יוניקורן

נמאס לי 

שאני חייב להתנהל לפי הקפריזות שלך

שכל דבר הוא חשוב ודחוף לך (אין שום דבר דחוף בעולם הזה. לפני שנה ו - 3 חודשים כשקרתה לי תאונת העבודה יכולתי לעוף לכביש הראשי של רחוב הירקון בתל אביב ולמות מהמכוניות שעוברות שם)

לענות לך לשיחות שלך כשאתה מתקשר וכשאני מתקשר אלייך אתה לא עונה

כשהייתי צריך אותך כידיד, כחבר, נעלמת כאילו האדמה בלעה אותך. וזה לא פעם ראשונה.

כשאתה צוחק עליי או על הלהטבים זה בסדר. כשאני משתמש באותו הומור שלך זה לא בסדר.

השמש לא זורחת מהתחת שלך.

העולם לא מסתובב סביבך.

עד לפה !!!!

די !!!!!!

שים לב שלא כתבתי את השם שלך במפורש. אם תתרגש, תתעצבן, מהדברים שכתבתי זה אומר שצדקתי.

אני לא מתרגש מזה שתתעצבן. אני גם לא מנסה לשנות אותך: אתה לא תשתנה בגילך. תמיד תשאר ילד בגוף אדם בוגר. אין פלא שאין לך אישה בחייך, כל בחורה / אישה קולטת מהר מהר מי אתה, איזה טיפוס אתה.

אני השתנתי בשנה ושלוש האחרונים. אכפת לי יותר מעצמי.

למדתי להגיד "לא". 

למדתי להפסיק להתרגש מאחרים.

למדתי להפסיק להתחשב באחרים.

אני לא אותו ישראל שהכרת אז כשעבדנו ביחד. עברו הרבה מים בנהר.

אם אתה לא יכול לחיות, להכיל, עם השינוי שעברתי זב"שך.