עדכונים לאחר לכתי
זה היה ערב פסח 2020 מאוד עצוב.
לא רק הסגר בגלל וירוס הקורונה אלא בגלל האשפוז שלי בבית חולים יקב התקפת לב שעברתי. כרגע אני מאושפז עד יום ראשון הקרוב.
אני מתגעגע לסביבה הטבעית שלי - הבית - ולהיות לצידו של אלפונסו שהתרגלתי שהוא לצידי כבר חודשיים. השכנה שלי משתדלת לבצע שיחות וידיאו דרך הוואטצאפ על מנת שאראה אותו ואדע שהוא חש בטוב, עד כמה שאפשר: אני יודע שהוא מתגעגע אליי. גם אף טלפון מאף אחד מהמשפחה מאז אתמול: ממספר חברים שהתכתבו איתי בוואטצאפ ובמסג'נר שהתעניינו בשלומי. מאכזב מאוד.......... זו המשפחה המהוללת שלי. באשר אבדתי, אבדתי.
לפחות אני בחדר בבית חולים מול החלון ודי משקיף החוצה.
תודה רבה לכל המתעניינים והמתעניינות. זה לא מובן מאליו. ביקורים אסורים בגלל וירוס הקורונה.
(כנראה, גורלי הוא זהה לגורלו של סבי - שעל שמו אני נקרא - שנפטר בגיל 50+ מהתקפת לב).
*****************
הייתה לי תחושת דה ז'אוו:
רק בפברואר שנה שעברה אושפזתי לשלושה ימים ושתי לילות בכדי לעשות ביופסיה MRI FUSION. עבר מאז שנה וחודשיים ושבוע מאז. מי היה מאמין שאחזור שוב לבית חולים שנה אחר כך? הייתי צריך לחזור ולהבהיר שיש לי רגישות לפנצילין ולכל הכדורים מקבוצת הדקסמול ולשים את הסרט האדום. (לפחות הפעם אפשרו לי להישאר עם הצמידים ביד ימין שלי ולא להוריד אותם). לא מתלהב מבתי החולים. לא מתלהב מהאוכל של בתי החולים. ברור שבתי החולים אינם בתי מלון והאוכל אינו זהה. במודע שלי אני יודע שעליי לאכול בכל זאת בכדי שהגוף יתחזק.
*****************
הכתובת הייתה על הקיר, חד משמעית. הכתובת היא: אמא שלי ואחותי אשמות בהתקפת לב.
אמר שלי - לא הבינה ולא מבינה שזה שהיא חופרת וחופרת על נושאים שלפעמים כבר דשנו בהם והסכמנו שלא להסכים, אבל שום דבר לא עוזר.
אחותי - הנתק הזה שלה שהוא אולי נכון ומוצדק מבחינתה - ורק מבחינתה כל עוד היא לא שיתפה אותנו במניעים האמיתיים לנתק - והשליכה את כל החלק באחריות שלה...... כן, שלה....... בליווי של אמא שלנו. היא הבכורה מבין שנינו. כנראה לא מצליחה והצליחה להתמודד עם הרגשות המעורבים שיש לה. ובכל זאת, לא כל האחריות צריכה ליפול עליי.
*****************
איך אני מעביר את הזמן בבית החולים?
מעביר............ הרבה לעשות אין מה לעשות. אני עדיין מחובר לזנדות. היום אופשר לי לקום וללכת לאט לאט לשירותים.
משתדל לצפות בטלוויזיה, למרות שאין מה לראות בכלל. בין לבין משתדל לישון. או פשוט לצפות דרך החלון של החדר. למזלי, אני לבד בחדר, כנראה בגלל שמערכת החיסונית שלי לא התחזקה בכלל ממחלת הסרטן - שציינתי זה כשהובאתי לבית חולים - והן בגלל הסינוסיטיס והברונכיסטיס שלי.
*****************
חג פסח שמח לכולכם.
תגובות