זה לא פוסט מרמור!
הוא רק מתחיל ככה.
אין אף אחד בעולם הזה שאי אפשר לחיות בלעדיו. היינו רוצים שזה יהיה ככה.
שיבוא מישהו, וילווה אותנו כל החיים.
שיבין, יקשיב, יכיל, יאהב, יחבק.
שיהיה מושלם. שלא יטעה.
שלא יאכזב.
שלא נאכזב אותו.
אבל החיים הם לא מה שאנחנו רוצים.
ואנשים עוזבים
וחברות/חברים מאכזבים
ובני משפחה פוגעים
ובני זוג בוגדים
או סתם משתנים
עושים 180
והולכים לעולם אחר
או לעולם הבא (שלא נדע)
זה נשמע רע. אני יודע.
זה לא.
אנחנו באים לפה לבד.
ועוזבים לבד.
יש לנו אותנו. ויש את ההשגחה.
זהו.
כל השאר, הם אורחים.
יש שבאים להישאר יותר, או פחות.
יש שאנחנו נשארים איתם יותר, או פחות.
אם נשים עליהם את כל המשקל של הרגשות שלנו, אולי יהיה לנו קל יותר לזמן מה. אולי גם הם ירגישו טוב עם זה.
אולי יהיה להם כבד.
וכשהם ילכו, מה נעשה עם כל המשקל הזה שהשרירים שלנו כבר לא יודעים לסחוב??
הנפילה שם כואבת. כי המשקל גדול מדי.
ולקום, זה נראה בלתי אפשרי.
אבל אם נדע להחזיק את עצמנו, לשתף, להכניס פנימה, לתת לאורחים להיכנס כשהם וכשאנחנו רוצים,
אבל גם לצאת כשהם או אנחנו רוצים,
ולהודות על שבאו, ועל שהלכו,
המשקל לא יהיה כל כך בלתי נסבל.
כי השרירים עוד יזכרו.
זה פוסט על כוח. לא על בדידות.
אלה פשוט החיים.
וזה קשה! וואו כמה זה קשה!
אבל זה הכרחי.
זה כנראה השיעור שאני מנסה להשלים כבר הרבה מאוד שנים, ועדיין מתקשה בו.
אבל........
אני מרגיש שמפעם לפעם
ובכל זאת,
זה נעשה קצת פחות בלתי נסבל. קצת פחות מפרק את הנשמה ואת הרוח.
ואני מחכה לחופש האמיתי הזה שיעטוף אותי. שישחרר אותי מהכלא הזה שמייצרת התלות במישהו אחר. ושייתן לי את הכוח לעמוד לבד, מול העולם ולהגיד - אתה בסדר. אתה שלם בדיוק כמו שאתה. ומפה, כבר לא משנה מה יקרה. כי ככה או ככה, יש לך!! אותך!!
*******************
אתה הלכת.
כי,
לא ידעת לאהוב, להעריך, להוקיר. גם לא ידעת לסמוך עליי.
לא בגלל שלא רציתי להיות חבר, ידיד.
(אני לא יודע לדבר בשמך לכן אני מדבר רק בשמי).
אם לא ידעת לסמוך עליי איך אני יכולתי לסמוך עלייך? אם אהבת אותי וסמכת עליי אז למה לא הראית את זה?
אולי,
אתה לא יודע את משמעות המילה חבר / רע / ידיד. לעומתי, עם כל השחצנות, אני יודע מהי ערך המילה.
כולנו עוברים בצורה כזאת או אחרת משבר רגשי ואם לא נתמוך אחד בשני מי כן יתמוך בנו?
(נכתב בלשון זכר אך מתייחס לשני המינים).
*******************
על פי תחזית מזג האוויר הולך להיות ביומיים הקרובים גשמים מקומיים.
מזלי הטוב שאין לי טיפולים כאלה או אחרים וכתוצאה מכך, אני נשאר בבית ולשמחתו של פצ'וצ'ו. כך או כך ייצא שאני אשתה הרבה קפה שחור. ואהיה עם נעלי הבית החורפיות שלי.
תגובות