זה אני

"שמי רוני. רובכם לא תזכרו אותי ואת סיפור חיי: אני הייתי קורבן האונס הקבוצתי שהיה לי ראיון בעיתון נוער לפני 26 שנה. היום, זה לא האישיו. האישיו הוא שאני לא במצב כלכלי טוב: המשכנתא שלי חוזרת. כרטיסי האשראי שלי חסומים. אני לא יודע איך אני אוכל לעמוד בתשלומים השוטפים של הבית. אומנם אני מחזיק בחיית מחמד בבית שאני נורא אוהב אותה, אך בכל זאת המצב פקקה. אני עובד בבית מלון 8 שעות + שעת נסיעה לכל כיוון ושני אוטובוסים. אך המשכורת אינה עוזרת במאום - התוספות של שישי שבת כשהן הדובדבן שבקצפת הן לא משמעותית הן בגלל מיסוי חובה (מס הכנסה וביטוח לאומי) והן היעד של הנהלות בתי המלון להציג רווחים על חשבון העובדים. אני לא רוצה לקבץ נדבות משום שאני רוצה לעבוד. גם אם אני אצא מחוץ לענף המלונאות מי יקבל משהו בן גילי (48)? כבר קיבלתי סירובים כשהתמודדתי על תפקידים מסויימים והסיבה היא: גיל. אני חושש להגיע למצב של פת לחם. אני חושש להגיע לרחוב ללא קורת גג מעליי ומעל חיית המחמד שלי." ******* זהו קטע מתוך מכתבו של רוני (שם בדוי). המכתב נשלח אליי משום שיצא לי שם של אדם שאכפת לי ומתוך ידיעה כי אני

אני לא מתנצל. אני לא מתנצל על עצם היותי טורקי בעל שורשים עד לאינקווזיציה שהייתה בשנת 1492. אני לא מתנצל על עצם היותי יהודי תושב מדינת ישראל ששירת במדינת 3 שנים שירות סדיר ואחר כך 20 ומשהו שנה במילואים. אני לא מתנצל על כך שאני גיי מחוץ לארון ולא משתתף במצעדי הגאווה. אני לא מתנצל שאני נגד סתימת הפיות של מפלגות הימין בכללותן ושל מפלגת "הבית היהודי" בפרט. אני לא מתנצל על כך שאני תמיד מחשיב את עצמי שמאל מרכז. ובעברי תמכתי במפלגת "העבודה" / "מערך" עד לבחירות האחרונות. ואף הקצנתי פעם אחת והצבעתי למפלגת "מרצ". היום לא מתבייש בכך שאני לא יכול להצביע לאף אחת מהן, אם הבחירות היו מתקיימות היום. אני לא מתבייש על כך שאני נגד מניפולציות אישיות וריגשיות שכלל הציבור וכמה חברים שהחשבתי אותם חברים בפרט עושים על כלל הציבור ועליי בפרט. לידיעת נפתלי בנט, מירי רגב וחבר מרעיהם משאר מפלגות החרדים. ****** בחודש האחרון של החגים כשהייתי עד לתעשיית השנור של הכספים תחת הכותרת "פדיון כפרות" דווקא במקום הכי רגיש שיש - בבתי העלמין - ושטיפת המו

אומנם אני מגיב באיחור קל לגבי שרת התרבות והספורט של מדינת ישראל, מירי סיבוני - רגב, וההתבטאויות שלה. מיותר לציין שאני לא מתומכיה וגם לא מתומכי המפלגה שלה. נובע מכך שאני גם לא מכיר וגם לא מתיימר להכיר אותה. אם הייתה לי האפשרות להעביר לה מסר אזי הייתי שמח להגיד את הדברים הבאים: אני ספרדי. ספרדי טהור!!! שורשי משפחתי הם מתקופת האינקוויזיציה בשנת 1492. אני גאה להיות ספרדי!!!! אני לא מתבייש בכך. למרות היותי ספרדי אני לא אוהב את המוסיקה הים תיכונית ברובה אלא את המוסיקה ים תיכונית המיין סטרים, קרי: כמה שרים של שרית חדד, ועוד כמה שרים של כמה זמרים. בן זוגי לשעבר - שהוא תימני בכלל - האשים אותי בלהט דברים בעבר שנהפכתי לאשכנזי בגלל החזות האשכנזית שלי וכמובן שהתנצל על כך אחר כך. אני מבין במידה מסויימת את מה שאת מבקשת לעשות בתחום התרבות - מהפכה תרבותית. שיהיה שיוויון בין התרבות האשכנזית לבין התרבות הספרדית, שדוכאה עד לפני מספר שנים, לשיטתך. אם היית שואלת את עצתי לך הייתי משיא לך את הצעה הבאה: תשקיעי את מרצך ואת זמנך בתחום השיוויון בין התרבויות בעצם קיום דו שיח מבוגר ולא מתלהם בין כל נציגי

להלן ציטוט מהמאמר של רני לוי שהתפרסם בדף האינטרנט של "פסיכולוגיה עברית" ב - 5 באוקטובר 2003:  באחת מפגישות קבוצת גברים נפגעי תקיפה מינית הגיע מטופל חדש. המטופל תהה לגבי זהותו המינית והאורינטציה המינית שלו. הוא אמר כי לפעמים הוא מרגיש כגבר ולפעמים כאישה, לפעמים הוא נמשך לנשים ובנסיבות אחרות דווקא לגברים. בתגובה לדבריו, אמר אחד המשתתפים כי בקבוצה ימצא גברים הנמשכים לנשים או לגברים, וגם כאלה כמוהו, המבולבלים לגבי האורינטציה והזהות המינית שלהם (Nelki, 1989 ). אחת התופעות הייחודיות יותר לאונס גברים הנו הבלבול בזהות המינית. כמעט ולא נמצא תאור טיפול בנפגע תקיפה מינית שנושא הזהות המינית אינו חלק ממנו. מתוך ניסיון אישי במענה בקו הסיוע לגברים ונערים נפגעי תקיפה מינית, אעיד כי הפונים מעלים סוגיה זו כמעט כבר בתחילת השיחה או לאחר תאור סיבת פנייתם. תחום חקר ההשפעות של תקיפה מינית על הנפגעים הנו מצומצם וחדש יחסית. במאמר זה אסקור בקצרה את ההשפעות של תקיפה מינית על הנפגע; אסקור את ההשפעה הייחודית של התקיפה על הזהות המינית של הנפגע ואת הסיבות להשפעה זו. אעזר במודל תפיסת הזהות המי

המשבר הראשון הוא מלחמת יום כיפורים כשצבאות מצרים, סוריה וירדן תקפו אותנו ביום כיפור בשעה 14:00 בעיצומו של צום יום כיפור. וזאת למרות ההתראות שישנה נכונות למלחמה מצדם של מדינות ערב. המשבר השני הוא רצח ראש ממשלה בישראל על ידי תושב מדינת ישראל יהודי שלא הסכים עם הדרך שראש הממשלה קבע. מאז שני המשברים הללו יש יחס אי אימון כנגד ההנהגה במדינת ישראל מצד תושביה. וזה לא סוד.  לצערנו הרב, כל פוליטיקאי רוצה להיות ראש ממשלה וזה רק לשם הנאתו האישית ולגרוף הון עצמי מעצם היותו ראש ממשלה. הוא אינו רוצה להיות ראש ממשלה רק בגלל שאכפת לו ממדינת ישראל ומתושביה.  כל שנה - שנה וחצי מאז אותו רצח ראש ממשלה, רצח נתעב ביותר, יש לנו בחירות כלליות. אם זה בגלל שראש ממשלה כזה או אחר מתנהל מתוך אגו - מאניה או בשל נבצרות של ראש ממשלה בשל מחלתו. בשנים האחרונות, ישנן קולות שלא מקבלים תוקף וחוזק מספיק מצד הציבור שיש צורך אמיתי לשנות את שיטת הממשל. לא רק להעלאות את אחוז החסימה, שבינתיים הועלה, אלא יש לחזק את הכנסת ואת נבחרי הציבור ולמנוע מהם כל פרק זמן קצר להתפזר ושוב בחירות. ראש הממשלה בנימין נתניה

לאור המצב הפוליטי הקיים במדינה ולאור הסקרים אחרונים, שאם היו מתקיימות הבחירות היום, אז מפלגת "יש עתיד" זוכה ב - 24 מנדטים. אני לא חסיד של סקרים. זו עובדה. אני לא מתומכי מפלגת "הליכוד". זו עובדה מספר שתיים. הייתי תמיד מתומכי שמאל - מרכז, רוב הזמן מתומכי מפלגת "העבודה" בהנהגת רבין ז"ל ופרס שיבדל"א. זו עובדה מספר שלוש. מאז רצח ראש ממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ושנה וחצי לערך אחר כך נרצח השר רחבעם גנדי במדינת ישראל, שלא הייתי מבין תומכיו מן ההגינות יש להגיד, המדינה שלי הלכה פייפן. זו עובדה מספר ארבע. מפלגת "העבודה" - בווארסייה הנוכחית שלה כפי שהיא נקראת "המחנה הציוני" - היא אינה מהווה מפלגת שלטון אלטרנטיבית בהנהגה הנוכחית שלה. ובספק רב אם יקום מנהיג כריזמטי מתוך שורות המפלגה שינהיג אותה לשלטון חזרה. זו עובדה מספר חמש. כפי שאני רואה את פני השטח הפוליטי וכפי שאני מנתח אותו, בעיניי אדם מן השורה, אזי אכן יש סיכוי למפלגה אחת להגיע לשלטון. הכוונה היא למפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד. יש להבהיר כאן ומן ההגינות יש לאמר

Now what if I never kiss your lips again or feel the touch of your sweet embrace. How would I ever go on? Without you there?s no place to belong Well someday love is going to lead you back to me but till it dose I'll have an empty heart So I'll just have to believe somewhere out there you're thinking of me Until the day I let you go, Until we say our next hello It's not goodbye. Til I see you again I'll be right here remembering when And if time is on our side there will be no tears to cry on down the road there is one thing I can't deny It's not goodbye You'd think I'd be strong enough to make it trough and rise above when the rain falls down But its so hard to be strong when you've been missing somebody so long It's just a matter of time I'm sure but time takes time and I can't hold on so wont you try as hard as you can to put my broken hearth together again? Until the day I let you go, Until we say our next hello It's not

אבא, מחר - יום שלישי 30 באוגוסט 2016 -  על פי התאריך העברי נעלה לקבר שלך שוב, בארבע שנים האחרונות. לפני 4 שנים הלכת מאיתנו במפתיע כל כך. לא היינו מוכנים בכלל: חמישה ימים לפני היום הולדתך ה - 77 שלך. אני כותב לך את המכתב הזה, אבא, משום שרציתי לספר לך שמאז שנפטרת חלו הרבה שינויים: אמא - אמא מתמודדת עם הכאב בפרידה ממך. ישנם לילות, לפי ממה שהיא מספרת לי, היא מתעוררת ומתקשה להירדם שוב כי אתה חסר. אני רק יכול להבין אותה משום שהלכתם ביחד דרך ארוכה במשך 50 שנה. הרי נפטרת 4 חודשים אחרי שחגגנו לכם 50 שנות נישואין, שלושתינו, עם טעם מר שהותירה בפינו הבת שתפסנו ממנה.  אמא נושאת בקירבה את הכאב לא רק על פטירתך אלא גם על הנתק של הבת ממנה: לא מתקשרת וגם לא מגיעה לבקר אותה. הבת - שהתחתנה נהפכה לאמא לשלושה ילדים ולמורה בישראל בעלת תואר ראשון בחינוך. אותה הבת ששכחה להזמין אותך ואת אמא - מעצם היותכם הסבא והסבתא - למסיבת בת המצווה של הנכדה שלכם, הבת שלה. שלא לדבר שלא הזמינה גם את אחיה יחידה, בשר מבשרה, לאותה מסיבת בת המצווה. במהלך אותו סופשבוע ששהינו ביחד שלושתינו בצפון הן בגלל שיום הנישואים ה

גילי מוסינזון מן ההגינות, אני חייב להתוודות שאני לא מכיר את גילי מוסינזון. הייתי מקוראיו הנלהבים של אביו המנוח כשכתב את סידרת הספרים חסמב"ה. כשראיתי את גילי כשחקן כדורסל - לטובה ולרעה כאחד - נדלקתי עליו. הוא היה ועדיין נשאר חתיך. כשהוא העלה פוסט ברשת החברתית פייסבוק ביום העצמאות בו התוודה כי הוא נמשך לשני המינים לא היה מאושר ממני בעולם: שאפתי ורציתי שיהיה לי סיכוי אצלו, ולו במעט. כמו כן, רציתי להכיר אותו כאדם, למרות היותו אדם בעייתי, כהגדרת העיתונאים, למרות שלדעתי הוא רצה להביע את עצמו ולשחרר מחסומים של הרבה מאוד זמן בגלל התדמית על שחקן כדורסל.  כשפוטר מניהול מועדון הילדים בקבוצתו "הפועל תל אביב" כעסתי מצד אחד וכאב לי עליו כאדם וכחבר ברשת החברתית הנ"ל מצד שני. גם אם הדברים שגילי אמר, אומר ויאמר הם לא מסוגננים כפי שהחברה מבקשת והם נאמרים בלי סינון הם רק מוכיחים שגילי הוא מלח הארץ. הדברים נאמרו - נאמרים ויאמרו במישרין וטוב שכך: לפחות כאדם הוא לא מסתתר מאחורי מסכות, כפי שתבקש על ידי החברה. מוות הורים כשאבי נפטר לפני 4 שנים, במפתיע ובטרם עת, נאמר לי במהלך הש

ישנם ימים שהשתיקה יפה להם. ישנם ימים שהרצון לצעוק, לבעוט ולכסח יפה להם. ישנם ימים שהרצון להיעלם מעל פני האדמה הם חזקים. ישנם ימים שאני רק מבקש לקבל חיבוק, לשבת עם משהוא בשתיקה ממושכת ישנם ימים שאני רק מבקש לצעוק, לנסות לבכות - ששכחתי כבר לבכות כמעט 4 שנים ישנם ימים שאני מרגיש צעיר ויפה ישנם ימים שאני מרגיש זקן ודואב ישנם ימים שאני בקו התפר בין השנים. ישנם ימים ורגעים שאני מבקש להיות בין חברים וישנם ימים ורגעים שאני בורח מאותם חברים ישנם ימים שאני מבקש להיעלם מעל פני האדמה.

פעם כשהייתי גיי בארון עמוק סבלתי מתסביכים. תודה לאל לא היו תסביכים רפואיים אלא תסביכים אישיים: מדוע אני גיי? מדוע אני לא בלונדיני ושרירי? מדוע לא אוהבים אותי כמו שאני רוצה? היום, תודה לאל, למדתי לחיות עם עצמי כמו שאני. אני יודע שאני מיוחד בדרכי שלי. אני יפה גם חיצונית וגם פנימית. אומנם אני גבר בעל חזות סטרייטית, צ'אבי במידה, עם עיניים חומות ושיער שחור. אומנם, אני לא דוגמן. אומנם אני לא עם עיניים כחולות או שרירן שמשכיב כל גבר שני (הלוואי). אני יודע שאני אישיות מיוחדת בפני עצמה. חיזקתי את הצדדים הטובים שלי והדחקתי את הצדדים החלשים שלי. אני לא מתבכיין אלא דווקא גאה בעצמי באשר אני. דווקא בגלל שאני גיי אני פועל ביתר שאת להוכיח שגם הגאים יכולים לעשות את הדברים בלי שום בושה ובהצלחה מרובה עם כל הקושי, ויש קשיים בחיים שלנו. מי אמר שהחיים קלים? אני רק רוצה להעביר מסר לכולם בכלל ולכל חבריי וחברותיי הגאים והגאות בפרט: 1. אל תתביישו בעצם היותכם מי שאתם. אתם מיוחדים. 2. נכון, נגזר עלינו להילחם על האהבה ולהיות נאהבים כמו כל חברינו וחברותינו הסטרייטיות. מי אמר שהחיים קל

מצעד האיוולת של מדינת ישראל. בפאוויה, בקרב המפורסם, נשבה מלך צרפתי, פרנסואה הראשון, וזכה לאלמוות בספרי הציטטות באמרתו: " הכל אבוד מלבד הכבוד". המנהיגים ומשפיעי דעות של היום משולים לאפיפיורים ובישופים מדברים נגד גאווה ושאפתנות והם עצמם שקועים בהן עד לצווארם. הם מטיפים לצניעות ומחזיקים פילגשים. הם חושבים רק על העולם הזה ועל ענייניו. לא אכפת להם מה קורה לנשמה. הם הפכו את הכנסייה (קרי: המדינה) לבית בושת. זונה היושבת על כיסאו של שלמה המלך וקורצת את העוברים ושבים. מי שיכול לשלם נכנס ועושה כחפצו, אבל מי ששואף לטוב נזרק החוצה. וכך, כנסייה שזנתה, גילית את חרפתך לנגד עיני העולם כולו ונשמת אפך המורעלת עולה לשמי השמים. הסכנה החמורה ביותר הנשקפת למנהיג כלשהו טמונה בעובדה כי בהיותו מוקף חנפנים אין הוא שומע לעולם את האמת על עצמו ובסופו של דבר איננו רוצה לשמוע אותה. במצבה הנוכחי מוטלת המדינה על הקרקע כמו עליו המתים של עץ בחורף. מתי שררה בקרב בני האדם מידה רבה שח הזנחה ובוז רב יותר מכל הקדוש כלפי הסקרמנטים וכלפיי מצוות הקודש? מתי היו דתנו ואמונתנו ללעג רב יותר, מצד המעמדות הנמוכים בי