נו, באמת
אני מוצא את עצמי כבר חסר סבלנות וסובלנות.
בגלל המצב הביטחוני שכבר יותר - 60 יום, שמשפיע על הכלכלה והחברה כאחד. הכל קפוא. אין עבודה בשום תחום. ואם יש עבודה אזי מחפשים עובדים עם ניסיון ו / או עם תואר אקדמי.
מודה ומתוודה שאני משוטט באתר של לישכת התעסוקה ומחפש עבודה בתחום המזכירות והאדמינסטרציה באזור גוש דן. כבר לא פוסל עבודה שמצריכה ממני ללמוד כי אני לא מפחד ללמוד דברים חדשים, אך ללא הועיל. הארגונים שמחפשים עובדים ושאני שולח קורות חיים לא מחזירים טלפונים אפילו. כנראה בגלל הגיל שלי, כמעט בטוח בגלל זה. לכל התפקידים שפניתי דווקא התאמתי על פי הניסיון המקצועי שלי. כשהגעתי אתמול לחתום בלישכת התעסוקה הפקידה שקיבלה אותי פתחה עיניים שאף אחד לא חזר אליי לכל המשרות למרות שפניתי ושלחתי קורות חיים.
אפילו, דרך לישכת התעסוקה על הסבה מקצועית אין מה לדבר. כל הקורסים שהם מציעים הם און - ליין בתחומי הסייבר, רישום גרפי וכולי. מה קורה עם אנשים שצריכים לשבת בכיתה וללמוד פרונטלי, לשאול שאלות וכשצריכים לקבל הדרכה אישית??
לחזור לתחום המלונאות אני כבר לא מדבר. לא בגלל שאין עבודה בתחום הזה אלא בגלל שכבר מיציתי את התחום הזה. אבל, באמת אבל, מיציתי.
כשפירסמתי ברשת החברתית פייסבוק שאני מחפש עבודה ואני צריך את עזרת ההמונים לא הייתה שום התייחסות בכלל. מי מוכן בכלל לעזור בימים האחרונים ובתקופה האחרונה? כל אחד ואחד חושב שהשמש זורחת לו מהתחת.
אין כבוד והערכה לבני 50 + שדווקא יש להם ניסיון מקצועי וניסיון חיים שרוצים לעבוד. הם באמת באים לעבוד ולא לעבודה. מצד החברה שהם יירקבו להם, שימותו להם.
***********************************
לא מצליח להבין את אלה שמתחילים עבודה
ולא מצליחים לסיים אותה
או ש........
לפחות דוחים אותה שוב ושוב??
בינתיים הם גורמים סבל לסביבה המקצועית והאישית שלהם.
************************************
התברר אתמול מבדיקת עיניים שערכתי אתמול, כי
ירד לי המספרים במשקפיים.
עכשו הבנתי מדוע בשבועות האחרונים סבלתי מכאבי ראש איומים ובלתי פוסקים למרות ששתיתי המון מים.
תגובות