בימים האחרונים בדקתי את השטח בתחום המלונאות.
האם בכלל כדאי לי לחזור בעוד חודש וחצי לתחום.
אני מאוד ריאלי: לחזור לקבלה עם יד נכה שבקושי אני יכול להפעיל אותה ובמיוחד בימים העמוסים, חמישי-שישי-שבת וחגים, זה לא ריאלי בכלל. לחזור להזמנות זו אופציה אבל לא בכדי לקבל הזמנות בטלפון אולי לאופרציה.
כשראיתי שאין מענה, חזרה לבדיקת השטח, די התבאסתי. הבנתי שאני שרוף בתחום המלונאות: אף אחד לא רוצה עובד שיש לו יד נכה.
מה גם שיש לי תחושת בטן חזקה מאוד שהמנהל לשעבר שלי די ליכלך עליי, יש לו כישרון לזה. עלאק אדם שחזר בתשובה: עובר על אחת מיני רבות מעשרת הדיברות "אל תענה ברעך לרעה". מצד שני, מה אני מתפלא עבר בינינו חתול שחור אחרי כל כך הרבה שניםלמה שהוא לא יילכלך? כי הוא פחד על מקומו ועל החשיבה הרציונלית - מקצועית שלי. גם כשהוא שלח אליי מנהלים וסגני מנהלים שאני מכיר בתקופה שאני מחלים עם היד המרוסקת כביכול שאני אכנס למלון אחר ברשת: למה לי להכנס למלון אחר ברשת ועוד לתפקיד זוטר? בכדי שהוא ימשיך ללכלך עליי? מה גם זה היה בחודשים הראשונים אחרי תאונת עבודה אז זה היה ברור שהייתי זקוק לזמן ההחלמה.
בכל מקרה, הייתי בלשכת התעסוקה ועל פי מה שהוסבר לי שם כי אני אצטרך לחכות לוועדה השנייה המסכמת של ביטוח לאומי ואת נושא ההסבה המקצועית אני אצטרך לעבור דרכם, במידה ויאשרו לי 20% נכות.
אני כבר סקפטי.
לא מאמין לאף אחד ולאף אחת.
*********************************
בגילי כבר לא מאמין במשפטי מוטיבציה.
פעם האמנתי.
היום כבר לא.
אז............
שחררו אותי מזה.
**********************************
ליאון בן 54.
כל חטאו שהוא פותח את הפה ונלחם על תנאי עבודה בסיסים.
יושב עם טרנינג כשהכובע של הקפוצ'ון על ראשו ומסכם את חייו מהרגע הראשון שיצא לעבוד אחרי הצבא - פאקינג 31 שנה: בתחילת דרכו בתחום העבודה תמיד אמרו לו אל תגדיל ראש, אל תתריע על דברים, סתום את הפה, אתה לא יכול כנגד הגדולים ובעלי הכוח שהם יודעים יותר טוב ממך. והוא שואל את עצמו למה הוא לא יכול לסתום את הפה ולהיות ראש קטן.
נכון, הוא יותר מודע לתנאי עבודה והוא לא יכול לסתום את הפה נגד אוזלת היד. הוא לא יכול להיות ראש קטן. זה לא בגלל שהוא לא רוצה הוא לא יכול: זה באופי שלו. הוא לא מבין למה עליו לשבת בבית כי במקום העבודה שלו לא יכול לספק תנאי עבודה בסיסים ביותר.
האם אפשר לשנות את אופיו בגיל כזה? האם אפשר לדרוש ממנו שישתנה בגיל כזה? שהרי את בני 60 / 70 אי אפשר אז את בני 50 פלוס אפשר לשנות? למה לא מגיע לו להילחם על הבריאות שלו, הגופנית והנפשית, על החלום שלו שהוא סוחב על גבו להיות איש יחסי ציבור ואולי להוציא ספר מתי שהוא?
הוא יושב בבית שלו, דירה בשכירות, עם חתול סיאמי בן 12 והוא ממורמר נורא: הוא רואה ושומע חדשות שהכל מתייקר ואי אפשר לסגור את החודש בפאקינג 5000 ש"ח נטו שלא לדבר על קיצבת זיקנה של 3000 ש"ח. והוא מפחד להגיע לפת לחם, מה שהיה עד לפני כשנה. הוא מפחד שהוא לא יעמוד בתשלומי השכירות והוא ימצא את עצמו בגילו ברחוב ללא קורת גג מעל ראשו. כבר לא חושב על הלוק שלו ואיך הוא נראה: נמאס לו למכור אשליה של אדם צעיר בנפשו כשגופו בוגד בו.
ליאון............
ליאון............
הוא שקוע במחשבות.
לא בא לו לשמוע אף אחד. לא בא לו להקשיב אף אחד.
כשהוא רצה אוזן קשבת אף אחד ואחת לא היו שם בשבילו וכשביקשו ממנו הוא תמיד היה שם בשבילם.
"זרקו אותי לאשפתות" - הוא אומר לעצמו - "אף אחד לא שם בשבילי כשאני צריך אוזן קשבת, כתף לשים את הראש שלי. תמיד אמרו לי שאני גלגל הצלה בשבילם. מי הוא או היא הגלגל הצלה בשבילי? האם יש טעם להמשיך בחיי? אולי אני אבלע כדורים ואמות? ככה אני אלך לעולם שכולו טוב להיות עם סבתי ואבי ז"ל האהובים. ככה אני לא ארגיש כלום. מדי פעם נשמתי תרד לעולם ותסתובב ואראה מה קורה. אני בטוח שאף אחד ואף אחת לא יתגעגע אליי. כולם ימשיכו בחייהם. אולי יהיה צדיק אחד בסדום שיעלה לקבר שלי, אם יהיה, ינקה קצת וישים פרחים. ידברו עליי טובה במשך השבעה, החודש, השנה ואחר כך ישכחו אותי."
"אף אחד לא יזכור אותי אחרי לכתי. גם לא בסיפור חיי. אף אחד ואף אחת לא יזכור כמה הייתי מקצועי בתפקידי כפקיד זוטר או כאחראי משמרת" - המשיך להרהר - "אף אחד לא יזכור איך ידעתי מהמילה הראשונה, מההברה הראשונה, מה השאלה בדיוק כשהתייעצו איתי טלפונית, שהרי הייתי גלגל הצלה. כולם מדברים על זה שהייתי ואני נכס לחברה. ממש. לא נתנו לי וגם לא נותנים לי להרגיש את זה. 'החבר המקצועי' שהיינו ביחד עשור וחצי ברגע שהגעתי לגיל המבוגר זרק אותי לאשפתות, הוא עצמו היה גדול ממני בשנתיים".
"בחורף אני לא מדליק מזגן על חימום. אני מעסיק את עצמי בבית כמה שאפשר ואז נכנס למיטה ומתכסה בשמיכות. וזהו. שלא לדבר על כך שאני לא יוצא לבית קפה, כי אני מחשב כל שקל ושקל. כבר קונה אשל או גיל ואוכל אחד ליום. ארוחת הערב שלי שאני אוכל אותה עד 18:00 מבוססת על 6 ביסקוויטים ונס קפה דלוח. תמיד הייתי במלחמת הישרדות, תרתי משמע, המדינה הכי יקרה."
ליאון..........
ליאון...........
ליאון...........
אתה עדיין איתי?
שתיקה.
דממת המוניטור.
תגובות