ראיון שלא התקיים
שאלה: מה גרם לך לשנות את החזות שלך?
תשובה: לגבי הזקן - שמתי לב שעור הפנים שלי נהיה מגורה אחרי הגילוח. לא יכולתי לשים אפטרשייב כי אני רגיש לבשמים. בחורף אפשר לשים קרם פנים אבל לא בקיץ בגלל האובר לחות. רופאת המשפחה שלי בזמנו הסכימה איתי ונתנה לי אישור לאי גילוח. לגבי צמידים - זה נהיה סוג של IN שגבר עונד צמידים אז למה לא שאני אענוד גם כן? עגיל - חזרתי רק לאחרונה לענוד עגיל אחרי הרבה שנים שלא ענדתי. בעצם למה אני נותן צריך להצטדק על כך? שהרי זה הגוף שלי.
שאלה: ספר על עצמך, בבקשה.
תשובה: אני יליד שנת 1969, יליד מזל דגים אופייני למזל הזה. גיי. יהודי - ישראלי גאה. משחר ילדותי הייתי ילד של בית, הייתי מחובר מאוד להוריי. ערך המשפחה היה אצלי ערך עליון. שלא לדבר על ערך הרעות. היום אין את זה לצערנו. אבי נפטר לפני עשר שנים בפתאומיות והוא מאוד חסר, הגעגועים אליו לא פוחתים אלא מתגברים. אמי שתבדל לחיים ארוכים עדיין מתפקדת עצמאית, תודה לאל. מלווה אותה המון וקשוב אליה עם כל הקושי בעניין. לאחרונה, רק הוגדרתי כמחלים סופית ממחלת סרטן הערמונית (עברתי טיפול הורמונלי ו - 38 הקרנות יומיות) ולפני 9 וחצי חודש ריסקתי את יד שמאל שלי כשהעופתי על ידי הרוחות של החורף האחרון כתוצאה מכך נותחתי ואני עובר טיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה. מנובמבר 2015 אני מנהל בלוג בשם "היומן של ישראל", סוג של יומן וירטואלי: היום יש לי קוראים מרחבי העולם ואני גאה על כך.
שאלה: מה אתה לא אוהב אצלך?
תשובה: את האובר רגישות שלי. לפעמים אני אובר דעתן. לאחרונה אולי בגלל הגיל קשה לי לשתוק מלהעיר. בזמנו, לא אהבתי את השיער השחור שלי והמקורזל רק לאחרונה השלמתי עם העובדה הקיימת.
שאלה: מה הזיכרון המוקדם שלך?
תשובה: 1973, גיל 4 וחצי, מלחמת יום כיפור. נשארתי בבית עם אמא שלי ואחותי הגדולה ממני בשש שנים. אבי היה במילואים במלחמה. אמי לא הייתה במצב בריאותי טוב אז. היינו מסוגפים בבית וילונות שחורים מוגפים כי זו הייתה הנחייה של הממשלה דאז בכדי שכוחות המצריים והסורים לא יראו בתים מוארים שמא יפגיזו אותנו. אבי ז"ל נפצע באותו זמן ואני זוכר שאחותי ואני נגררנו אחרי אמי בחיפושים בבתי החולים אחרי אבי איפה שהוא אושפז. במשך השנים הוריי טענו בהלצה איך אפשר לזכור זיכרון עזה מגיל 4.
שאלה: מה מפחיד אותך?
תשובה: המוות. שאני לא אספיק לפני המוות. סבתי האהובה ז"ל נפטרה כשהייתי בן 9, בביתה, בגיל 81. מוות יפה לטעמי (קמה בבוקר הדליקה את הרדיו על מוזיקה יוונית למרות היותה טורקיה, התחילה לרקוד והתמוטטה). במשך השנים רציתי להגיע לגיל 81 ולעבור לעולם שכולו טוב: מאז שדודי האהוב - אחיו של אבי שנפטר בגיל 80 - ו - 3 שנים אחרי כן אבי נפטר בגיל 77 נגמלה ההחלטה שלי שאני לא רוצה לחיות יותר מגיל 77.
תגובות