זה אני

הייתי הבוקר בראיון עבודה. לתפקיד איש הזמנות ולא סתם אלא להפגין ראש גדול מאוד: להיות פרפקציוניסט ולהקפיד על הפרטים הקטנים. שעות העבודה מאוד מתאימות לי. שישי כן שיש לא. כך גם שכר העבודה. בונוסים על הזמנות טלפוניות שאני מכניס. אבל מה???!!! כל הפרטים הנ"ל נאמרו לי כבר בטלפון אז למה לחזור שוב עליהם בפגישה הפרונטלית? עוד ציינתי שאני יכול להתחיל ב - 11 ביוני, שבוע אחרי הוועדה הרפואית הסופית של ביטוח לאומי. אומנם הם ראו את היד הנכה שבמידה מסויימת זה מרתיע את הצד השני. ובכל זאת............. תכלס, יצאתי עם הרגשת החמצה.  נכון...... הגעתי עם מכנסיים קצרות (אף מכנס ארוך לא אלגנט וגם לא ג'ינס נסגר עליי  אחרי ישיבה בבית של שנה וארבע) ולא מגיעים לראיון עבודה עם מכנסיים קצרות שהם לא עברו את קו הברך. נכון....... המנכ"לית של שני בתי המלון הייתה מנכ"לית שלי עד לפני 5 שנים. מבחינתה אני OVER QUAILIFIED לקבלה אז גם לגבי מחלקת הזמנות ולתפקיד המתבקש? נכון....... הגעתי עם עגיל חישוק אחד קטן שכמעט ולא רואים אותו כשאת שאר העגילים הורדתי מלפני מספר ימים. גם ככה אני לא יושב בקבלה כל הזמן ומדי פעם

כמעט עשרה ימים ללא כתיבה לא בגלל שלא היה לי מה לכתוב......... פשוט רצף הדברים שהתגלגלו להם גם אם היה לי מה לכתוב היה לי החשש שלאף אחת זה מעניין  מה שאני כותב שהרי לכל אחת מאיתנו יש את החבילה שלה. ************************* עוד שבוע ויום לוועדה הסופית של ביטוח לאומי שאחריה ייקבעו לי סופית אחוזי הנכות ליד המרוסקת. התחלתי במקביל בשקט בשקט לחפש מקום עבודה. ללא ספק ברור לי: לעמוד בקבלה של בית מלון עם יד נכה במיוחד בימים העמוסים זה לא קל בעליל. לחזור לענף האבטחה בשביל 29.12 ש"ל לשעה ולעבור הכשרה מתאימה שכוללת קורס בקרב מגע זה לא במקום בכלל. וכן.............. כבר התחרפנתי מלשבת בבית ימים שלמים כמי שהיה פעלתן ברמות. הייתי בלישכת התעסוקה לבדוק את נושא ההסבה המקצועית ושם הוסבר לי שברגע שייקבעו לי אחוזי הנכות על ידי ביטוח לאומי הם אלה שיוציאו אותי לקורס הסבה מקצועית בהתאם למצב הנתון. אומנם, ביום שני הקרוב, בעזרת השם, יש לי ראיון עבודה ואני הולך לבדוק האם זה יילך או שלא. השכר ושעות העבודה נשמעים לי מאוד מתאים. הם גם מוכנים לחכות לי עד המחצית השנייה של חודש הבא במידה וזה יהיה ריאלי. כמובן, הורד

עולם המלונאות הוא עולם צבוע מאוד. וכן......... אני לא מתחבר לאף אדם, לאף חברה, לאף ארגון שהצביעות שם חוגגת. ובנוסף, אני לא מאמין על עצמי שעבדתי בתחום הזה כמעט 30 שנה. יהיו כאלה שיאשימו אותי שאני יורק לבאר ששתיתי ממנה. אז, שיאשימו וגם יגידו לא אכפת לי, זו דעתי וזכותי להחזיק בדעה הזו. ענף המלונאות # ענף דורסני ודורשני בשכר מינימום כאחד. מאז 9 בפברואר 2022, לצערי הרב, אני בחופשת מחלה ארוכה בגלל שעברתי תאונת עבודה - ריסוק יד שמאל ובגינה עברתי ניתוח ארוך של 4 וחצי שעות. המצב דהיום: שלקראת סוף חודש הבא אחרי וועדה רפואית נוספת ומסכמת של ביטוח לאומי שבה יקבעו לי את אחוזי הנכות הקבועים ליד אני אוכל לחזור לעבוד, סופסוף. כרגע, התחלתי לגשש את השטח לגבי החזרה לענף המלונאות לתפקיד ניהולי (הגיע הזמן, לא??) מתוך הבנה, השלמה, שאני לא אוכל לעמוד בקבלה עם יד אחת ובמיוחד בימים העמוסים (חמישי, שישי, שבת וחגים) ובאותה נשימה אני גם מבין שלא אוכל לעבוד בהזמנות. מה הבעיה? הבעיה היא שלכל מי שפניתי לא טרחו לחזור אליי עם תשובה ובכך נתנו לי הרגשה: אנשים עם מוגבליויות, אנשים נכים לא בבית ספרנו!! זה ללא ספק פוגע. תע

בימים האחרונים בדקתי את השטח בתחום המלונאות. האם בכלל כדאי לי לחזור בעוד חודש וחצי לתחום. אני מאוד ריאלי: לחזור לקבלה עם יד נכה שבקושי אני יכול להפעיל אותה ובמיוחד בימים העמוסים, חמישי-שישי-שבת וחגים, זה לא ריאלי בכלל. לחזור להזמנות זו אופציה אבל לא בכדי לקבל הזמנות בטלפון אולי לאופרציה. כשראיתי שאין מענה, חזרה לבדיקת השטח, די התבאסתי. הבנתי שאני שרוף בתחום המלונאות: אף אחד לא רוצה עובד שיש לו יד נכה. מה גם שיש לי תחושת בטן חזקה מאוד שהמנהל לשעבר שלי די ליכלך עליי, יש לו כישרון לזה. עלאק אדם שחזר בתשובה: עובר על אחת מיני רבות מעשרת הדיברות "אל תענה ברעך לרעה". מצד שני, מה אני מתפלא עבר בינינו חתול שחור אחרי כל כך הרבה שניםלמה שהוא לא יילכלך? כי הוא פחד על מקומו ועל החשיבה הרציונלית - מקצועית שלי. גם כשהוא שלח אליי מנהלים וסגני מנהלים שאני מכיר בתקופה שאני מחלים עם היד המרוסקת כביכול שאני אכנס למלון אחר ברשת: למה לי להכנס למלון אחר ברשת ועוד לתפקיד זוטר? בכדי שהוא ימשיך ללכלך עליי? מה גם זה היה בחודשים הראשונים אחרי תאונת עבודה אז זה היה ברור שהייתי זקוק לזמן ההחלמה. בכל מקרה,

  לפעמים עדיף לבד עם עצמנו מאשר הבדידות שהיא ביחד, עדיף למצוא את השקט והנחת. לפעמים עדיף להתחיל מהתחלה כי הפאזל לא מתחבר וחסרים בוא יותר מידיי חלקים. לפעמים כדיי להשיג משהו גדול צריך לוותר על משהו אחר שלא מתאים לנו יותר במידות, משהו שגורם לנו כבר לתפס על קירות. לוותר על משהו שלא בריא לנו ולא עושה לנו טוב. לפעמים לא מספיק רק לאהוב וצריך הרבה יותר כדיי להשאר. לפעמים זה הזמן לעשות אתחול תוכנה מחדש ולהתנקות מאנרגיות קשות שכובלות אותנו בהסכמה לאותו המקום, לא להסתכל אחורה ולהגשים חלום. לפעמים זה הזמן להמשיך ללכת גם אם אין לנו נווט שיראה את הדרך הנכונה, לפעמים עדיף לצאת בידיים רייקות ולב מלא באמונה, אז זה הזמן לדאוג גם לעצמנו בלי לעשות יותר מידיי חשבון, זה הזמן לבחור נכון. ******************** על הלב שלי יש עקבות. עקבות של אנשים שהיו שם שאהבתי, אבל אינם עוד. חלקם הקטן הצליחו לפסוע למעמקים, וחלקם, נשארו ברדודים. ואלה שהצליחו לפלס להם דרך עמוק פנימה, דאגו כמעט תמיד להשאיר שם פצע. ופצע זו מילה קטנה, כי את הפצעים שהם השאירו לא ניתן לסגור. הלב שלי יודע לאהוב, לפחות ידע פעם. הוא יודע לאהוב ולתת לל

נמאס לי  שאני חייב להתנהל לפי הקפריזות שלך שכל דבר הוא חשוב ודחוף לך (אין שום דבר דחוף בעולם הזה. לפני שנה ו - 3 חודשים כשקרתה לי תאונת העבודה יכולתי לעוף לכביש הראשי של רחוב הירקון בתל אביב ולמות מהמכוניות שעוברות שם) לענות לך לשיחות שלך כשאתה מתקשר וכשאני מתקשר אלייך אתה לא עונה כשהייתי צריך אותך כידיד, כחבר, נעלמת כאילו האדמה בלעה אותך. וזה לא פעם ראשונה. כשאתה צוחק עליי או על הלהטבים זה בסדר. כשאני משתמש באותו הומור שלך זה לא בסדר. השמש לא זורחת מהתחת שלך. העולם לא מסתובב סביבך. עד לפה !!!! די !!!!!! שים לב שלא כתבתי את השם שלך במפורש. אם תתרגש, תתעצבן, מהדברים שכתבתי זה אומר שצדקתי. אני לא מתרגש מזה שתתעצבן. אני גם לא מנסה לשנות אותך: אתה לא תשתנה בגילך. תמיד תשאר ילד בגוף אדם בוגר. אין פלא שאין לך אישה בחייך, כל בחורה / אישה קולטת מהר מהר מי אתה, איזה טיפוס אתה. אני השתנתי בשנה ושלוש האחרונים. אכפת לי יותר מעצמי. למדתי להגיד "לא".  למדתי להפסיק להתרגש מאחרים. למדתי להפסיק להתחשב באחרים. אני לא אותו ישראל שהכרת אז כשעבדנו ביחד. עברו הרבה מים בנהר. אם אתה לא יכול לחיות, ל

אין תיזמון מתאים יותר להתחיל ללמוד את מסכת אבות. בכל שנה בתקופה הזו של ספירת העומר, בין פסח לשבועות, נהוג ללמוד את המסכת הזו. זה טקסט עתיק מאוד ואקטואלי מאוד, שעוסק בתיקון האישיות, בשיפור המידות שלנו, בדרך-ארץ, במוסר ובערכים. הנה רק כמה ציטוטים. גם אם מכירים אותם בעל פה מילדות, אפשר להתעמק ובעיקר ליישם עד 120. דמיינו איך החיים שלנו היו נראים, אם כולנו היינו מתנהלים לאורם: "יְהִי כְּבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלְּךָ". "הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן: אוֹהֵב שָׁלוֹם, וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה". "הֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת". "לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד". "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד - מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם". "אֱמֹר מְעַט, וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה". זו רק טעימה חלקית. הלוואי שנפנים. ******************************* עיקרון משנה - חיים מסתתר בתחילת הפרשה: ״אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן״, כך אומר אלוקים למשה רבנו,

בשבוע הבא אני אמור להגיע לוועדה הרפואית של ביטוח לאומי.  זו הולכת להיות הוועדה הסופית שבה יקבעו לי את אחוזי הנכות הסופיים. אז אני אוכל לחזור לעבוד סופסוף אחרי שנה וחודשיים שאני יושב בבית. די התחרפנתי מלשבת בבית בחודשים האחרונים, כמה אפשר לשבת. אני די מודע למסלול שאצטרך לעבור עד שאחזור סופית: רופא תעסוקתי, ייעוץ של קורסים דרך לישכת התעסוקה לשם הסבה מקצועית כי אני חושב על זה הרבה זמן, לבחון אפילו להישאר בענף המלונאות למרות שזה לא כל כך בא לי - למה לי להשתכר שכר של 29.12 ש"ח לשעה ולעשות עבודה של 20 אנשים? שהרי לעמוד בקבלה ולתפקד עם יד נכה בימים הלחוצים (חמישי עד שבת) זה די קשה במיוחד עם הישראלי המצוי. ************************* בשבת שעברה העלאתי פוסט אישי כואב וחושפני בפייסבוק. לצערי הרב, רק אבל רק 19 חברים מתוך 119 טרחו לעשות סימון אמפתיה ולהגיב. להלן הפוסט: "לפני 45 שנה עברתי אונס קבוצתי בשטח בית הספר היסודי שלמדתי בו כשהייתי בן 9, בזמן הלימודים. מאותו יום נהפכתי מילד עם ציונים של 90 ו - 100 לילד עם ציונים של 50 ו - 60. מילד שהיה משתתף בשיעורים נהפכתי לילד ששותק בשטח ביה"ס

זוג הומואים הותקפו בדירתם בתל אביב לפני 3 ימים בבוקר. אחרי שאיים לפגוע בהם ושבר את התריסים בחלון דירתם, שוחרר התוקף ממעצר בתנאים מגבילים, אך הפר את צו ההרחקה מיד לאחר השחרור. בני הזוג מיואשים וברחו מדירתם: "אין משטרה, אין הגנה. ארזנו הכל ויצאנו" בכל יום אנחנו כחברה מתוודים לעוד ועוד מקרי שנאה נגד להט״ב. הלהט״בופוביה המשתוללת ומשטרת ישראל עוצמת עיניים, מתעלמת וסוגרת תיקים אפילו מבלי לזמן לחקירה תוקפים שזוהו במצלמות וידיאו. חברי וחברות הקהילה הגאה הם לא שק החבטות של קיצוניים. זאת מציאות שאנחנו לא נקבל. לא נשתוק ולא נאפשר הפקרה של הזכות שלנו לחיות בביטחון מלא במדינה שלנו. אנחנו קוראים למשטרת ישראל להתעשת ולהראות יד קשה כנגד התקיפות והאיומים על הקהילה הגאה. *************************** כל יום שעובר............. אני חושש נורא מהשכן שלי שרק לאחרונה חזר בתשובה ובעל עבר פלילי. הוא סובל מהתקפי זעם והבן אדם ממש לא צפוי, בעליל. כל דבר לא מוצא חן בעיניו. רק בשבת האחרונה כשתליתי כביסה הוא עמד בפתח דלת הבית ונישנש חטיפים ושמתי לב שהוא לוטש עיניים לכיווני וכשהוא קלט שאני רואה אותו מהר מאוד ה

בראשון לספטמבר לפני 40 שנה נכנסתי לבית ספר תיכון בפעם הראשונה. לא תיארתי לעצמי שהתקופה של התיכון היא אחת מהתקופות המכוננות בחיי. שמחתי כל כך להתחיל בבית ספר חדש. כל כך שמחתי לסיים את בית הספר היסודי שבשלוש שנים האחרונות שם היה לי רע מאוד. דווקא בתיכון הצוות הפדגוגי מהמנהל והסגנית שלו - שהייתה אחר כך מנהלת - ועד אחרון המורה מעבר שהיו לזה שבאו ללמד הם היו קשובים לתלמידים. היועצת החינוכית, שאני לא זוכר את שמה משום מה, זיהתה בחוכמתה האישית והמקצועית שמתחוללת אצלי בעיה אישית ולא וויתרה לי וציוותה אותי לפסיכולוג חינוכי קליני שבזכותו הצלחתי לגעת בסיפור ההוא והנורא מכל שפצע את הנפש שלי שנשארה מצולקת עד היום. תמיד אהבתי היסטוריה. תמיד נמשכתי לסיפורי השואה שלא נפסקו להיחשף עוד ועוד: בעצם עד היום נחשפים עוד ועוד סיפורים מצמררים מתקופת השואה. אבי עליו השלום גם כן אהב היסטוריה למרות שהוא לא היה אדם משכיל תמיד טען שההיסטוריה חוזרת על עצמה. עד שיום אחד קראה לי המורה להיסטוריה והציעה לי להשתתף בתחרות עבודות בהיסטוריה, מיד הסכמתי. שנינו הבנו שלא מדובר רק בלזכות במקום כזה או אחר, לא מדובר רק בפרס כזה או

רגע לפני כניסת שבת...... מספר התוודויות: 1. ניקיתי את הבית כי הייתי חייב את עצמי ולפצ'וצ'ו שלי. מה שעברו שבועיים מאז שניקיתי. איך שסיימתי רק חטפתי לאכול וחיכיתי למשלוח שהזמנתי ובין לבין שמתי מכונת כביסה. (הרגשתי כמו אישה קטנה). רק אחרי שהמשלוח הגיע ואירגנתי הכל במקרר אז הרשתי לעצמי לקרוס לשנ"צ של שעה וחצי. 2. די הורדתי פרופיל למרות שזה מאוד קשה לי בכל ההתבטאויות ברשתות החברתיות לאור המצב במדינה. אני מאוד מפחד, מאד מפחד, ממה שהולך להיות. אסור להתבטא ולהביע דעה גם אם היא שונה משל האחר. נהגים חותכים בכבישים רכבים אחרים ואף מרימים יד. אנחנו בכיוון של דיקטטורה כמו בטורקיה, פולין, הונגריה אם לא נתעשת אזי נגיע לשם מהר מאוד. אם אני להטבי אזי משייכים אותי ישר לשמאל ואף לשמאל הקיצוני למרות שאני ממזמן כבר לא בשמאל - אני מעיד על עצמי כקול השפוי במרכז בעל תפיסות של לא ימין ולא שמאל. אני לא משתתף בההפגנות למרות שהן מאוד חשובות. 3. הגרוע מכל, בסביבה הטבעית שלי, קרי: הבית, מתפתחת לה כת של כפייה דתית בנוסח איראן. התעוררת בבוקר? יופי. שים תפילין, תקרא שחרית, תקרא תהילים ואחר כך תאכל ותרוץ ל

אתה לא מבקש ממני להשתנות אתה לא חושב שאני מושלם אבל אתה מקבל אותי ככה שבור אתה לא מבקש ממני לשפר אתה לא מבקש ממני להוכיח אתה מקבל את הסדקים אתה לא מבקש ממני להתנצל אתה לא מבקש ממני לשפר אתה מקבל את החוסר שלמות אתה לא מבקש להרגיש יותר אתה לא מבקש ממני להתאהב אתה מבקש רק להיות אתה לא רוצה יותר ממה שיכלתי לתת אתה משלים את החסר אתה לא מבקש ממני להתמסר אתה מסתפק בשאריות חיבוק אתה לא מבקש ממני לרפא את הפצעים אתה מסתפק בחצי במבט אתה לא מבקש ממני הבטחות אתה מסתפק בהודעת לילה טוב אתה לא מבקש ממני מחר אתה מסתפק בשניה הזאת אתה לא מבקש ממני לאהוב אתה מקבל אותי שבור עם סדקים בלב עם חוסר יכולת להרגיש אתה לא מבקש ממני כלום בטח לא עתיד אתה מסתפק בשניה הזאת בחצי מבט אתה מסתפק שאני פה גם אם הלב אצלו ***************************** זהו שיר ישן על אניטה וחואן גבהו עשבי הזמן והשושן פרח עם החוחים הם שייכים עכשיו למלאכים. אניטה לחואן חיכתה אך הוא איחר לקטוף את רימוני אהבתה גביעי שפתיה הוא עוד לא שתה פתאום הקיץ תם אך לא ייתם סיפור אהבתם. זהו כל השיר הוא שייך לחלומות שיש לאנשים שאיחרו לפרוח באביב שלא למדו את שפת