חודש הגאווה 2017.
ערב מצעד הגאווה 2017.
נתבקשתי לכתוב טור בנושא חודש הגאווה.
כמייסד קבוצה בפייסבוק בשם "החוג הגאה בבת ים" ששמה לה מטרות כתושב בת ים, גאה, שאין לי בן זוג כרגע אבל רוצה לגדל ילדים בעיר הזאת. יודע שבורכתי במגורים בעיר מאד מקבלת, אבל בכל זאת יש עוד לאן לשאוף. בת ים יכולה להיות גאה וגם מאד גיי פרנדלי, רצוי וניתן לעשות עם זה יותר!!!!
מטרות החוג: 1. שינוי התודעה בכל שדרות החברה הישראלית באשר לתפיסות שליליות כלפי
הקהילה הגאה. 2. מאבק בהומופוביה בחברה הישראלית. 3. קידום חקיקה שוויונית לקהילה הגאה.
4. הגברת הפלורליזים בקרב תושבי העיר בת ים על כל גווני תושביה - חילונים
דתיים, סטרייטים גאים וגאות וגייז פרנדליי. 5. הגברת המעורבות הפוליטית בקרב חברי הקהילה.
6. לפני הכל לקבל מושג כמה הומואים, לסביות, טראנסים וביסקסואלים/ות מתגוררים בעיר, להבין את כוחנו, ליצור מקום לסיעור מוחות, העלאת רעיונות לקידום הנראות שלנו בעיר, מקומות בילוי קהילתיים, זכויות מול העירייה ובכלל וליצור כח משפיע, גאה ומתוקשר.
אומנם אני לא ממשתתפי המצעד, באופן אישי, מאחר ואני לא מאמין במצעד ומטרותיו. למרות שישנם דעות החלוקות על דעתי ובכל זאת אני מכבד את הדעות האחרות לדעותיי.
תמיד טענתי, שאנחנו הקהילה הגאה הינה כחלק מהחברה הישראלית, לטוב ולרע. יש המאמינים שהמצעד הינו יכול לקרב לבבות ולהציג פן אחר של הקהילה. מצד שני, יש מאמינים שהמצעד אינו תורם במאומה אלא מרחיק ממנה את רוב הציבור שבמידה כזאת או אחרת סולד מהקהילה הגאה. הדרך היא עוד ארוכה על מנת לקרב ולאחד את השורות ולקבל אותנו שווים בשווים אבל לא דרך המצעדים אלא בהדברות.
כשהתפרסמה כתבת הראיון איתי מלפני שנתיים ציפיתי שיהיה באז כזה או אחר לשם דיון ציבורי בקרב הציבור הבת ימי. לרוב זכיתי לתגובות אנטי הקהילה הגאה ודי גילו סלידה מהמצעדים מאחר וחשבו שאני בעד מצעד הגאווה. נהפוכו: אני חוזר ומדגיש אני לא בעד מצעד הגאווה, לא בעיר בת ים וגם לא בתל אביב. אני בעד ההידברות בין כל התושבים בבת ים על מנת להכיר אחד את השני כבני אדם ולא חייזרים. נכון, אנחנו אוהבים את בני מינינו !!! נכון, אנחנו רוצים הכרה!!!! אנחנו לא רוצים להיות אאוט סיידרים בעיר שאנחנו אוהבים.
מה שאנחנו עושים בבית שלנו זה זה התחום הפרטי שלנו. ברחוב אנחנו מכבדים ורוצים כבוד גם כן.
אני יכול לספר שמעבר לתגובות די משמיצות ולא מקבלות זכיתי לתגובות תמיכה גם מהציבור הדתי והחרדי בעיר שכן גיליתי לרגישות ולהבנה כלפיהם לא רק מהחברים והחברות שלי. וזה חימם לי את הלב.
היו ניסיונות לאחד כוחות עם עוד כמה גורמים בעיר אך ללא הצלחה מרובה משום שהגאים והגאות שגרים בעיר, מתי מעט, מפחדים להיחשף. אני מבין אותם. אני לא מצפה לעשות להם אאוט מהארון, לא כמו גורמים בקהילה הגאה בתל אביב.
המסר שלי הוא ברור: כמו שכל החברה היא ססגונית וישנם כל הסוגים וכל המינים. ולכל אדם ואדם יש דעות משל עצמו ורגשות משל עצמו קבלו אותנו כמות שאנחנו. אנחנו לא קופים ואנחנו לא חיות. אנחנו בני אדם עם רגשות ועם דעות. אנחנו בני אדם שזקוקים לאהבה ויודעים לתת אהבה.
תגובות