זה אני

מערכת החינוך - בכי רע למען הסר הספק, אני חייב להבהיר שבמשפחתי ישנן שלוש מורות במדינת ישראל.  למרות זאת, אני לא מסתיר את דעותיי על מערכת החינוך במדינת ישראל של 2017. כיתות צפופות. חופשות בלתי נגמרות - 76 ימים בשנה שבהם הילדים בחופש, על פי נתוני הבדיקה שערך מרכז המחקר של הכנסת בשנת 2012. מורים שחוקים ולא מתוגמלים. תשלומי הורים מופרזים.  מורים מחליפים שאיש לא מפקח עליהם. תעשיית שיעורים פרטיים שמגלגלת מיליונים. מבחנים שהפכו לחזות הכל. אלימות וירטואלית שלא לדבר על אלימות פיזית מתפרצת. תלמידים שגדלים בישראל לא יודעים לנהל מחלוקות, לא בצורה יהודית ולא בצורה דמוקרטית, לטענת אדר כהן - לשעבר המפקח על מקצוע האזרחות במשרד החינוך והיום דוקטורנט לחינוך באוניברסיטה העברית בהכשרת מורים. לדבריו, החברה שלנו נהייתה משוסעת ואחד התפקידים של בתי הספר לדעת לנהל ויכוח באופן קונסטרוקטיבי אלא שהשיח הפוליטי בישראל הפך לקיצוני ואלים והופך את שיעורי האזרחות לתחום זרוע מוקשים שבו מורים חוששים לצעוד.  ציון בלתי מספיק בחינוך המיני - ציון שמתמשך עוד משנות השבעים של המאה הקודמת. על פי מחקר שנערך ב

תשעה באב  הוא יום  תענית  מ דרבנן , אשר מקורו בדברי הנביאים ונקבע במשנה לציון חורבן  בתי המקדש  -  חורבן בית ראשון  בשנת  586 לפנה"ס בידי צבאו של  נבוכדנצר השני  מלך  בבל , ו חורבן בית שני  בשנת 70 לספירה בידי  הצבא הרומי  ובראשו המצביא  טיטוס . התענית חלה ביום  ט' באב , והיא מהווה את שיא ה אבלות  של תקופת  ימי בין המצרים . במקרה שט' באב חל ב שבת , התענית נדחית ל י' באב . תענית זאת היא החמורה מבין  ארבע התעניות  על חורבן  בית המקדש .  לפי המסורת, לאחר ביאת ה משיח  ובניית  בית המקדש השלישי , תשעה באב, כשאר הצומות על החורבן, יהפוך ליום של חג ושמחה. מסורת נוספת מספרת כי  מלך המשיח  נולד בתשעה באב. היום בערב יחל  צום תשעה באב,  ולכאורה מדובר בסך הכל במהלך היסטורי שאירע לפני שנים רבות. אבל כשבוחנים את זה לעומק, די מבהיל לגלות עד כמה אנו נמצאים היום באותו מצב של שנאת חינם, פלגנות, סכסוכים ועוינות בין קבוצות שונות בעם. לכן הלימוד אינו רק היסטורי, אלא נצרך לדורות – כלומר אפשר ללמוד ממנו גם בהמשך הדורות. חמש פורענויות אירעו בתשעה באב – גם לפני חורבן בית שני וגם אחרי

                                             ביום ראשון 16.7.2017 המדינה הגיבה לעתירה בבג"ץ וקבעה כי נגד תאפשר   אימוץ על ידי הורים חד מיניים. המדיניות הזו מיושמת בשטח מאז ומתמיד, אך לראשונה המדינה קובעת   חד משמעית ובצורה רשמית   כי לא תאפשר זאת .   נמאס לנו מהצביעות של המדינה .  מצד אחד משתמשת בקהילה הגאה ככלי לתעמולה כלפי חוץ ומצד שני מתייחסת לקהילה כאל הורים סוג ב ' אנו, אזרחים ואזרחיות שנמאס להם להיות "טובים" כשמדובר בחובות, אך "רעים" כשמדובר בזכויות דורשים מהמדינה להשוות את זכויות הזוגות החד מיניים לזכויות של זוגות הטרוסקסואלים  ( גבר ואישה) בדבר אימוץ בפרט ובזכויות אחרות המוענקות לזוג הטרוסקסואלי בכלל יש לציין שאני שרוף על המדינה. שירתתי בצבא שירות צבאי מלא של 3 שנים פלוס שירות מילואים מלא עד גיל 40. השתחררתי בדרגת רב-סמל. אני גאה בזה.  אני משלם מיסים כמו כל אחד ואחת.  הגעתי לסיטואציה שגם אני אומר: "אני קורא לכם לא להתגייס לצבא! ויודעים מה, גם לא לשלם מיסים על הכסף שתרוויחו בקרוב. החלטת המדינה הכאיבה לי מאוד. זו אינה פרובוקציה, אלו

מקומם כל כך!!! חוסר צדק משווע! נהג הסעות בן 51 שהכיר נערה בת 13 בעקבות זאת שהסיע אותה, ותקופה אחרי אנס אותה כמה פעמים והפעיל כלפיה אלימות מינית, זכה לעונש לא יאומן. רק!!! 5 שנים וחצי מאסר! המשמעות שישב בכלא עם התנהגות טובה, רק 3 שנים ו 8 חודשים. התירוץ של השופטים שאינם ראויים לשפוט בעיני, היה שעד מעשי האונס הוא חי והתנהג באופן נורמטיבי!!!! כך הם אמרו. אתם מאמינים? מה??? ואם היו אונסים את הבת של השופט נניח אז גם אז הוא היה חושב שהמנייאק הרע בן ה 51 התנהג עד אז נורמטיבי? או אולי חושב השופט שגם האונס הוא עניין נורמטיבי? או נניח כמו לגנוב מכונית או לגנוב כסף או כמעט שווה ערך לנעל בראש לשופטת בבית דין? לנערה הלכו החיים כי אונס זה רצח! והעבריין אחרי 3 שנים ו 8 חודשים, יתחיל מחדש את החיים. בכלא יזכה לאוכל ומקום שינה הוא יוכל ללמוד ולישון, והנערה תשאר מתה חיה. לא יתכן שבמדינת ישראל יהיו כאלו עונשים קלים על אונס ואלימות מינית! ואת נתנאל יוסף גרז האנס יש לסרס! אחרי אין ספור כתבות וראיונות בנושא, אני בכל פעם נדהם מחדש מקלות העונש על מעשים אלו.  אסור לשתוק!!!!! במצי

בלוג יקר, זה שאני לא כותב בתדירות יומיומית זה לא משום שאין לי מה לאמר. זה משום שלפעמים לא בא לי לכתוב.  אפילו ברשתות החברתיות שאני חבר בהן אני רק מדפדף. כמעט לא מגיב שם. הקיץ התחיל. החום מתלווה לקיץ הנוראי. ההרגשה היא המוח מתייבש בגלל החום, לא משנה כמה תשתה מים. פשוט ההרגשה שהמוח מתייבש. לא רוצה לגרום לאף אחד לחשוב עליי שאני קטרן כי אני לא !!!!  ****למרות שלפעמים אני נשמע מקטר**** בימים כתיקונם אני מחפש לעשות סדר במחשבותיי ובהרגשותיי. לא שאני מצליח כל כך. תוהה האם עשיתי נכון את הצעד או את הצעד הזה. האם היה מקום לכתיבת טור דעה - למרות שחשף עוד צד אצלי אצל חברים שלא הכירו אותי מספיק - האם היה מקום לראיון חושפני שנתתי דאז.  הגעתי למסקנה שעליי לחשב מחדש את צעדיי. כשדיבר איתי בזמנו המאמן האישי שלי על האומץ, על התעוזה הבנתי שגם אם אני מגלה אומץ - תעוזה יש לזה שני צדדים: או שאתה משיג את מה שאתה רוצה או שאתה לא משיג את מה שאתה רוצה.  בזמנו: כשהתראיינתי לכתבת ראיון חושפני ניסיתי להעביר מסר כלשהו לפעול בכיוון העברת המסר ולמנף אותו. אך ללא הצלחה: מאחר וזה נפל על

ביום שלישי (13.6) נמצאו שתי גופות של גבר ואישה בחדר במלון בתל אביב מתים. יותר מאוחר נמצאו עוד 2 גופות של גבר ואישה בחדר באחד המלונות בשרון. הנושא נמצא בחקירה ומוטל איסור פרסום בנושא. אני לא אתפלא שיתברר שיש קשר בין שני המקרים.  למען ההגינות ולמען הסר הספק, אני  לא מעורה בפרטי החקירה אך פני הדברים בולטים על פני השטח. האם זה נהייה טרנד לבצע רצח שקט בבתי מלון? האם זה נהייה טרנד למצוא את מותך בבית מלון? הדבר מחריד עד מאוד, כשאני חושב על זה. האם זה מעיד עלינו כחברה לאור המצב הכלכלי והכללי הקיים במדינת ישראל של שנת 2017? שמי שמעוניין להרוג את עצמו לדעת לאור המצב הקיים במדינה מחפש לעשות זאת בפינה יוקרתית למראית עין שההשלכות להתאבדות הן רב תחומיות ורבות השפעה, הן על המשפחות המתאבדים - הצער, הכאב במות יקיריהם - והן על בתי המלון שלא יכולים למכור את החדרים בהם בוצעה ההתאבדות, באם זו הייתה התאבדות? ********** סאגת פיטורי דן מרגלית מהחינמון "ישראל היום". אני לא מסכים עם דעותיו של ראש הממשלה של חצי העם. לפעמים אני לא מסכים עם סגנון הכתיבה של דן מרגלית נהנתי לק

חודש הגאווה 2017. ערב מצעד הגאווה 2017. נתבקשתי לכתוב טור בנושא חודש הגאווה.  כמייסד קבוצה בפייסבוק בשם "החוג הגאה בבת ים" ששמה לה מטרות כ תושב בת ים, גאה, שאין לי בן זוג  כרגע אבל רוצה לגדל ילדים בעיר הזאת. יודע שבורכתי במגורים בעיר מאד מקבלת, אבל בכל זאת יש עוד לאן לשאוף. בת ים יכולה להיות גאה וגם מאד גיי פרנדלי, רצוי וניתן לעשות עם זה יותר!!!! מטרות החוג: 1. שינוי התודעה בכל שדרות החברה הישראלית באשר לתפיסות שליליות כלפי הקהילה הגאה. 2. מאבק בהומופוביה בחברה הישראלית. 3. קידום חקיקה שוויונית לקהילה הגאה. 4. הגברת הפלורליזים בקרב תושבי העיר בת ים על כל גווני תושביה - חילונים דתיים, סטרייטים גאים וגאות וגייז פרנדליי. 5. הגברת המעורבות הפוליטית בקרב חברי הקהילה. 6. לפני הכל לקבל מושג כמה הומואים, לסביות, טראנסים וביסקסואלים/ות מתגוררים בעיר, להבין את כוחנו, ליצור מקום לסיעור מוחות, העלאת רעיונות לקידום הנראות שלנו בעיר, מקומות בילוי קהילתיים, זכויות מול העירייה ובכלל וליצור כח משפיע, גאה ומתוקשר. אומנם אני לא ממשתתפי המצעד, באופן אישי, מאחר ואני לא מאמין

הבחירות להסתדרות ומפלגת העבודה התוצאות בבחירות להסתדרות לא הפתיעו אותי. גם לא הפילו אותי מהכיסא. אבי ניסנקורן ייבחן במהלך כהונתו כיושב ראש ההסתדרות הנבחר כשהכריז על יותר מעשים ופחות דיבורים. נראה מה יעשה לטובת האזרח העובד הפשוט שלא מאוגד במסגרת ההסתדרות. מה ייעשה בכדי לאגד כמה שיותר עובדים במסגרת מקומות העבודה ומה יעשה למענם.  להזכירו: מקומות עבודה - שלא כמו חברת החשמל, מלון "הילטון" או מלון "שרתון טאוור" שבהם יש ועדי עובדים חזקים ומבוססים - יש לפעול למען העובדים וחיזוקים ולפעול למניעת התעמרות בעובדים כמו בשאר המלונות (עיין ערך: מלונות פתאל). שלי יחימוביץ' - כל האופוזיציה מהזן שהציגה יחימוביץ' היא כקבוצת כדורגל (כמה קשה לי להשוות בנושא מאחר ואני לא מבין בכדורגל כקליפת השום) היוצאת למשחק חוץ ונזקקת למשהו נוסף - מיוחד - שיאפשר לה לגבור על שחקני הבית המקומיים. ניסנקורן היה הפייבוריט, ויחימוביץ' לא הדביקה אותו. לא רק זאת שמעדה פעמיים ועלתה על מארב. המעידה הראשונה הייתה בכניסתה לזירה. ברגע שבו נשמעה תרועת השופר של מועמד חדש, דווקא היא נפלה לבור עמוק בעצם

שלי יחימוביץ' נגד אבי ניסנקורן. אבי ניסנקורן נגד שלי יחימוביץ'. הבחירות לראשות ההסתדרות. הלא רלוונטיות בכלל. הבחירות הלא מעניינות בכלל. מה שהיה הוא שיהיה.  ניסנקורן היה יושב ראש ויישאר יושב ראש. ההסתדרות בראשותו של ניסנקורן - כמו קודמיו - עשה למען הוועדים הגדולים ששילמו הכי הרבה. לא עשה לוועדים הקטנים והחלשים שלא שילמו אם שילמו אזי מתי מעט. שלא לאמר, ניסנקורן וקודמיו, לא פעל למען מקומות העבודה שלא היו וועדים שם. קרי: לא פעל בתוך הארגונים והמוסדות שלא היו וועדים שם בכלל, מתוך שיתוף פעולה עם מנהלי ובעלי הארגונים והמוסדות, כי בסך הכל וועד עובדים עושים כאבי ראש לבעלי ומנהלי אותם מקומות עבודה. שלי יחימוביץ' - הייתה עיתונאית מוצלחת בלשון המעטה. בתקופת היותה כחברת כנסת אולי העבירה כמה חוקים מוצלחים, הייתה ראשת מפלגת "העבודה" כושלת. היא מחפשת את הקירבה לטייקונים ולקופות הגדולות ולא מעניין אותה האזרח הפשוט למרות שהיא מחזיקה בשעות שמאל קיצוני. העובדות שציינתי הן עובדות ידועות לציבור והן לא חדשות בכלל. אישית, אין לי שום דבר נגדה. כגיי אין לי בעיה נגדה בעצם היותה א

במוצאי יום ההולדת ה - 48 שלי החלטתי כמה החלטות שכולם מסתכמות ב - : אני במרכז !!!! מאז שאני זוכר את עצמי שזה מגיל 4 תמיד התחשבתי באחרים ולא בי ובעצמי, ברגשותיי וצרכיי. ובגלל זה אף פעם לא התקדמתי מבחינה מקצועית וחברתית. הרגשתי את עצמי חסום. פעלתי על פי מחסום רגשי ולא מקצועי עינייני. במקום להכות על חטא החלטתי שעליי למנף את הדברים לתחום האישי והמקצועי כשאני במרכז. אני במרכז. אני במעגל הראשון ואני במעגלים שמסביב. ההחלטה היא מאוד קשה. כי אני יודע שאי אפשר לשנות את המחשבה דווקא בשלבים האחרונים של גיל הארבעים. אני צריך לשנות פאזה מחשבתית ולפעול לטובת עצמי בלבד. תמיד יהיה עליי לחשוב מה תהיה לי התועלת מהשלב הבא, איך למנף לתועלתי האישית והמקצועית. להעמיד את התועלת והצורך האישיים שלי ומה ייצא לי מכל שלב והצעה שאני מקבל. אני גם יודע שמבחינה חברתית שחברים וחברות שלי שאינם מהמעגל הקרוב אליי לא יבינו את השינוי והצורך הזה פתאום מאחר והם רגילים שאני תמיד אני שם בשבילם על חשבוני האישי והמקצועי. אני יודע שחבריי וחברותיי מהמעגל הראשון - והם בסך הכל כעשרה חברים וחברות - דווקא יפרגנו לי ויעמדו לצידי

יש ימים שאני מבקש לכתוב. יש ימים שאני מבקש לכתוב על משהו ואין לי על מה בדיוק. כשאני מסכם את ה - 5 שנים האחרונות בפרט ואת 48 שנות קיומי אני מודע שעברתי הרבה מאוד. חברים שחשבתי שהם חברים עזבו ולא היו שם כשהייתי צריך אותם, בהתחשב שאני הייתי שם בשבילם כשהם רצו. בגלל זה הראתי להם את הדלת החוצה: אני לא מעוניין בהם כחברים. חברים וחברות מתקופת התיכון - שכבר התחתנו ונהיו הורים - היו ונשארו חברי אמת גם אם אנחנו לא מדברים כל הזמן: עצם נוכחותם, הוירטואלית אם לא הפיזית, גם היא משמעותית מבחינתי ואני יודע שנוכחותי היא משמעותית מבחינתם. אין פלא שאני זוכר את תקופת התיכון שלי הכי טוב. נשארה רק חברה אחת טובה שלי - שאת שמה אני לא אציין מפאת כבודה ואהבתי האפלטונית אליה - מתקופת היסודי: נולדנו באותו יום, באותו בית חולים בהפרש של כמה שעות. לא בכדי אני מחזיק בחשיבותה של חברות אמת. ישנם ימים שאני נזכר בתקופת הילדות שלי - בשנות השבעים של המאה הקודמת - שהייתה חמה ואוהבת למרות הקשיים שהיו. וכמה שנים אחר כך גם בתקופת התיכון איפשהוא באמצע שנות השמונים, של המאה הקודמת. אין פלא שהחברות והחברים הקרובים שלי - בע

לפני 14 שנה קניתי דירה ולקחתי משכנתא בלב מאוד כבד. חששתי מאוד. לפני 7 שנים דוד שלי - אחיו של אבי ז"ל - שהיה אבא שני שלי נפטר. וכעבור 3 שנים נפטר אבי מורי ורבי. מאז פטירתם של שני האנשים היקרים לי ליבי נשבר בקרבי. אני לא אותו ישראל שהיה. חברים שחשבתי שהם חברים לא היו שם בשבילי. המשפחה הקטנה שלנו התפרקה: אחותי עם משפחתה ניתקה קשר עם אמי ואיתי. לא יכולתי לשתף את אמי בלבטים ובבעיות שיש לי. לא הייתה לי יד מכוונת, למרות גילי המבוגר. נשארתי עם הבעיות הכלכליות והחברתיות שלי. בזמן האחרון אני די שוקל לעזוב את הבית שקניתי בגלל שאני לא יכול לשלם את המשכנתא ואת ההוצאות של הבית. מה גם די שקלתי להתאבד. בגלל הכאב בגלל האי הצלחה שלי בכל תחום הכלכלי. בגלל אי הצלחה שלי למצוא בן זוג ראוי. בגלל שאני פרקציוניסט בעבודה ובחיים הפרטיים שלי. כן, קראתם נכון: אני רוצה להתאבד !!!! אני כבר לא מצפה מאף אחד מקרב "חבריי" ו - "חברותיי" כלום. אני לא מנסה להציג את עצמי מסכן וגם לא רוצה לקבל אמפתיה. המציאות שלנו במדינת ישראל שאין לנו מנהיגות נכונה. המציאות שלנו במדינת ישראל שהביוקרטי

די לבכי ולנהי. המצב עגום הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית. הקיטוב החברתי בקרב האוכלוסיה הוא נוראי. אנשים מפחדים להביע את דעותיהם גם אם הם מנוגדים לדעות האחרים וזה מחשש לחייהם. כל פרלוח חושב שהוא מלך ושהוא זכאי לקבל במה להשתלח באחרים. בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית היא דוגמא קלאסית למצב הנוכחי. אני לא יכול לסתום את הפה יותר. אני מסתכן בחיי שמא יורע לי בגלל זה. הימין של היום אינו בר שיחה וויכוח ראוי. הוא מתלהם בצורה בלתי מובנת כאילו הוא אדון המדינה.  השמאל של היום הוא מקוטב ומפולג ואינו מהווה אלטרנטיבה שלטונית. וחבל. בשל כך הימין מנצל את זה ברגל גסה. אז מה אם אני גיי? בגלל זה צריך לפסול אותי לתפקיד כזה או אחר?  בגלל זה אי אפשר להתקדם בהיררכיה המקצועית? לא שאני טוען שכל דבר מגיע לי. מגיע לי ברמה המקצועית להתקדם כי הוכחתי את עצמי. מגיע לי ברמה המקצועית כי אני מקצוען ולא חאפר. האישיו מה אני עושה מעבר לשעות העבודה שלי בביתי ובמיטתי אינו אישיו של אף אחד למעט אני. מחוץ לביתי אני נותן כבוד לכל אחדם ואדם באשר הוא בביתי אני עושה מה שאני רוצה.  תרשו לי לצטט את האי

"שמי רוני. רובכם לא תזכרו אותי ואת סיפור חיי: אני הייתי קורבן האונס הקבוצתי שהיה לי ראיון בעיתון נוער לפני 26 שנה. היום, זה לא האישיו. האישיו הוא שאני לא במצב כלכלי טוב: המשכנתא שלי חוזרת. כרטיסי האשראי שלי חסומים. אני לא יודע איך אני אוכל לעמוד בתשלומים השוטפים של הבית. אומנם אני מחזיק בחיית מחמד בבית שאני נורא אוהב אותה, אך בכל זאת המצב פקקה. אני עובד בבית מלון 8 שעות + שעת נסיעה לכל כיוון ושני אוטובוסים. אך המשכורת אינה עוזרת במאום - התוספות של שישי שבת כשהן הדובדבן שבקצפת הן לא משמעותית הן בגלל מיסוי חובה (מס הכנסה וביטוח לאומי) והן היעד של הנהלות בתי המלון להציג רווחים על חשבון העובדים. אני לא רוצה לקבץ נדבות משום שאני רוצה לעבוד. גם אם אני אצא מחוץ לענף המלונאות מי יקבל משהו בן גילי (48)? כבר קיבלתי סירובים כשהתמודדתי על תפקידים מסויימים והסיבה היא: גיל. אני חושש להגיע למצב של פת לחם. אני חושש להגיע לרחוב ללא קורת גג מעליי ומעל חיית המחמד שלי." ******* זהו קטע מתוך מכתבו של רוני (שם בדוי). המכתב נשלח אליי משום שיצא לי שם של אדם שאכפת לי ומתוך ידיעה כי אני

אני לא מתנצל. אני לא מתנצל על עצם היותי טורקי בעל שורשים עד לאינקווזיציה שהייתה בשנת 1492. אני לא מתנצל על עצם היותי יהודי תושב מדינת ישראל ששירת במדינת 3 שנים שירות סדיר ואחר כך 20 ומשהו שנה במילואים. אני לא מתנצל על כך שאני גיי מחוץ לארון ולא משתתף במצעדי הגאווה. אני לא מתנצל שאני נגד סתימת הפיות של מפלגות הימין בכללותן ושל מפלגת "הבית היהודי" בפרט. אני לא מתנצל על כך שאני תמיד מחשיב את עצמי שמאל מרכז. ובעברי תמכתי במפלגת "העבודה" / "מערך" עד לבחירות האחרונות. ואף הקצנתי פעם אחת והצבעתי למפלגת "מרצ". היום לא מתבייש בכך שאני לא יכול להצביע לאף אחת מהן, אם הבחירות היו מתקיימות היום. אני לא מתבייש על כך שאני נגד מניפולציות אישיות וריגשיות שכלל הציבור וכמה חברים שהחשבתי אותם חברים בפרט עושים על כלל הציבור ועליי בפרט. לידיעת נפתלי בנט, מירי רגב וחבר מרעיהם משאר מפלגות החרדים. ****** בחודש האחרון של החגים כשהייתי עד לתעשיית השנור של הכספים תחת הכותרת "פדיון כפרות" דווקא במקום הכי רגיש שיש - בבתי העלמין - ושטיפת המו