לשון הרע לא מדבר אליי

העשיר הוא השמח בחלקו.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תִפְשֹׁט יָדְךָ הַגְּדוֹלָה עָלַי, וְתַזְמִין לִי פַּרְנָסָתִי מֵאִתְּךָ, וְתַסְפִּיק לִי כָּל צָרְכִּי וְכָל צָרְכֵי בֵּיתִי בְהַרְחָבָה גְדוֹלָה קֹדֶם שֶׁאֶצְטָרֵךְ לָהֶם, מִתַּחַת יָדְךָ הָרְחָבָה וְהַמְּלֵאָה, וְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "וַהֲרִיקוֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָּי" וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי תָמִיד, וּלְהִסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁתְּחָנֵּנִי, וְלֹא אֶהְיֶה נִבְהָל לְהוֹן חַס וְשָׁלוֹם וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי, וְתָגֵן עָלַי בְּצֵל יָדְךָ הַגְּדוֹלָה.

זכות הצדיק סידנא בבא סאלי תגן בעדינו. אמן!

*******************

בסעיף ז' (כלל י' מהלכות לשון הרע) הנלמד היום בסדר הלימוד היומי ב'חפץ חיים', מבאר רבנו את התנאי השלישי להיתר לספר לשון הרע על אדם שעשה עוולה לרעהו "כדי לעזור לאשר אשם לו ולגנות המעשים הרעים בפני הבריות" – שיוכיח קודם את הנידון. וכותב ה'חפץ חיים', כי זאת דווקא בסתמא, אך אם הוא יודע ומכיר בו שלא יקבל תוכחתו, אין צריך להוכיחו.

בנוסף, עליו לספר את הדברים בפני שלושה, כי אם יספר בפני אחד או שניים בלבד, ייראה שהוא מתכוון שלא יגיעו הדברים לידי הנידון, משום שהוא רוצה להחניף לו ולגנוב את דעתו, ורק בסתר הוא מגנהו, ונראה כנהנה בסיפור לשון הרע על חברו [ובכך שהוא מביא עצמו לידי חשד מהשומעים, הוא עובר באיסור אבק לשון הרע – ביאורים ומוספים].

בביאורים ומוספים מציינים, כי זאת דווקא כאשר התועלת היא בפרסום הדברים [וכלשון החפץ חיים בסעיף א' – "כדי לעזור לאשר אשם לו ולגנות המעשים הרעים בפני הבריות"], אבל כשההיתר הוא לתועלת אדם מסוים, ודאי שצריך להקפיד שלא ישמעו זאת אנשים נוספים מלבד מי שנצרך לתועלת (שיעורים בחפץ חיים).

********************

הלכות לשון הרע, כלל ב’, סעיף י”א אם ישבו שבעת טובי העיר לדיון, והחליטו על פי רוב החלטה. אסור לאחד מטובי העיר שהתנגד להחלטה לספר שהוא היה בדעתו להיפך מההחלטה, אבל חבריו חלקו על דעתו והחליטו נגד דעתו, כיון שזה לשון הרע. ולא מדובר רק במקרה שהחליטו שלא לספר לאחרים מה היה בדיון שאסור, אלא אפי' לספר דרך רמז שהשומע יבין לבד שהוא בדעתו חלק על שאר טובי העיר, אסור. ואין הבדל בין לספר בעצמו, לבין אם חברו עמד עליו בקללות וגידופין על ההחלטה, בכל מקרה אסור לספר.

*********************

חלק שני פרק ג’ כמה פרשיות בתורה בענין “מי שמפקיר פיו, עלול שיכלו מצוותיו” (1) ראשון לכול מעשה דנחש. שסיפר לשון הרע על הקדוש ברוך הוא. ובזה גרם מיתה לכל באי עולם. ובפרשת ויצא (בראשית כח כ) "אם יהיה אלוהים עמדי ושמרני וכו'". ואמרו חז"ל "ושמרני" מלשון הרע. ובפרשת וישב במעשה דיוסף שכתוב (בראשית לז ב) "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם". שזו היתה הסיבה הראשונה לרדת בני ישראל למצרים. ובפרשת שמות (שמות ב יד) "אכן נודע הדבר". עוד שם שאמר משה רבינו עליו השלום (שמות ד א) "והן לא יאמינו לי". שהשיב לו השם יתברך "מה זה בידך וגו' והיה לנחש". עוד שם "והנה ידו מצורעת כשלג". ובפרשת יתרו (שמות יז ב) "וירב העם עם משה וגו' על ריב בני ישראל" וסמוך לו "ויבוא עמלק". ובפרשת משפטים "לא תשא שמע שוא" שהוא עומד על המספר ועל המקבל. וסמוך לו "לא תהיה אחרי רבים לרעות". ובפרשת תצוה ענין המעיל "שפה יהיה לפיו סביב" וכל הפרשה "ונשמע קולו בבואו אל הקודש". וכל פרשת תזריע ומצורע. נגעי בתים, נגעי בגדים, נגעי אדם. "בדד יישב" מרוחק אף ממחנה ישראל. וכפרתו - צפרין המפטפטין. ובפרשת קדושים "לא תלך רכיל בעמך". "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". ובפרשת בהר "ולא תונו איש את עמיתו", ומדובר גם על אונאת דברים שהוא דיבור רע. ובפרשת נשוא (במדבר ה ב) "וישלחו מן המחנה כל צרוע". היינו אפילו אם הוא גדול בתורה כדואג. ובפרשת בהעלותך "ותדבר מרים ואהרן במשה" וגו. וכל פרשת שלח לך המדברת מענין המרגלים. ובפרשת חוקת "וידבר העם באלוהים ובמשה". ובפרשת כי תצא "כי תצא מחנה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע". ואמרו חזל דבר רע- דבור רע. עוד פסוק "זכור את אשר עשה ה' אלוהיך למרים". ובפרשת תבוא "ארור מכה רעהו בסתר". שהוא עומד על לשון הרע. וידוע שכל הארורים פתחו בברכה ואמרו "ברוך אשר לא יכה", הרי שהזהיר בזה תהיה לו ברכה.