמקומות שאני לא רוצה בכלל ומה גם שאני לא רוצה שהוא ייפגש עם חתולי רחוב שמא לא יפגעו בו. גם ככה הוא כבר זקן (החודש הוא יהיה בן 13).

**********************************

לאחר הפרק העצבני של אתמול ("אדם מאנייק") - עידכון:

היום אותה שכנה נשארת כמעט כל היום בביתה אפילו לא יורדת למטה לבדוק את האם יש לה דואר. הבן שלה הולך וחוזר לבית הכנסת בבוקר ואז רואה את חלון המטבח שלי סגור בזמן שאני אוכל וכשהוא יוצא לעבודה הוא רואה אותו פתוח אך לא נמצא בטווח הראייה שלו. ככה צריך לנהוג עם אנשים הללו. כשהיא ירדה בסוף מאחר ולא יכלה להיות בבית היא ממש התעלמה ממני. ממש לא מפריע לי בכלל. גם ככה כשאמי שמעה על המקרה אתמול באופן חותך אמרה על השכנה שהספיקה להכיר שהיא ממש אנאלפאבתית וגם קרציה. הדיירת הקודמת שגרה לפניי בדירה כששמעה את הסיפור היא הגדירה את אותה שכנה "נחש בערמת שחת". אותה שכנה צריכה להגיד תודה רבה שיש לה שכן כמוני שלא עושה רעש, נקי. אם היה שכן מרעיש ורוסי הם היו סובלים מאוד.

השכן עבריין מין ע' (השם שמור במערכת), שכבר ישב בכלא לא ברור וגם לא ידוע על מה בדיוק אני מניח על עברות מין, היה שקט אתמול בערב. כשראה שהוא לא יכול להציץ לי דרך חלונות החדר בגלל הכביסה שלי תלויה אז תפס מרחק. תרתי משמא תפס מרחק. הוא הבין שהוא הצליח לעצבן אותו, כי לזה הוא חתר.

אני לא מהסס לשים מוזיקה לא רועשת שאני אוהב. הגיע הזמן להפסיק להתחשב בשכנים האחרים כמו שהם לא מתחשבים בי. אני מטפח את הנפש לעצמי ולהיות מאנייק לטובתי.

אתמול התרגשתי, הסתובבתי עצבני. כשהיום קמתי בבוקר והחלטתי לא לתת לזה להשפיע על עצמי. יותר. להם יש בעיה לא לי.

הם עוד יתחננו לחזור ולדבר איתי. אני יודע מה אני שווה. אותה שכנה גם ככה היא OVER חרדתית והיא תבוא ותתחנן אליי כשהיא תקבל הודעות שהיא תחשוש מהן  שאני אבדוק אותן.

החזרתי ותליתי חזרה על הצאוור שלי את אבן הכחולה נגד עין הרע, אומנם בקושי רב בגלל היד הנכה אבל הייתי חייב לאתגר את עצמי.

אני רק מזכיר לעצמי: אני אדם טוב!! לא מתכוון להשתנות בשביל אף אחד ובמיוחד לאנשים פרימיטיבים שעליי להתעלם מהם. ישראל, תמשיך להיות טוב ויציב בנפשי ולא לשים לאנשים קנאים. אני חי ונושם, מסתדר בחיים למרות הקשיים ולכן אני חייב להרחיק ממני אנשים פרימיטיבים חורשי ריב ומדון.