גאווה
:
בשעות אחר הצהריים של יום הזיכרון לחללי מערכות צה"ל ופעולות האיבה 2020, כמה שעות לפני חגיגות יום העצמאות, השקתי את עציץ הנענע שלי שבמרפסת. בסיום השקייה תליתי את דגלון הגאווה בתוך העציץ.
בחשש מה. על שום? משום שנצרב בזיכרוני טוב - טוב כשגרתי בבית הקודם שלי תליתי את דגל הגאווה במרפסת ביתי אז. כעבור מספר ימים גיליתי לתדהמתי שהשלט שעל דלת ביתי הושחת:,הכיתוב שהיה על השלט היה "הסוויטה של ישראל" ולאחר ההשחתה היה כתוב "הסוטה ישראל". בזמנו רעדתי מול דלת ביתי. השכנה הבולגריה שגרה איתי בקומה קלטה את הרעד וסיפרה לי שהיו אלה בני נוער מאחת הישיבות באזור - והיו הרבה ישיבות באזור - שבאו והשחיתו לי את השלט בגלל דגל הגאווה. הם ברחו בריצה במדרגות לאחר שזו יצאה מביתה אך היא הספיקה לראות שהם היו לבושים בבגדים דתיים. היא המליצה לי להוריד את הדגל על מנת למנוע הישנות המקרה. במהלך היום, שכנה אחרת מקומה ראשונה גם היא המליצה לי להוריד את הדגל לא משום החשש להישנות המקרה אלא בגלל שאנחנו לא גרים בתל אביב ששם הכל פרוץ ומותר. בזעם כבוש הורדתי את הדגל ונותרתי עם השאלות: מדוע פתחו את הדלת כניסה כשהם צילצלו באינטרקום לכל הדירות? מדוע פותחים לאנשים את הדלת מבלי לשאול מי זה? איך ידעו בכלל באיזו קומה אני גר ואיך ידעו את הכתובת?
הפעם, אני גר בבניין שנמצא על צומת מרכזית בקומה ראשונה בדירה מחולקת חששתי כששמתי את הדגלון משום שבאזור מגוריי הנוכחי גרים דתיים אבל עוברים הרבה חילוניים, במיוחד רוסיים, שלא אכפת להם מה תלוי או לא תלוי. כמו כן, הספר שמתחת לבית שלי הלחיץ אותי כי בעל המסעדה שנמצא במספר צעדים ממנו הוא הומופוב גדול למרות שישנן מצלמות בכניסה הוא - הספר - המליץ לי לא לתלות את דגל הגאווה. מצד שני, הדגלון כל כך קטן מי ישים לב אליו בכלל? מה גם מי שקולט את הדגלון קולט גם שיש פעילות בבית אז הם חוששים לעשות משהו. אתמול - במהלך יום העצמאות - לא הייתה פעילות בכלל בגלל הסגר שהיה ברחוב. היום זה המבחן הגדול לגבי התגובות אם יהיו: אני רוצה להאמין שלא יהיו תגובות קיצוניות בכלל: לא מהאנשים שעוברים ברחוב ולא מהלקוחות של הספר ושל המסעדה הסמוכה אליו. אם כן ייעשה משהו, אזי זה ייפגע בתדמית הן של הספר והן של המסעדה.
********************
אני מחפש יותר מעשרה ימים כתבת ראיון איתי מלפני חמש שנים שהתקיים איתי על ידי כתבת מקומון MYNET בת ים. זכרתי שהכתבה התפרסמה במהלך חודש מאי.
חיפשתי אותה אצלי בפרופיל שלי בפייסבוק. חיפשתי אותה דרך גוגל. אך ללא הועיל לא מצאתי את הכתבה הזאת. משום מה היא הועלמה / נעלמה. פניתי דרך המסנג'ר של הפייסבוק לאותה עיתונאית אך היא לא הגיבה שלא טרחה גם לקרואה את הכתבה. שלחתי פניה למערכת המקומון שהם הבטיחו לי למצוא את הכתבה הזאת.
מדוע אני מחפש את הכתבה הזאת? משום שקיבלתי דודה למצוא את הכתבה הזאת. אולי בגלל שסיפרתי על הכתבה הזאת לשכנה שלי. אולי בגלל שאנחנו מתקרבים לחודש הגאווה. אני לא יודע למה, מה שאני כן יודע שאני רוצה את הכתבה הזאת.
********************
הפרק הפעם קצר: לא משום שאין לי מה לכתוב או מה לאמר.
פשוט יוצא ככה שהפרק הזה קצר. יש ימים שאני גאה בהם שאני כותב קצר ולעניין.
תגובות