זה אני

למי שלא הבין אותי מאתמול תרשו לי להבהיר: התחלנו את החורף וכולנו מרגישים אותו טוב טוב מבחינת הגשם והקור. ובמקום העבודה שלי לא מספקים חימום בשטחים הציבורים שלא לדבר בחדרים. אני עובד עם 3 שכבות של בגדים עליי ובמידת הצורך אני שם מעיל וזה ממש לא ייצוגי. אורחים שמגיעים לא מבינים למה פקיד קבלה עומד עם מעיל בקבלה ואחר כך הם מתלוננים, צועקים, עוזבים לטובת מלון אחר ברשת וממשיכים להתלונן. אישית, הייתי בחופשת מחלה - שפעת חזקה עם התקפת סינוסים והתקפת ברונכיטיס - עד תחילת החודש במשך שבועיים. ולא בא לי להיות חולה כל חודש במשך שבועיים.  שלשום בסוף משמרת ערב רוויה בתלונות על נושא החימום והעברת אורחים הרגשתי על סף קריסה טוטאלית, גופנית ונפשית. נכון, אני עובד בשירות פרונטלי. נכון, עליי לספק תשובות. במידה ויש לי איש תחזוקה במלון (מה שאין לי בכלל ואם יש הוא מתקשה לטפל מחוסר תקציב) ומטפל בבעיה. אתמול בבוקר פשוט קרסתי סופית ולא יכולתי להגיע לעבודה בכלל. פשוט הברזתי ולא הגעתי. כמובן שנענשתי על כך וכל השבוע הורידו אותי מסידור העבודה. חבל, חבל מאוד, שלא מבינים שאי אפשר לעבוד בלי חימום: הן מבחינת תפוקה, הן מבחינ

אני הולך לכתוב דברים קשים........  כי אני זועם...... כועס.........רותח ברמות כאלה....... לא מצליח להבין איך אפשר לעבוד במקום עבודה שהוא בלי חימום בתקופה הזאת של החורף? איך אני אמור לעבוד כשקר לי למרות שאני לבוש בשלוש שכבות? איך אני אמור לתת תשובות לאורחים למה מערכת החימום לא עובדת במלון וקפוא בחדרים? לא משנה כל התירוצים של הנהלת האזור - קיצוצים, אין עבודה, אין כסף - פשוט בולט מאוד שאתם לא רוצים להשקיע כסף. נקודה. סוף פסוק. רק בתחילת החודש הייתי בחופשת מחלה של שבועיים בגלל שפעת חזקה בשילוב של התקפת סינוסים וברונכיטיס. למה? כי לא היה חימום במלון וגם נדבקתי מחולה שפעת - אם זה אורח או אם זה עובד מלון. לא בא לי לחלות שוב.  לא משנה כמה ותק יש לי בענף המלונאות. לא משנה שאני עובד בשירות לקוחות. אם לא נותנים לי כלים להתמודד עם מערכת חימום במקום העבודה שלי שלא עובדת וקר לאורחים -  שמשלמים לי את המשכורת ועוד הוצאות של המלון - קר גם לי אזי...... איך אני אמור לתת שירות כשכולי קפוא? אתם הנהלת הרשת יושבים בבית בחימום שלכם, בכייף שלכם ואני קפוא במלון כי לא בא לכם לתקן את מערכת החימום של המלון שכבר מקר

רוצה לכתוב ולא יודע על מה.......... מרוב שהראש שלי מוטרד ומלא במחשבות. לא אתפלא שלקראת יום הולדתי ה - 53 אתעורר יום אחד ואגלה שהשיער שלי האפיר (לא שאני אתנגד לזה, לטעמי זה מאוד סקסי לגבר, בין אם הוא סטרייט או גיי). **************** נמאס לי מאנשים שחשבתי שהם חברים שלי והתגלו שהם סתם אנשים. לא מתקשרים וגם לא שומרים על קשר במשך חודשים על חודשים ופתאום OUT OF THE BLUE מופיעים או מתקשרים ומצפים להמשיך לדבר איתי כאילו לא היה נתק של כמה חודשים. או......... שפשוט נשלחים על ידי אחרים לברר מה קורה אצלי והם נאלצים להישבע בחיי הנכדים שלהם שזה לא נכון. ומה פתאום אני מתעצבן על זה שהם לא שומרים על קשר. רק שהם לא מבינים שאני לא שומר על קשר עם מי שלא שומר על קשר. שהרי חברות / ידידות היא דו צדדית ולא חד צדדי. כשאני חושב על זה............ כשהוצאתי את אותם אנשים מחיי בפינצטה גיליתי שהם לא תורמים לי במאומה. הם שקועים רק בעצמם ולא באחר. ואם אתה מתבקש לתת שירות כלשהוא בזמן שאתם מדברים הם מתעצבנים ומתערבים לך בעבודה כאילו אני מתערב להם בעבודה שלהם. יש לי מסר לאותם אנשים: אתם לא אנשים נשואים עם ילדים שמצבכם יד

אני כותב וכותב וההרגשה שלי שאף אחד ואחת לא קורא את מה שאני כותב. יש לי הרגשה שלא קוראים בגלל שאני נשמע קנטרני, מתבכיין ולמי יש כח לאדם כזה בכלל? לאף אחד ואחת אין סבלנות בכלל לקרוא את מה שאני כותב. האם עליי להפסיק לכתוב בכלל ולהעביר את מה שאני כותב לאחרים לקריאה? בעצם אני מבין את אלה שמקבלים ממני את הפרקים: מי בעצם רוצה לקרוא תסכולים של אחרים? כל אחד ואחת נמצאים במערבולת נושאים אישיים ולהם לא בא לקרוא את מה שאני כותב / אומר. לעומתכם, אני משתף את מה שאני מרגיש, את מה שאני חושב, ואני לא שומר את הדברים לעצמי. קשה לי כבר לסתום את הפה. לכל מי שנשוי או נשואה יש לכם שותפים לדבר איתו לשתף אותו, לי אין את המצב הזה. אני אמשיך לכתוב. אני אמשיך לשתף. יש לי דעות משלי. יש לי רגשות משל עצמי. לא כולם חייבים להסכים: אפשר להסכים שלא להסכים. אני מעודד מזה שמארצות הברית, מאירופה, מהמזרח הרחוק קוראים את הפרקים שלי. לא רוצה לחשוב שקשה לאנשים לקבל את זה שאני מנהל בלוג אישי וקוראים אותו, בכל זאת הקנאה כנראה מעוורת את אותם אנשים. נכון.............  אני גיי!!!!! אני דעתן!!!!!  אני מתבכיין כשאני מרגיש צורך להתבכי

אתמול כתבתי פרק בבלוג שלי ולצערי הרב הוא לא פורסם. להגיד מה קרה אין לי מושג. נאלצתי למחוק אותו לא בגלל שאמרו לי שזה לא נפתח אלא גם בגלל כשעקבתי אחרי מספר הקוראים הוא לא עלה בכלל יותר משמונה. על פי הבדיקה שלי מהבוקר לפני שמחקתי את הפרק הוא עדיין לא נפתח בכלל. כנראה אסור לי לכתוב פרקים במקום העבודה שלי בזמן העבודה. כנראה גם שלא הייתי צריך לכתוב בבלוג שלי, למרות שהיה לי דחף נוראי לכתוב, שהרי הבלוג שלי הוא היומן שלי. לא אחזור כאן על הדברים שכבר כתבתי אותם. ******************** היום אני ביום חופש. ביום כזה גשום טוב שאני בבית למעט יציאה מהירה לביקור אצל אמא שלי וחזרה ממנה. מודה כשחזרתי מיהרתי להאכיל שוב את צ'וצ'ו ולהרגיע אותו שאני בבית שוב ולהתיישב ולנוח. הגשם, הקור שבחוץ גורם לאנשים לא לצאת. מה גם שכל נושא הקורונה גורם לאנשים לא לצאת שלא לצורך. אווירה של סגר למרות שלא הוכרז על סגר. אני יכול להבין את העסקים כי אין כמעט קניות מה שהיה פעם. המחשבה שבלילות הקרובים הולך להיות קר מאוד מתחת לעשר מעלות ואפילו מתקרב ל - 2 מעלות מעביר בי צמרמורת בנושא. אז מה אני הולך לעשות ביום חופש שלי? התשוב

101 ימים במנוסה. שי אביטל סוכן הדוגמניות לא התייצב לחקירה על אונס ותקיפה מינית של דוגמניות והוא מתחמק מחקירה. לא רוצה לחשוב, להרגיש שוב, את מה שהמתלוננות מרגישות. זה ממש לא קל. לחוות שוב ושוב את מה שעבר עליהן. עורכי דינו מגיבים שהוא רוצה לחזור וגם יחזור. השאלה היא מתי?  איזו חברה נהיינו? ****************** אחרי 10 שנים קם אדם בשם יהודה נהרי ומתלונן על הטרדה מינית מצידו של אסי עזר. יהודה נהרי טען בראיון לעיתון "הארץ" כי מנחה הטלוויזיה אסי עזר הטריד אותו מינית לפני כעשור. על פי נהרי, השניים הכירו באמצעות חברים משותפים ועזר הזמין את נהרי לפגישה בביתו כדי לדבר איתו על תפקיד בסדרה "להיות איתה" שיצר לקשת. באותו ראיון נהרי מגולל את אשר עבר עליו באותו מפגש. כל הרשתות החברתיות דיברו: הועלו פוסטים ותגובות בעד וכנגד. לי נותר דבר אחד להגיד בנושא: אני לא מחסידיו של אסי עזר שבאמת פתח ופעל הרבה לטובת הקהילה הגאה, כאישיות תקשורתית ידועה,  את זה אי אפשר לקחת ממנו. מצד שני, מי כמוני שחווה הטרדה מינית וחרם חברתי - שכבתי בגיל 9 ולקח לי 12 שנה לדבר על זה ולשחרר את המקרה. אותם אלה שאנסו

יאללה........... נגמרו המשימות ליומיים האחרונים. הגיע הזמן להתפנן לי. ותו לאו. תיכף אני יואשם שהכתיבה בבלוג מתפרצת לי בכמויות. מה אכפת לי מזה? תאשימו אותי. אם אני לא כותב אני לא רגוע. לא מתכוון להתנצל על כך. ************ כל מה שאני שומע וקורא מסביבי על נושא הקורונה והאומיקרון מלחיץ נורא. התגלתה עוד מוטציה חדשה שהיא שילוב של הדלתא והאומיקרון וזה מלחיץ טילים. האזרחים.ות מסתובבים בלי מסכות כאילו אין מחר. שלא לדבר על כך שלא התחסנו בחיסון שלישי. המחשבה שהולכים להתחסן בחיסון רביעי עוד מעט זה משגע. מצד אחד, רצוי ומתבקש. מצד שני, מה אנחנו שפני ניסיונות? די נמאס להתחסן כל חצי שנה. אומנם אני לא בטווח של גילאי 60 אבל אני בטווח של חולים בסיכון ואני מעדיף לחכות ולראות איך הדברים מתפתחים, לבחון ואז להחליט. בעצם, מה נשתנה? ************ ובכל זאת.......... אני מוצא את עצמי שוקל מה לעשות בתחום העבודה. האם להמשיך בתחום המלונאות או שלחילופין לגרום שיפטרו אותי ואז לבחון את תחום ההסבה המקצועית? הפיתוי הוא גדול לעשות הסבה מקצועית ופשוט לעבור על כל הקורסים שלישכת התעסוקה מציעה על מנת לבחון מה הכי מדבר אליי. ה

קיבלתי את המחשב הנייד החדש סופסוף. סידרתי אותו על פי האפליקציות שאני משתמש בהן. הופתעתי שהוא היה כבר מפורמט. הוריד ממני לחץ ולהתחנן בפני חברים / חברות שיבואו לפרמט לי אותו. הוטרינר שלי הסכים לקבל אותי ואת צ'וצ'ו באופן מיידי על מנת לבדוק אותו. המזל שלי שצ'וצ'ו לא היה בלחץ בכלל ונתן לי לשים אותו במנשא ולנסוע איתו במוניות הלוך ושוב מלבד כמה יללות קטנות ועדינות. אצל הוטרינר הוא היה רגוע לחלוטין כי הוא הרגיש הפעם - לעומת לפני 3 שבועות שאז נסענו לקבל חיסונים ולבדוק את העין שלו למה היו הפרשות - שאנחנו נוסעים בכדי לבדוק את הרגל וגם שיתף פעולה. כשחזרנו הביתה ישר הלך למתחת למיטה ואז יצא משם ישר לידיים שלי ולאכול ולנוח. רווח לי מאוד, למען האמת, שהכל בסדר איתו: מעצם המחשבה שהוא יישאר אצל הוטרינר בסביבה לא מוכרת לו וקר עם קיבוע או לא קיבוע זה תיסכל אותי מאוד. לאחר שגיליתי שכתב התביעה כנגד המעסיק הקודם שלי לא נכתב כראוי השגתי עורכת דין שהציגה בפניי את המצב ושעליי לפעול במיידי לפני שהקערה תתהפך על פיה. אחרי שוידאתי שצ'וצ'ו נרגע ונרדם לו יצאתי לחתום על טופס הצעת שכר טירחה שבעצם

ישנם בקרים שאתה קם בבוקר מבלי שיהיה לך כוח לכלום ולאף אחד. אתה רוצה לשבת עם מוזיקה שאתה אוהב ולהסתגר בתוך הבית, לא לראות אף אחד, לא לשמוע אף אחד. אתה רוצה את עצמך רק לעצמך. רק לעשות RESTART לעצמך. יש כאלה שיקראו לזה "יום המחזור". יש כאלה שיגידו "שכל אדם זקוק לזה". זה היום בדיוק!!!!!! תקראו לזה איך שאתם רוצים. *************** אני לא יודע איך הגעתי למצב הזה. גם לא יודע אם מותר לי לדבר על זה. שזה לא יהיה בעוכריי. מוטב שאשתוק. *************** כל אחד ואחד זקוק לאהבה !!!!!! שיהיה נאהב ואהוב..... לקבל חיבוק....... גם אני זקוק לאהבה, לתשומת לב, שיתייחסו אליי. תאשימו אותי שאני אובר עבד לאהבה ולתשומת לב. זה אני !!!!!!! עם הגיל (פאקינג עוד חודשיים אני בן 53) אני מבין ש.......... עליי לשחרר ממני אנשים שלא ראויים לתשומת לב שלי כי הם לא מעניקים חזרה תשומת לב כשצריך. חברות, ידידות - צריך לתפעל אותה. להשקיע בה. לטפח אותה. לא ייתכן שהיא חד כיוון. אני לא דאדי שוגר, זה בטוח. אני מודה: אני עבד לאהבה !!!!!! לאו דווקא גופנית.

עדכון: יש שיפור במצב הבריאותי אחרי כמעט שבוע ימים בבית. עדיין משתעל לא כמו לפני עשרה ימים. החלטתי שאני ממצה את חופשת המחלה שלי עד תום על מנת להבריא סופית. אמרתי לעצמי שאני אנצל את היום של שמש שיקרתי לעשות דברים בבית בגינה וגם לנקות את הפלורסנטים במבואה בעזרתו של השכן שלי וגם לשתול את אחד העציצים שלי (הקיסוס) באדמה אחרי שהזזנו את העציץ הגדול שעמד בפינה כאבן ללא הופכין וגם את האבן הגדולה שעמדה בצמידות. באותו זמן גם אני מאוורר את הבית כמה שאפשר וגם שמתי מכונת כביסה של כל המגבות פנים של השבועיים האחרונות בכדי לחטא אותן. ************** לפני שלושה שבועות לקחתי את צ'וצ'ו לוטרינר שלו. שמתי לב שמאחת העיניים שלו יוצאת הפרשה מוזרה ואותה עין כמעט נסגרת לו. מה גם שהוא היה צריך כבר לקבל את החיסונים שלו. כמה שדיברתי איתו והסברתי לו שאנחנו הולכים לוטרינר שלו הוא גילה התנגדות להיכנס למנשא שלו. הוא לא אוהב את זה בכלל. הגעתי שעה לפני הזמן לוטרינר וזה קיבל אותי. צ'וצ'ו היה בלחץ לא אהב בכלל. הוא לא היה שקט. קפץ עליי המון והשתדלתי להרגיע אותו. ובכל זאת הוטרינר הצליח לתת לו את החיסונים וגם לא

יושב בבית ספון במסגרת חופשת מחלה. אני לא חולה קורונה, למזלי הטוב. למרות שהסתובבו סביבי הרבה אנשים במקום סגור ללא מסכות ומקוררים. וזה הזמן לשאלות אישיות נוקבות וחריפות מאוד: האם עשיתי טעות שחזרתי לענף המלונאות? האם הייתה לי אלטרנטיבה אחרת? שהרי בעוד חודשיים אני אחגוג יום הולדת 53 ואני לא יודע משהו אחר לעשות. גם כשבדקתי את נושא ההסבה מקצועית דרך לשכת התעסוקה לא מצאתי קורס שמדבר אליי. גם ככה אני 30 שנה בענף המלונאות, ברוטו, ולא הצלחתי למקם את עצמי לתפקיד מנהל מחלקה כזאת או אחרת למרות שאני יודע שאני מתאים לתפקיד ניהולי, על סמך הידע והניסיון שלי. הרי היה לי ניסיון 10 חודשים ניסיון בתחום האבטחה שהבנתי מהר מאוד שאני לא מתאים לכל נושא האבטחה בוודאות. צריך שתהיה לך אישיות מתאימה לתחום הזה. לא כל אחד מתאים לזה. כששר האוצר ליברמן הצהיר שאנשי מלונאות ותיירות יילכו לעשות הסבה מקצועית זה צרם לי מאוד. בואו תציעו מקצועות ריאליים להסבה מקצועית. לא כל אחד מתאים לתחום ההיי טייק. לא כל אחד רוצה להיות נטל על מדינה, יש כאלה שזה מתאים להם, לא בבית ספרי.  מצד שני, רמות השכר בענף המלונאות לא מהגבוהות ביותר. זה

יושב בבית עם שפעת, התקפת סינוסים וברונכיטיס. פאקינג המצב ממשיך יותר מעשרה ימים. תרגעו........ עשיתי בדיקת קורונה ויצאתי שלילי. שוב. הנקודה היא שישבתי עם בבית עם שפעת וחום כמעט שבוע מה - 23 בדצמבר ואז חזרתי לעבודה ליומיים למשמרת ערב ושוב קרסתי: הריאות כאבו לי בלילה שבין ה - 30.12 ל - 31.12 , שמעתי את הריאות שלי מחרחרות, החום עלה לי מעל 40 מעלות. באותו לילה טסתי לבית חולים ולא היה לי אכפת מכלום חוץ מהבריאות שלי. וטוב שעשיתי את זה זה הגיע כמעט לריאות. אני סובל משפעת והתקפת סינוסים וברונכיטיס. אבל מה???!!! המנהלת שלי הגדילה לעשות ולבקש ממני בבוקר של יום שישי (31.12) שאביא לה הוכחות שאני בבית חולים כי היא חשבה שאני בכוונה מתחמק מהמשמרת לילה של אותו יום ומשמרת ערב ביום המחרת, כי אף אחד שמוכן לעבוד ב - 31.12 ממש זה היה בראש מעייני לבוא להוכיח לה וגם לחשוף את הפרטים הבריאותיים שלי בפניי כל אחד, במיוחד לה ולמנהל האזורי של בתי המלון. חוץ מזה, זו דרישה לא חוקית בעליל: אני לא חייב לחשוף לכל אחד ואחת את התיק הרפואי שלי. פאקינג: זה נקרא חסיון רפואי. עוד ראית אותי ביום חמישי משתעל ומתלונן על כך שהריא