בלוג יקר,
זה שאני לא כותב בתדירות יומיומית זה לא משום שאין לי מה לאמר. זה משום שלפעמים לא בא לי לכתוב. אפילו ברשתות החברתיות שאני חבר בהן אני רק מדפדף. כמעט לא מגיב שם.
הקיץ התחיל.
החום מתלווה לקיץ הנוראי.
ההרגשה היא המוח מתייבש בגלל החום, לא משנה כמה תשתה מים. פשוט ההרגשה שהמוח מתייבש.
לא רוצה לגרום לאף אחד לחשוב עליי שאני קטרן כי אני לא !!!!
****למרות שלפעמים אני נשמע מקטר****
בימים כתיקונם אני מחפש לעשות סדר במחשבותיי ובהרגשותיי. לא שאני מצליח כל כך. תוהה האם עשיתי נכון את הצעד או את הצעד הזה. האם היה מקום לכתיבת טור דעה - למרות שחשף עוד צד אצלי אצל חברים שלא הכירו אותי מספיק - האם היה מקום לראיון חושפני שנתתי דאז.
הגעתי למסקנה שעליי לחשב מחדש את צעדיי.
כשדיבר איתי בזמנו המאמן האישי שלי על האומץ, על התעוזה הבנתי שגם אם אני מגלה אומץ - תעוזה יש לזה שני צדדים: או שאתה משיג את מה שאתה רוצה או שאתה לא משיג את מה שאתה רוצה.
בזמנו: כשהתראיינתי לכתבת ראיון חושפני ניסיתי להעביר מסר כלשהו לפעול בכיוון העברת המסר ולמנף אותו. אך ללא הצלחה: מאחר וזה נפל על אוזניים לא קשובות. החלטתי בזמנו כשהבנתי את זה לעזוב את הרעיון - ראיון משום שאי אפשר לעשות צעד מבלי שתהיה שיתוף פעולה.
כשפנו אליי בזמנו בשביל לכתוב טור דעה בנושא חודש הגאווה היה לי ספק בנושא. פעם לעבור את התהליך? שוב פעם יקראו ולא יעשו דבר בנושא? כתבתי בכל זאת את טור הדעה, לא משום שלא היה לי מה לאמר.
ברור לי שכל ההתחלות קשות, אין שום דבר שבא בקלות.
הגוף, המראה החיצוני, לבחון, לשפוט, להסתכל, ושוב להסתכל, להתנשא, להוריד חולצה במסיבה, בים, בפייסבוק, באינסטגרם, הפוזה, לעשות רושם, הסייקל, מי בכלל מסתכל מה יש בתוך הקנקן?, השרירים, הפחמימה אוי הפחמימה, לפתוח את הגריינדר, את האטרף, את הטינדר, לסנן, שוב להתנשא, לחשוב שאתה יותר טוב מכולם, להסתכל על אנשים מלמעלה, הדימוי העצמי, הסמים, הסקס המזדמן, כבר שכחת מה זה סימן שאלה מרוב שהשאלות מובנות מאליהן, נייד, ממוקם, מה אוהב, השטחיות, אוי השטחיות, המסיכות, המסיבות, השקרים, הבגידות, חוסר הנאמנות - זה הרי ברור, הזמינות, הזילות, הזלזול, אתה במלחמה כל הזמן, גאווה הם קוראים לזה, מה קובע מה אתה שווה? אתה? הם?
*חומר למחשבה*
*אדם אחד הניח פרחים על קבר אשתו כשפתאום הוא רואה סיני שם צלחת מלאת אורז על הקבר הסמוך.*
*שאל את הסיני*: "אתה באמת חושב שהמת ייצא מהקבר לאכול את האורז?"
*ענה לו הסינ*י: "כן, כשאשתך תצא להריח את הפרחים."
*מוסר השכל:*
*אל תשפוט, רק נסה להבין, ואם אתה לא יכול להבין, שכח מזה*
להזדקן זה חובה, לגדול זאת זכות.
תגובות