אי באי שם

בחלומי אני מוצא את עצמי באי.

עצי דקל. חול זהוב. מי הים כחולים על גבול הצבע טורקיז. צמחייה סבוכה לא סבוכה. וביקתה העשויה מאבני ירושלים שבה יש מיטה בגודל מיטה וחצי עם מצעים, ארון עם מצעים ומגבות, אח לימות החורף הקרים, שטיחים פרוסים על הרצפה. על גופי הלא מסוקס, שהרי אני לא דוגמן וגם לא הייתי, תחתוני בוקסר. אלפונסו לצידי. לא יודע וגם לא זוכר איך הגעתי לאותו אי. לאחר סיור באי אני מגלה שאנחנו מרוחקים ואף יבשת לא נשקפת בקו האופק. די התאים לי מאוד כל עוד יש חיות טורפות באי וכל עוד ישנה דלת לביקתה. הייתי מרוצה מהמצב החדש: אין כבישים, יש אוויר נקי וצח, רשרוש גלי הים נשמע בכל פינה, ירוק וחול זהוב בכל פינה, ציוץ ציפורים, שמיים כחולים והעיקר: אני מבודד מבני אנוש.

תענוג, חשבתי לעצמי................

.........לא רוצה להתעורר מהחלום למרות היללות של אלפונסו שרוצה שאני אקום כי הוא רוצה ללכת לשירותים או לאכול את האוכל היבש או הרטוב שלו או שמא הוא רוצה מים בכוס למרות שיש קעריות מלאות במים נקיים וטריים. למה?? למה לי להתעורר? שהרי כיף לי בחלום הזה. בלי דאגות לכסף, בלי רעש של אנשים ומכוניות. אוכל יש לי בשפע באותו אי: מים זכים וצחים יש במפל פנימי וסודי בתוך האי........

........חזרה למציאות המרה.

********************

ראיתי קשת בענן...... השחר עולה ואיתה המציאות עולה וטופחת לנו בפנים, נרצה לקבלה או לא זו המציאות שלנו........... גן האהבה לא קיים ואם  הוא נמצא והוא ממשי אזי הוא נמצא אי שם באיזה אי מבודד לו בלי אנשים ובלי כבישים עם אוויר נקי וצח עם שמיים כחולים..............

*************

בא חצי הלילה ואני ערה, חלומות באים לסף. זה השקט שלפני הסערה, בוא נלך עכשיו. שם, שם ראיתי קשת בענן, שם, שם עולה הבוקר בלבן אי שם, שם נמצא ביחד את הגן, את גן האהבה. שם, שם שמעתי שיר ישן נושן, שם, שם ירח לילה לילה. שם, שם נמצא ביחד את הגן. את גן האהבה. את ביתי הלילה הרוחות עוטפים, אוחזים בו מכל צד. אל מעבר לעבים אנו עפים, יד אוחזת יד. יום חדש הלילה בליבי נוקש ואתה קרב עימו. את גני התכלת יחד נבקש, שערם נבוא. שם, שם ראיתי קשת בענן...