זה אני

הייתי תמים. בהקשר של........ הייתה בעיניי חשיבות לאחדות המשפחה, שמירה על התא המשפחתי. הייתה חשיבות בעיניי שמירה על קשר עם חברים - רעות, חברות, הייתה בעלת משמעות וערך עליונה בעיניי. היום כבר הבנתי את זה: שאין כלום. כל אדם לעצמו. על אדם דואג לתחת שלו. (אם הגעתם עד כה אתם בטח מנסים לצקצק בלשונכם ולהגיד לעצמכם "זה לא נכון". בוקר טוב לכם: זה נכון ועוד איך. באבו אבו אבוכם). אני כבר לא תמים. ראיתי את כולם איך מתחמקים, בורחים, לא נמצאים שם כשצריכים אותכם. תמשיכו ללטף את הרקטום שלכם ולחפור שם אולי תמצאו שם יהלומים ולא חרא. תחסכו ממני את ההערות שלכם "אמרתי לך". תחסכו ממני את האמירות: "אני עוברת תקופה רגשית לא קלה ולכן אני מתנתקת". "יש לי בעיות עם הילדים". "כל אחד עם החבילה שלו". להיות שם פיזית עבור בן משפחה, חבר שלכם אתם לא יודעים להיות. רק אל תתפלאו שהוא לא יהיה שם בשבילכם, כי אז תפנימו שגם הוא חושב שהשמש זורחת לו מהתחת. (איך טינה טרנר שרה באחד מהשירים שלה: Live without you) כולם חכמים עד אשר הם מדברים. ********************** לא סובל אנשים שאומר

הייתי שלשום אצל רופאת המשפחה שלי. הלכתי לשם גם בשביל ביקורת כללית גם בכדי להתייעץ איתה לגבי המשך טיפולי הפיזיותרפיה, שאני די מרגיש שאני דורך במקום בנושא הזה ואין שום שיפור בתפקוד היד. מיותר לציין, שהפעם התפרקתי אצלה בבכי על הבוקר בשעה 08:00 כי הרגשתי אבוד בכל המערכת, בכל המנגנון הזה (על זה כבר דובר ונכתב רבות). אף רופא לא מסביר לי מה הולכים לעשות וכמה זמן כמו בתקופת הטיפולים כשחטפתי את מחלת הסרטן. הסברתי לה, שבעצם אין לי עם מי לדבר, להתייעץ, לשמוע דעה: אמא כבר מבוגרת יש לה את הבעיות שלה, שכנים, חברות וחברים כבר בורחים ממני מה גם יש להם את החבילות שלהם ולא רוצים להקשיב לאנשים מתבכיינים כמוני (כמה אני מבין אותם). ואני....... נשאר תלוש באוויר, לבד, מרגיש אבוד. הרופאה שלי נתנה לי הפניות לנוירולוג, פסיכולוג ולמומחה לפיזיקלית/שיקום. היא גם הסבירה לי שבעצם בעולם האורתופדיה זה לא מדע מדוייק, זה מאוד אינדבדואלי. היא הבינה ש - : יש עליי עומס רב שאני גם דואג, מטפל, מלווה את אמא שלי ובעצם אני לא מתפנה במאה האחוזים לטפל בעצמי, במי שאני: שבעצם אני מאבד את האורך רוח שלי, מרגיש שאני לבד בעולם הזה.  שא

שומע??? נמאס לי לכתוב למגירה............ בעצם לא נמאס לי אני לא מספיק כותב. כשאני מסתכל עלייך מה אני רואה משהו חדש, מסקרן, התחלה חדשה נקייה, אומץ, שקט גדילה כל כך רוצה לגדול ולבד זה לא פשוט, שייכות, אתה ניראה טוב אהבתי את החיוך שלך את התמונות שלך איך תמונה ממך בבוקר יכולה לשנות לי את היום. מרגיש שסגרת לי את הדלת שלא נתת לי להכיר אותך ואני אני רציתי להכיר אותך רציתי שיהיה לי יותר מה לכתוב. אני יודע החיפושים אחרייך לא יעזרו אבל לפחות יש לי השראה לכתיבה אני יודעת מה נמצא בי. הייתי רוצה לראות אותך עוד פעם לבלות איתך אבל כולם אומרים לי שאני צריך לשחרר....... אתה לא הראשון שאני צריך לשחרר ממנו למה אני צריך לשחרר ולבטל רגשות וגם אם אני מרגיש מהר אז מה........ עוצם את העיניים ורק יכול לדמיין את הכייף שהיינו יכולים לעשות יחד. ********************** בדידות..... היא שם. וכולם מנסים לברוח ממנה. היא המוות הכי כואב, והחברה הכי טובה. אני מפחד מהבדידות. היא משגעת, משאירה אותנו בלי כלום. ונותנת ללכת לחפש שאריות. אבל........ בסופו של דבר צריך להתמודד איתה. להכיל אותה. ואולי..... אפילו לאהוב אותה..... *

הוא מראה שהוא חזק. הוא מראה שהוא מאושר. הוא מראה שהוא הלאה. אבל אתה לא יודע מה קורה בשעות הקטנות של הלילה. בשעות האלו הוא נמצא לבד. במשך כל היום הוא מנסה להעסיק את עצמו בכל מיני דברים, בעבודה, ביציאות עם חברים, רק כדי לא לחשוב עליך. הוא תמיד מנסה להתרחק מהלבד. אבל בשעות הקטנות של הלילה הוא לא יכול להתחמק ממנו. אז הוא נשאב לכאב, לגעגוע. אחרי שהוא הדחיק את הכאב במשך היום, בלילה, הוא מניח את ראשו על הכרית ופתאום הכל רץ לו בראש: כל החוויות שצברתם ביחד, כל המשברים שהצלחתם לעבור....... והוא לא יכול לעצור את זה. הוא לא יכול לעצור את המחשבה על ״מה היה קורה אם״. והוא מנסה לשכנע את עצמו שהוא לא צריך אותך, שאתה לוזר, שאתה אפס שויתר עליו, שאתה חמור על זה שטענת שהפסקת לאהוב. הוא נזכר בכל הפגמים שלך ש הוא עדיין אוהב. לא משנה כמה נראה שהוא שמח ומאושר. וכביכול ״המשיך הלאה״, הוא עדיין מחכה להודעה ממך, הוא רוצה לתקן, הוא רוצה אותך, נכון שיש עוד הרבה דגים בים, אבל אתה היית הדג האהוב עליו. אז אם הגעת לשלב של החרטה, אתה יכול לפחות לנסות להחזיר אותו. אני יודע שאתה מאמין בעובדה שגם במידה ותחזרו שום דבר לא יח

כשאני מתיישב לכתוב אני מפעיל את ה - YOUTUBE. אני אוהב לכתוב כשברקע ישנה מוסיקה שאני אוהב, כל יום משהו אחר, אומנם לא בפול ווליום אבל עדיין מפעיל. מה לעשות? ככה אני מתחבר ליקום, לאני שלי.  ככה אני מסדר את המחשבות שלי.  ככה אני נרגע. ******************** כשאנחנו מתעצבנים על אדם ישר צועקים לו: חיה. הוא לא חיה.  החיות יותר טובות מחלק גדול מאיתנו הבני אנוש (לצערי).  אני עוקב וחי עם חיות המוון שנים. הן מעולם לא חשבו להזיק לי. ההיפך הגמור מזה. אולי הגיע הזמן שתבקרו בגני חיות. ותלמדו מהחיות איך לכבד ולהעריך ולחיות עם האחר והשונה?? למרות ש גני חיות זאת המצאה חולנית של בני אדם:  לוקחים בעלי חיים מהבית שלהם ולמה ישים אותם לכלוב לשארית חייהם. ולמה?כדי לעשות כסף מהמבקרים שיוכלו להסתכל עלייהם ולהגיד: "ראיתי אריה, ראיתי ברדלס".  בעלי החיים מוסריים וטובים פי מיליון מבני אדם.  למה מקללים אנשים אומרים להם אתה חמור........  חמור הוא בעל חיים חכם מאין כמוהו. ולמה כשמקללים אומרים אתה בהמה?  בהמות הוא בעל חיים מדהים.  וכך הלאה. אין על מי שאוהב ומכבד בעלי חיים. (אני יודע שלא יסכימו איתי. אפשר להס

בחלומי.........  בן זוגי יגיע על סוס לבוש בלבן. הוא ידהר לכיווני ויאסוף אותי אל קו האופק. אבל........ חלומות ומציאות לחוד. המציאות טופחת על פנינו, נרצה או לא נרצה. יהיו כאלה שיגידו שחלומות אמורות להתממש אם רק נרצה להאמין. הבסדר. ****************** החגים הסתיימו להם וטוב שכך. לפחות עד פסח אין חופשות ומפגשים משפחתיים (יש כאלה בכלל???!!! מה זה בכלל???!!!) בערבי חג. כמובן שבאמצע יש את חנוכה, טו' בשבט, פורים אבל הם לא נחשבים בכלל. זו קריאת חזל"ש (חזרה לשיגרה)!!!!!!! רק ש....... בעוד שבועיים מהיום מתקיימות הבחירות החמישיות בארבע שנים. פאקינג חמישיות בארבע שנים. אני מודה ומתוודה שאני לא יודע למי להצביע: מפלגות הימין ברור שאני לא אצביע גם לא הצבעתי עבורם אף פעם. ולכל המפלגות שהצבעתי לאחרונה התאכזבתי קשות מהם. להצביע זה ברור שאני חייב. נראה כשאני אעמוד מאחורי הפרגוד אני אחליט כבר. ******************* אחרי 10 ימים של הפסקה בטיפולי פיזיותרפיה בגלל החג סוכות חזרתי היום לטיפולים. הטיפול היה אחרי דיקור סיני (כרגיל אני עושה את אותה טעות פאטלית: הפיזיותרפיה חייבת להיות לפני הטיפול ברפואה המשל

נכון....... אני גיי. זו עובדה. אני לא מסתיר אותה.  לא מתכוון להתבכיין עד כמה זה קשה לי ורע לי. אני רוצה לפתוח צוהר   לעולם הזה הלא מוכר אולי למרבית האוכלוסיה. ישנם מועדונים. יש בית קפה ובר בתל אביב לחברי הקהילה ההומו - לסבית. יש מצעד הגאווה פעם בשנה, שהמצעד הינו במידה מסויימת נמצא שנוי במחלוקת  - ישנם גורמים בחברה התל אביבית המעידים על עצמם כפרו - גייז שלא בעד המצעד עצמו כי הוא יותר מדי פרובקטיבי ואני מסכים איתם, מצד שני, אין להם בעיה לעבוד ולצאת לבלות עם גייז.  הקהילה ההומו לסבית ברובה מבלה במועדונים המתאימים לקהילה במיוחד בסופי שבוע. מהי עמדתי בנושא? הגייז הינם כמו כל בני האדם רק שהם גברים המעדיפים את בני מינם. יש להם מחשבות, תחושות ודעות משלהם. אני אישית לא נמנה עם הגייז המפגינים את מיניותם כלפיי חוץ אלא דווקא עם הגייז שמעדיפים סרט טוב, אוכל טוב, בית קפה טוב או אפילו ספר טוב. למצוא בן זוג אמיתי, כן, אוהב ונאהב, שיודע לתת ולא רק לקחת, מבין ותומך בקרב קהילת הגייז זה קשה מאוד. לעומת עולם הנורמטיבי, הסטרייטי, שיש מגוון רחב למצוא בן / בת זוג אמיתי / ת ונכונה. כיום, בגילי המופלג - בן 53 -

אני פשוט חייב לפרוק.......... אבל ממש חייב לפרוק דברים אשר על ליבי מאז יום כיפור. אני גר בדירת גן עם מבואה. ישנו שביל מהשער למבואה של הבית שלי. יש לי שכן שאקרא לו ע', הבחור בן 51. על פי מה שהוא סיפר, אני לא יודע עד כמה הדברים שסיפר הם נכונים, בעברו: הוא ישב בכלא, צרך סמים, יצא עם בחורות לא יהודיות, וכולי. כשהקורונה התחילה הוא התחיל להתחזק ולחזור בתשובה, לטענתו. הוא אדם טוב ביסודו אך עם מצבי רוח קיצוניים והוא יכול לקבל התקפת זעם ולצעוק בבית שלו ואף לשבור דברים: כשהוא מקבל את התקפי הזעם אני מסתגר בבית שלי כי אני לא יודע מה הוא עלול לעשות. מצד שני, הוא טיפוס שתלטן, קרי: הוא רוצה שתתנהל על פי מה שהוא אומר ולא לפי מה שאתה רגיל וחונכת בבית הורייך, "למה אתה הולך לישון בשעה 20:30 בערב בעוד שאני הולך לישון בשעה 22:30. שינה זה בעצם ביזבוז זמן". הוא יודע שאני גיי וכשכל פעם אני נכנס לשירותים לעשות את צרכיי היה אומר לי "מה אתה הולך לעשות ביד?" בכל שבת שהיה נכנס אליי לבית הייתי צריך לכבות את הטלוויזיה וכשהיה קולט שאני שוטף כלים היה יוצא מהבית שהרי זו פעולה מבחינתו וזה חילול ש

חזרתי לענוד עגיל באוזן שמאל.......... עגיל חישוק קטן. את החור לעגיל עשיתי בטיול ללונדון כשנסעתי עם הבן זוג לשעבר המיתולוגי שלי. עם השנים הורדתי וענדתי חזרה עגיל, לרוב זה היה עגיל קטן שבקושי ראו אותו: על פי רוב לפי דרישת מקומות העבודה שלי. הפעם לא יודע להסביר למה רציתי לענוד שוב עגיל: ניסיתי את אחד העגילים הקטנים ענדתי שמהר מאוד הורדתי עם יד אחת בגלל שהרגשתי לחץ על האוזן, מצד אחד, היה לי גם צורך להרגיש אופנתי, סוג של אדם קול, מצד שני.  יהיו כאלה שיראו אותי ברחוב ויצקצקו בלשונם ויגידו איך הוא מעז לענוד עגיל בגילו? יש לי תשובה בשבילם: זה עדיין אופנתי  וישנם גברים בני גילי שעדיין מסתובבים עם עגיל אחד או שניים על האוזן שלהם, מה גם זה הגוף שלי ואני אעשה מה שבא לי לעשות בגוף שלי. שהרי ידעתי לעצור אחרי שלושה קעקועים, לשם הדוגמא. ולכל אותן "נשמות טובות" אל תגידו לי מה לעשות עם הגוף שלי כמו שאני לא אומר לכם מה לעשות עם הגוף שלכם. גם ככה סגרתי את נושא הטבעות. על הצמידים כמובן לא ויתרתי. את הזקן לא הורדתי וגם לא אוריד עד להודעה חדשה. נוח לי עם העגיל. קיבלתי דווקא מחמאות עליו ועל ההופעה ש

אני שונא חגים, כבר שנים שאני מתעב חגים, כשחושבים על זה נדמה לי שתמיד שנאתי חגים פשוט לא ידעתי שאני שונא אותם כי במהלך הערב הייתי עסוק בלהתלבש יפה, לעשות מלא תמונות ולשתף אותם בכל רשת חברתית אפשרית כדי שכולם יראו כמה אני יפה וכמה טוב לי מבחוץ בזמן שהעיסוק האמיתי שלי זה להסתיר את העובדה שהלב שלי נשרף מבפנים. אני שונא שלא יזיז לאף אחד אם אשבר כי אני גם ככה כל כך שקוף עד שרואים דרכי את הקירות. אני שונא לשתוק בזמן שהצעקות בראש שלי מנסות להשתחרר. אני שונא לקבור את הראש במסך הפלאפון ולחייך כדי לנסות להוכיח למישהו שאוהבים אותי במקום אחר. אני שונא חגים כי זה כלכך משפחתי. ואני שונא משפחה. אני שונא שהבית שלי הוא המקום שגורם לי להרגיש הכי בפינה. אני שונא שאני לא יכול להיות מי שאני במקום שאמור להיות לי למקלט. אני שונא שהאנשים שאמורים להיות הכי קרובים אלי הרחיקו אותי מהם עד שאני מעדיפה להיות לבד מאשר להיות איתם. אני שונא שכבר שנים אני חוגגת לבד. אני שונא לשקר לעצמי שהכי כיף לי מתחת לשמיכה. אני שונא לראות את כל החברים שלי מעלים את התמונות המשפחתיות שלהם ולנשוך חזק את השפה כי אני מעדיף לבכות על זה שקצ

תפסיק!!!!! תפסיק לרדוף אחרי אנשים שלא שווים אותך. תפסיק לתת לאנשים להמשיך לנצל אותך. תפסיק לתת לאנשים לפגוע בך. תפסיק לגרום לכולם לאהוב אותך הם לא שווים אותך. תפסיק לפחד ותלחם על מי שאתה. תפסיק לתת לאנשים שלא שווים אותך לרמוס אותך כל פעם מחדש. תפסיק, תפסיק לחפש מה לא בסדר אצלך. תפסיק, תפסיק לא להאמין בעצמך כי אתה מדהים כמו שאתה. תפסיק להיות תמים. תפסיק להתחשב באחרים ותתמקד בעצמך. תפסיק להיות "השעיר לעזאזל" של כולם תעיז ותגיד את כל מה שאתה רוצה להגיד אל תמנע מעצמך להתבטא מי שלא טוב לו לא צריך להיות בחיים שלך. תפסיק!!!! תפסיק להתעסק בעבר, כל מה שקרה לך לא יקרה שוב , אני בטוח, תתמקד בכאן ועכשיו. אני יודע, אני יודע שקשה לך אבל אתה חייב, חייב להשתחרר ולנסות להמשיך הלאה כדי שתוכלי לנשום לרווחה אבל מה שכן אל תפסיק לרדוף אחרי האושר שלך מגיע גם לך! אבל כרגע תפסיק. תפסיק לרצות אחרים אתה לא רובוט גם אם אתה מאכזב אנשים לא יקרה שום דבר בסוף הכל יסתדר תפסיק!!!!! תפסיק להסתיר ולהתכחש לרגשות שלך, תן לעצמך להתפרק לפעמים, תפסיק להיות חזק כל הזמן מגיע גם לך להישבר לפעמים את לא חלש תבין!!!!! תפס