זה אני

תוכנית השלום של טראמפ שהוצגה אתמול הביא לפרץ של תגובות בין שניתן לאבחן אותן בין היסטריות להיסטוריות אבל ללא ספק יוצאות דופן. תומכי נתניהו המגדירים עצמם אנשי ימין מובהקים, צוהלים ומאושרים מתוכנית שכוללת את חלוקת ירושלים, חילופי שטחים ושתי מדינות לשני עמים. אנשי שמאל ממהרים להגיד "זה בעצם אוסלו" וללעוג לימין על כך שהחזיר את מונח "שלום" ו "פיס פלאן" לשיח הציבורי לאחר היעדרות של כמעט שני עשורים. כשמשמאל לועגים לתוכנית ולמי שהגה אותה, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, בימין ממהרים להג יב בביטול שהיא ממילא לא תתממש כי הפלשתינים ידחו אותה על הסף ואז ישראל תוכל לעשות מה שהיא רוצה. קשה עד בלתי אפשרי להגיע למסקנות בעלות משמעות אמיתית מהסיפור הזה כי תוכנית טראמפ לא נולדה כדי שיישמו אותה. היא נולדה כדי לסייע לנתניהו ואולי גם לטראמפ. נתניהו היה מעורב בכל פרט ופרט של עיצובה ומבחינתו זה הישג אדיר, וכך נולדה לה אתמול תוכנית השלום בין בנימין נתניהו לדונלנד טראמפ. שני חברים טובים, אפילו מצוינים, שהגורל המשותף מעמיד אחד מול מסלול הדחה ושני מול מסלול של שלושה כת

הנגיף / הוירוס הסיני תוקף בכל הכוח: עד כה, לפחות על פי מקורות בסין, חלו בנגיף / וירוס 80 אנשים. גם בישראל נמצאו 2 חולים - ישראלית ופועל סיני - שאושפזו בבידוד בבתי החולים.  מצד אחד, הוירוס הזה שלא ידוע מי הוא ומה הוא מדאיג מאוד. למרות שהסינים ידועים כעובדים חרוצים ויעילים עד מאוד. מצד שני, לא מבין את אלה שנוסעים למזרח הרחוק ולדרום אמריקה כשידוע מראש שרמת הניקיון והתחלואה הן מהנמוכות ביותר. רק בכדי להביא מחלות נוספות לארצנו היקרה והאהובה? לא עדיף מקומות אחרים? ************ אז בני גנץ וראש הממשלה נתניהו נסעו בנפרד לארצות הברית של אמריקה על מנת להיפגש בנפרד עם נשיא ארצות הברית טראמפ בנושא תוכנית המאה כשבעוד חודש וקצת ישנן בחירות - סבב שלישי. אז נסעו............... זה טוב לשניהם, למען האמת. לסבב הנוכחי של הבחירות. כל אחד מצטלם עם הנשיא האמריקאי: תמונה אחת טובה ושווה אלף מילים בקרב ציבור המצביעים, של כל צד וזה שהוא עדיין מתלבט. האם תוכנית המאה של הנשיא טראמפ הינה טובה באמת? האם היא באמת תביא את השלום ואת הנחלה? האם יישב כבש וזאב תחת עלה התאנה? אישית, לא נראה לי בכלל. כ

השבוע ציינו את יום השואה הבינלאומי ו - 75 שנה לשחרור מחנה הריכוז אושוויץ בנוכחות מנהיגי העולם המתיחות הייתה  בשיאה מכל הבחינות. כוחות הביטחון פעלו בכוחות מתוגברים על מנת לאבטח את האירוע ולמנוע כל אירוע פח"ע במהלך שהיית מנהיגי העולם שהוזמנו לאירוע וגם לאבטח את המנהיגים מהעולם שהגיעו. בלוני נפץ הופרחו כרגיל מצד רצועת עזה וזה כבר בשיגרת היומיום.  תחשבו כמה כסף בוזבז רק על אבטחת אישים שהיה כאן: את הכסף הזה היה אפשר להעביר למוסדות הבריאות והחינוך שגם ככה הם בדפיציט וחוסר מיטות בבית החולים. לא הצדקתי את האירוח של מנהיגי העולם באירוע הנ"ל ובזבוז הכסף הראוותני יכלו לקחת את הכסף שהופרש לרגל האירוע ולתת אותו לניצולי שואה ולזקנים שגם ככה גוועים ברעב בגלל שהם מתקשים לחיות מקצבת הזקנה שהם מקבלים ולקנות תרופות. רק בכדי להתחנף לנשיא רוסיה ולדמיר פוטין על מנת שזה ישחרר את נעמה ישככר מהכלא. בטוח שראש הממשלה יעשה מכל האירוע הון פוליטי לטובתו בבחירות סבב שלישי בעצם זה שיגיד לקהל הבוחרים - שלו ולא שלו: "תראו איך הצלחתי להביא את כל מנהיגי העולם אלינו למדינתנו. אנחנו חזקים מבחינה מדינ

אחרי יום אתמול שהיה עמוס בהגעות - 3 קבוצות במקביל לצוותי אוויר שמגיעים ועוזבים במקביל להגעות בודדים - מבלי לאכול בכלל יצאתי מהעבודה שדוד מעייפות. הרגשתי שאני מפתח משהו מבחינה רפואית, סוג של התקררות (השקדים התנפחו והתחלה של חום). לא זוכר איך הגעתי הביתה, רק רציתי להגיע לאלפונסו ולדפוק מקלחת חמה ולישון. למזלי הטוב, אלפונסו חש את מצבי ופשוט נתן לי להתרחץ אכל 3 קעריות אוכל רטוב והלכנו לישון. המוזר הוא שהתעוררתי בשעה שש בבוקר ואז קלטתי שישנו כל הלילה מבלי שיהיו הפרעות צמודים לגמרי והשקדים התנפחו לי. מיהרתי לחפש לעצמי מחליף בעבודה למשמרת ערב היום. חשתי עייפות נוראית וחולשה. אלפונסו כל הזמן מנסה לגרור אותי למיטה לישון כי הוא חש שאני זקוק לזה........ לא רוצה לקחת כדור סתם אבל אם לא תהיה ברירה אז אקח...... כעסתי על עצמי שאני מעמיס על עצמי יותר מדי. לא סתם כל הרופאים שמלווים אותי בתקופה האחרונה דורשים ממני לא להעמיס על עצמי ולתת לעצמי לנוח: לא לעבוד יותר מדי. ביומיים הקרובים אני הולך לישון הרבה. אבל, הרבה. נכון לעכשו, לכתיבת השורות הללו אני שוקל לקחת כדור נורופן ולהשתחל למיטה ו

לא בטוח שהאיחוד בין מפלגת "העבודה" לבין "מר"צ" יביא להם את מספר המנדטים הרצוי. גם ככה שתי המפלגות איבדו את היכולת להרכיב ממשלה. כל יושבי הראש שהיו בשתי המפלגות הללו איבדו / עיבדו את המפלגות ואת יכולתן המפוארת שהייתה לשתי המפלגות. כמי שהצביע עבור שתיהן בעבר - פעם חטאתי והצבעתי עבור מר"צ ועד היום אני מכה על חטא - לא מרוצה מהמצב הפוליטי והאלקטורלי של שתי המפלגות. לא מרוצה בלשון המעטה. מצד אחד, אין לי בעיה עם יושבי הראש של שתי המפלגות - לעמיר פרץ יש זכויות שמגיעות לו אך לא מצליח לשכנע אותי כמו שפעם הצליח, לעומתו ניצן הורביץ הוא טוב כעיתונאי וכפרשן אך לא כיושב ראש - ומצד שני, כל מפלגות המרכז בעבר ובהווה, כולל כחול לבן, שותים ושתו להם את הקולות. כולם מבינים שהסכמי השלום, כביכול, עם הרשות הפלסטינית / אש"פ לא סיפקו את הסחורה. בחירות סבב שלישי - אין לי אימון באף מפלגה ובאף פוליטיקאי, מצד אחד. לא להצביע בבחירות סבב שלישי זה חטא לעצמו בעצם לוותר על זכותי האזרחית והדמוקרטית להצביע והשפיע, מצד שני. המצב כרגע הוא כזה שאף פוליטיקאי ואף מפלגה לא מצליחים ל

ביום ראשון 16.7.2017 המדינה הגיבה לעתירה בבג"ץ וקבעה כי נגד תאפשר   אימוץ על ידי הורים חד מיניים. המדיניות הזו מיושמת בשטח מאז ומתמיד, אך לראשונה המדינה קובעת   חד משמעית ובצורה רשמית   כי לא תאפשר זאת .   נמאס לנו מהצביעות של המדינה.  מצד אחד משתמשת בקהילה הגאה ככלי לתעמולה כלפי חוץ ומצד שני מתייחסת לקהילה כאל הורים סוג ב'. אנו, אזרחים ואזרחיות שנמאס להם להיות "טובים" כשמדובר בחובות, אך "רעים" כשמדובר בזכויות דורשים מהמדינה להשוות את זכויות הזוגות החד מיניים לזכויות של זוגות הטרוסקסואלים ( גבר ואישה) בדבר אימוץ בפרט ובזכויות אחרות המוענקות לזוג הטרוסקסואלי בכלל. יש לציין שאני שרוף על המדינה. שרתתי בצבא שירות צבאי מלא של 3 שנים פלוס שירות מילואים מלא עד גיל 40. השתחררתי בדרגת רב-סמל. אני גאה בזה. אני משלם מיסים כחוק כמו כל אחד ואחת. הגעתי לסיטואציה שגם אני אומר: "אני קורא לכם לא להתגייס לצבא! ויודעים מה, גם לא לשלם מיסים על הכסף שתרוויחו בקרוב. החלטת המדינה הכאיבה לי מאוד. זו אינה פרובוקציה, אלו החיים שלי ושל עוד עשרות ומאות אלפים כאן במדינה. אלו

אני כותב את המכתב הזה בדחילו ורחימו. מכתב הזה אמור להיות מכתב הערכה ושבח לעצמי על כל מה שעברתי עד כה בתהליך האימון האישי והשינויים שחלו בי מאז. המשוררת רחל כתבה את השיר שלה "רק על עצמי" שאליו אני התחברתי הכי הרבה בעבר: רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי . צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה , גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה . גַּם אֶת דַרְכִּי – כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת – דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל , יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת , יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל . כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא ? לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים ? בזמנו כשעברתי אימון האישי הייתי אדם טעון, אבוד במידת מה, עצור, פאסיבי, צועד במקום אחד. בערה בי האש להשתנות. כשמתחילים אימון אישי זו כבר התחלה: ההכרה ברצון להשתנות. במיוחד לאחר שקראתי את ספרה של עופרה שוחט "עננים", לפני כשנתיים בו היא פורשת יריעת חיים מורכבת בפני הקורא. בספר ישנו תיאור של מסכת כואבת של חייה הפרטיים החל מקטנות

כל אחד / אחת פנה / פנתה לדרכו / לדרכה. גם ככה לא יישמר הקשר בינינו. אין חרטות. לא מסתכל לאחור. לא מתנצל. גם ככה לא היינו חברים שהיינו יוצאים כל שני וחמישי. מי שנשאר נשאר ומי שלא הלך. לא מתיימר לשמור על קשר אם הצד השני לא מעוניין בכך. לכל אחד / אחת יש את הסיבות משלו / משלה. וזה בסדר. היה ניסיון לקיים מפגש אך לא יצא ואני ממשיך בדרכי. הלאה. יש כאלה שיגידו שאני לא בוגר. אז שיגידו. אני יודע מה עשיתי כמה שניסיתי. אם לא הצליח אז לא הצליח. מה לעשות? אני בן 50 (עוד מעט בן 51) ואתם בני 25/26/27. מה כבר יש לנו מהמשותף? גורנישט. אין התנצלות. אין חרטות. הכל חארטה בארטה. ****************** https://www.youtube.com/watch?v=Uyb67x1C2Dg ****************** היום בבוקר החליט אלפונסו לצאת מעבר לדלת הראשית של המבואה. מבלי שאני ארגיש ואשים לב. סיימתי להכין לי את ארוחת הבוקר ושאפתי מהסיגריה של הבוקר ואז............. שמעתי ייללה שרק אני מכיר של אלפונסו............. טסתי החוצה וראיתי שהדלת של המבואה פתוחה קצת. הבנתי שהוא יצא החוצה עם המפתחות ביד. מאחר ואני גר על הרחוב הראשי ושהוא מאוד

יושב מול מסך המחשב........ דף לבן........  ההרהורים רצים להם על הא ועל דא. ואיתם גם הזכרונות. הגעגועים לאבא שלי ז"ל התחילו לצוף להם. כבר 7.5 שנים מאז שהוא נפטר בטרם עת והוא חסר לי ביום יום. שלא לדבר על החיסרון שלו לאימא שלי, שתבדל לחיים ארוכים. משום מה, כל יום שעובר אני מרגיש שאני דומה לו יותר ויותר במבנה הפנים ובתנועות הגוף. אם אבי היה בחיים הוא היה כועס עליי שאני מגדל חתול בבית והיה מסרב להיכנס לבית שלי רק בגלל החתול. אני משתדל להתנחם בזה שאבי ז"ל אהב אותי והוא הפגין את אהבתו אליי - אהבת אב לבנו - לפחות בשלוש שנים האחרונות לחייו יותר ויותר. במידה מסויימת, חסר לי המבט שלו כשאני נכנס לבית וגם חסר לי מגע ידיו כשהוא מברך אותי ביום הולדתי וגם חסר לי האוזן הקשבת שלו. אני כועס על עצמי שלא אמרתי לו מספיק שאני אוהב אותו........ האם בחרתי נכון במקום העבודה החדש? האם זה לא גדול עליי? עבר רק חודש וכבר עוברים בראשי רגשות כפירה.  מה הולך להיות בבחירות סבב שלישי? האם נמשיך להיות באותו מצב כמו שאנחנו עכשו? סביר להניח שכן. מה יהיה עם המצב הכלכלי, הביטחוני שלי? של כולנו

האם אתם מכירים את התחושה הזאת שאתם קשובים לגוף שלכם ואתם מבינים שבמערכת הפנימית של הגוף שלכם משהו לא בסדר??!! ככה אני מרגיש מאתמול. משהו לא בסדר. אני לא יודע לשים את האצבע על משהו ספציפי. אין לי כאבים בכלל. ובכל זאת....... במהלך על הלילה אלפונסו החתול שלי יישן ברדיוס של הבטן שלי ובסיום הלילה אף יישן בצמוד למפשעה שלי בין הרגליים שלי, שהרי חתולים מאוד רגישים ומאוד מבינים שקורה משהו. רק לא זה שוב........ בבקשה......... רק לא זה שוב. אין לי את הכוחות לסבב נוסף. (בסוף החודש אני אמור לבצע בדיקות דם כלליות לוודא שהכל בסדר). אני לא היפוכונדר בכלל. אני משתדל להיות חיובי. להאמין שהכל בסדר. ובכל זאת.......... **************** חודש עבר מאז שהתחלתי לעבוד במקום העבודה החדש ויש לי ספקות עצומים. האוריאנטציה לא הושלמה. אני מרגיש שאני עובד על עיוור. עדיין לא מכיר את החדרים, כי לא בצעתי סבב חדרים על מנת לראותם. עדיין לא מכיר את כל הנפשות הפועלות במלון. שלא לדבר על לראות אולמות. ורק לפני יומיים חטפתי צעקות על ככה שקיבלתי הנחייה ממנהל תורן לשחרר אורח מבלי לשלם כי הוא הגיע עם כרטיס אשראי לא

חמישה דברים על הבלוג הזה: 1. בכל פעם שהתיישבתי לכתוב לא האמנתי שאמצא על מה, ובסוף תמיד הייתי צריך לקצר. 2. שמונה שנים כתבתי מתוך ענן של עשן סיגריות ושנתיים בלי עשן בכלל. תמיד עם כוס קפה. 3. מעולם לא סיימתי אף כוס קפה. הוא תמיד התקרר לפני כן והכנתי חדש. 4. אני לא יכול לכתוב עם שירים בשפה שאני מבין כי המילים מתערבבות לי, אז ברקע התנגנו לי      בחדר מילים בצרפתית, לאטינית. 5. בעשר השנים שבהן כתבתי את הבלוג הזה הזדקנתי מקסימום בשנתיים. *************************** הריני מוותר בזאת לעצמי על הייסורים. הייסורים שבאים בעקבות זה שאני לא מצליח להיות כל הזמן מצויין ומצטיין, מתוקתק ומסודר, מדייק ומחייך. ונהדר........ כי אני בין כה לא מצליח להיות כזה. גם אי אפשר. אני סתם נקרע, ובסוף כועס. מעכשיו אשתדל קצת פחות ואהיה טוב לעצמי קצת יותר....... מגיע לי, אני בסך הכול די בסדר. אני בטוח שכולם גם ירוויחו מזה. בעיקר אני. תחי החירות. כבר יותר טוב לי. ****************** -מותר לך להשאיר כלים בכיור. אף אחד לא יבוא לבדוק. לאף אחד לא אכפת. הכי חשוב שאכלתם יחד,   או שהזמנת אורחים.  -מותר לך

את המכתב הבא קיבלתי לפני כמה שבועות במייל. הייתי בסערת רגשות כשקראתי את המכתב הזה כי הבנתי את כותב את המכתב.  קראתי אותו מספר פעמים ופשוט דמעתי: הכותב פשוט נקרע לגזרים. המשפחה שלו מתפוררת ובסך הכל ארבע נפשות בבסיס המשפחה. הכותב, שביקש להשאר בעילום שם, אינו מציין שמות במכתב. ואני די מבין אותו. לטעמי, כל אחד ואחת שקורא את המכתב יכול להזדהות עם הכתוב: המצב המתואר כאן יכול לקרות רק במשפחות הטובות, כנראה. כשניסיתי להבין מדוע הוא מפנה דווקא אליי את המכתב, הסביר לי הכותב שהוא מבקש להעביר דרכי את המכתב ברשי גליי ובאמצעות המייל שלי לאחותו מתוך ידיעה שהיא תעשה DELET על המייל שלו ולא תקרא את המכתב שלא נשלח. לטעמי כל מילה מקדימה מיותרת. תקראו, תחליטו ותשפטו. **************** "בחורשת האורנים שמעבר לכביש יש פינת חמד קטנה בה אוהב אני לבלות את שעות הפנאי. באותה פינת חמד אני יושב עכשו וכותב את המכתב הזה. שעות צהריים. מחטי האורנים שנשרו מן העצים מכסים את האדמה והופכים אותה למצע רך ונעים. ונדמה שהוא מבקש ממך: 'אנא, סורה לכאן לנוח עליי'. צמרות העצים המתערבבות זו בזו עד

נכון, אני גר בבת ים מאז שאני זוכר את עצמי: יש לי זיכרון מגיל 4, שנת 1973 (עכשו אתם יודעים בן כמה אני). נכון, אני גיי. זה משנה משהו למי שהוא??!!! לא תראו אותי מסתובב בצורה פרובקטיבית בעיר. לא משתתף במצעדי הגאווה מהסיבה שאני לא מתחבר לכל המצעדים. נותן כבוד לכל אדם ואדם, באשר הוא. זה שאני בת ימי לא תראו אותי עם גורמט על היד, כמו שהייתה בדיחה על הבת ימים בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת. לא חושב שאני צריך להתנצל על כל זה. אני גאה להיות בת ימי ואני גאה להיות גאה. ************* זהו!!!!! יש לי אישור רפואי פורמלי על אי גילוח. אני יכול לגדל זיפים / זקן בצורה מסודרת. שהעולם עכשו יתפוצץ, מצידי. גם על זה לא מתכוון להתנצל. וגם לא מתכוון להצטדק. הפנים שלי כמו הגוף שלי הם שייכים לי ולא למשהו אחר. לא מוכן שישלטו על הגוף שלי בכלל ועל הפנים שלי בפרט. כל עוד הזקן / זיפים הם מסודרים לא צריכה להיות בעיה עם זה. מספיק פעם אחת שעברתי אונס קבוצתי ופגעו בי, גופנית ונפשית, לא מוכן שיפגעו בי שוב. לא עוד !!!!!! ************ גשם........ הרחובות רטובים. הכי כייף כשיש גשם בחוץ להיות ביום חופש