אחרי לכתי
את הפרק הזה אני כותב מחדרי שבבית חולים, לא משנה מה שמו.
בחצות הלילה התעוררתי מכאבים בחזה בצד השמאלי ובמקביל בגו בחלק העליון בצד השמאלי עם נמלול ביד שמאל. אלפונסו היה ער ויילל סביבי כל הזמן. לא יודע מאיפה היו לי את הכוחות להתקשר למד"א וביקשתי שיבואו לקחת אותי לבית חולים כשאני מספר להם על התחושות שלי. כן.................... עברתי התקפת לב. דווקא בערב חג פסח.
את השכנה שלי הערתי ודיווחתי לה את אשר קורה. היא הייתה בהלם שאני עוד מתפקד על סף היסטריה. העברתי אליה את אלפונסו לטיפולה עם כל האוכל שלו.
הוא יילל כשהועלתי על המיטה כשהאמבולנס הגיע שלקח אותי לבית חולים. לא הבין מה קורה לי ומדוע אני עוזב ככה פתאום.
בבית חולים אובחנתי כמי שלקה בהתקפת לב קלה וקיבלתי טיפול. כרגע אני שוכב במיטה מחובר לכל מיני צינורות ונצטוותי לא להתרגש וגם לא להתעצבן. עוד חשבתי לתומי בתחילת אוקטובר האחרון שאני לא אצטרך לראות יותר בית חולים מבפנים. לא כך היה הדבר, אני שוב פה.
אני יודע מדוע קיבלתי את התקפת הלב ובגלל מי. לא עזרו עד כה כל הנעימות המוסיקליות שהייתי מקשיב להן בבית בתקופה של החודשיים שאני יושב בבית.
רצף העצבים והלחצים שהוצאתי לחופשה ללא תשלום מחוסר הידיעה מה צופן לו העתיד. האם אוכל להמשיך לעבוד? האם אני אוכל להמשיך לשלם את החשבונות? תוסיפו לזה גם את העצבים והלחצים שחטפתי והכלתי מהשיחות הטלפוניות עם אמא שלי, ולא משנה כמה קריאות לעזרה שצעקתי מחברים ומהמשפחה. בסופו של דבר אני זה שנפגע. ידעתי שאני זה בסופו של דבר ייפגע.
באמבולנס ניסיתי להיות רגוע אך ללא הצלחה. המוניטור, כפי שסופר לי, עלה וקפץ בטירוף. היו צריכים להרדים אותי בכדי להרגיע אותי.
כשנרדמתי ראיתי את עצמי עולה השמיימה כשמסביבי היה הכל לבן - תכלת שמעתי קולות נעימים ברקע. בשלב מסויים שמעתי קול שמדבר אליי שמרגיע אותי ואומר לי שהכל בסדר ושזמני עוד לא הגיע ושעליי לחזור למטה. איך שהוא הקול הפנימי שלי התנגד ורצה כבר לעבור לעולם שכולו טוב, ושאין לי טעם להישאר למטה - אם זה בגלל שאני לבד בלי משפחה, אם זה שכל שני וחמישי אני צריך להכיל ולהתווכח עם אמא שלי שלא נתנה לי להבריא, אם זה בגלל שאני אמור להמשיך לקבל את הזריקות נגד מחלת סרטן הערמונית, אם זה בגלל שאני אמור להמשיך עם הכדור נגד הכולסטרול וכדור נוסף לדילול הדם. ואז שמעתי את קולו של אבי ז"ל שבא ואמר לי להתאזר בסבלנות ושהוא מלווה אותי לכל אורך הדרך הוא וסבתא שלי (כל כך רציתי לראות אותו ולהמשיך לדבר איתו).
הבוקר התעוררתי כבר במיטה שלי בחדר בבית החולים מבלי יכולת לזוז כי אני מחובר לכל מיני צינורות - צינורות באף, צינור שמחובר ליד, מדבקה שהודבקה לחזה שלי שהיא מחוברת למוניטור שנותן קולות רקע שקטים. היה כבר סבב של ביקור רופאים. אכלתי קלות אוכל של בית חולים.
אני מקווה משפחה יקרה שאתם שמחים על המצב שלי. תקעתם אותי בבית חולים אחרי התקפת לב בערב חג.
תודה רבה לכם. ממש תודה רבה. שהאוכל של פסח ייתקע לכם בגרון. אמן.
תגובות