קר

מאז יום חמישי האחרון בצהריים לא יצאתי מהבית.

בגלל מזג האוויר הגשום.

אפילו לצאת לטיפולי הפיזיותרפיה לא הלכתי אתמול בבוקר. וגם לשיחה עם הפסיכולוג שלי.

הפחד, הטראומה מיום תאונת עבודה חזרו אליי בפלאשבקים. הרבה אנשים לא יבינו את זה. גם אמא שלי לא מבינה את זה: היא רוצה שאבוא לבקר אותה מצד אחד ומפחדת שאני אתקרר מצד שני והיא לא רוצה את זה על מצפונה. מה גם שאני יודע שאני צריך להילחם בפחד ובטראומה. כשאין לך סביבה תומכת אז למה אפשר לצפות?

משוגע שיוצא מהבית במזג אוויר גשום. אפילו פצ'וצ'ו צמוד אליי כל הזמן מהפחד: מבחינתי, אני נהנה מהשהייה בבית כשבחוץ גשם.

*************************

ממש "אוהב" אנשים שלא דיברו איתי כל השנה,

ופתאום נזכרים............. 

להתקשר אליי.

מה נראה לכם? שאני אדבר איתכם פתאום OUT OF THE BLUE? איפה אתם הייתם שנה שלמה כשהייתי צריך אותכם? אבל באמת הייתי צריך אותכם?

יאללה, תגזגזו.

לא בא לי וגם לא מתאים לי לעשות לכם נעימי בגב

או

להקשיב לכם ולצרות שלכם כשלא הייתם שם בשבילי. לשמור על קשר אתם לא יודעים.

שניים שעבדו איתי בעבר החליטו אתמול להתקשר אליי כביכול להגיד שיש מלון חדש שנפתח בעיר מגוריי ששייך לרשת ושאני אציע את עצמי לתפקיד. רק הם שכחו שאני עדיין עם יד מרוסקת ולא יכול וגם אסור לי לעבוד. מה גם שהמנהל לשעבר שלי עדיין עובד ברשת והוא עלול לשים לי רגליים, תרתי משמא, עלאק חוזר בתשובה. אז, בואו ונהיה כנים: למה לי לעבוד בכלל איתו באותה רשת בתי מלון? לא מסוגל לשמוע עליו ואת הקול שלו.

**************************

איך אני מסכם את שנת 2022?

זו שאלה טובה מאוד.

עברה לה שנה שלמדתי ממנה הרבה: 

לא להסתמך על חברים ובני משפחה אך ורק על עצמי. חברים יש רק בקואופרטיבים "דן" ו - "אגד" וגם זה בספק.

יש בי תעצומות נפש וחוסן נפשי שאני לא מודע להם.

לדעת לומר את דעתי מבלי לחשוש לרגשות של הצד השני.

לא לשמור יותר בבטן כי זה מזיק לנפש ולבריאות. שלי, כמובן, לא שלכם. ישנם מחקרים רפואיים שמוכיחים את הקשר בין השניים.

מי שלא רוצה את החברותא שלי לא צריך. זב"שו וזב"שה.

אני רק מקווה ששנת 2023 תהיה יותר טובה מקודמתה.

שנישאר באור ולא בחושך. 

שהקוטביות בחברה לא תקצין.

שלא נגיע למלחמת אחים כי אז אבוי ואבוי לנו.