סיכום קצר של 48 שנותיי
יש ימים שאני מבקש לכתוב.
יש ימים שאני מבקש לכתוב על משהו ואין לי על מה בדיוק.
כשאני מסכם את ה - 5 שנים האחרונות בפרט ואת 48 שנות קיומי אני מודע שעברתי הרבה מאוד.
חברים שחשבתי שהם חברים עזבו ולא היו שם כשהייתי צריך אותם, בהתחשב שאני הייתי שם בשבילם כשהם רצו. בגלל זה הראתי להם את הדלת החוצה: אני לא מעוניין בהם כחברים. חברים וחברות מתקופת התיכון - שכבר התחתנו ונהיו הורים - היו ונשארו חברי אמת גם אם אנחנו לא מדברים כל הזמן: עצם נוכחותם, הוירטואלית אם לא הפיזית, גם היא משמעותית מבחינתי ואני יודע שנוכחותי היא משמעותית מבחינתם. אין פלא שאני זוכר את תקופת התיכון שלי הכי טוב. נשארה רק חברה אחת טובה שלי - שאת שמה אני לא אציין מפאת כבודה ואהבתי האפלטונית אליה - מתקופת היסודי: נולדנו באותו יום, באותו בית חולים בהפרש של כמה שעות. לא בכדי אני מחזיק בחשיבותה של חברות אמת.
ישנם ימים שאני נזכר בתקופת הילדות שלי - בשנות השבעים של המאה הקודמת - שהייתה חמה ואוהבת למרות הקשיים שהיו. וכמה שנים אחר כך גם בתקופת התיכון איפשהוא באמצע שנות השמונים, של המאה הקודמת. אין פלא שהחברות והחברים הקרובים שלי - בערך עשרה - ואני נזכרים בימים הללו בערגה ובגעגועים.
הדור של היום לא יבינו את משמעות של הזכרונות של אז כשאני מדבר עליהם. מבחינתם אני הזוי ולא יודע על מה אני מדבר בכלל. הם מסתכלים עליי כחולה נפש / מוכה ירח. מרגיש כלפיהם כזר להם בלילה.
ללא ספק החברה של היום, הדור של היום בגלל האינטרנט פתוח יותר ומקבל יותר מהדור שלנו: אם אז הייתה בושה להיות גיי מחוץ לארון והיית מוקצה מהחברה, היום החברה של היום מקבלת יותר למרות זה עדיין טעון שיפור.
כשהיו אומרים לי שאני עוד אתגעגע לתקופות מסויימות בחיי לא הבנתי בכלל. היום אני מבין את זה טוב מאוד.
לכן, המלצתי היא לכם: תנצלו כל יום עם המשפחה שלכם!!! תנצלו כל יום עם החברים שלכם!!!! תעריכו את המשפחה שלכם ואת החברים הקרובים שלכם!!!!! אל תקחו כל דבר כמובן מאליו כי זה לא מובן מאליו.
יש ימים שאני מבקש לכתוב על משהו ואין לי על מה בדיוק.
כשאני מסכם את ה - 5 שנים האחרונות בפרט ואת 48 שנות קיומי אני מודע שעברתי הרבה מאוד.
חברים שחשבתי שהם חברים עזבו ולא היו שם כשהייתי צריך אותם, בהתחשב שאני הייתי שם בשבילם כשהם רצו. בגלל זה הראתי להם את הדלת החוצה: אני לא מעוניין בהם כחברים. חברים וחברות מתקופת התיכון - שכבר התחתנו ונהיו הורים - היו ונשארו חברי אמת גם אם אנחנו לא מדברים כל הזמן: עצם נוכחותם, הוירטואלית אם לא הפיזית, גם היא משמעותית מבחינתי ואני יודע שנוכחותי היא משמעותית מבחינתם. אין פלא שאני זוכר את תקופת התיכון שלי הכי טוב. נשארה רק חברה אחת טובה שלי - שאת שמה אני לא אציין מפאת כבודה ואהבתי האפלטונית אליה - מתקופת היסודי: נולדנו באותו יום, באותו בית חולים בהפרש של כמה שעות. לא בכדי אני מחזיק בחשיבותה של חברות אמת.
ישנם ימים שאני נזכר בתקופת הילדות שלי - בשנות השבעים של המאה הקודמת - שהייתה חמה ואוהבת למרות הקשיים שהיו. וכמה שנים אחר כך גם בתקופת התיכון איפשהוא באמצע שנות השמונים, של המאה הקודמת. אין פלא שהחברות והחברים הקרובים שלי - בערך עשרה - ואני נזכרים בימים הללו בערגה ובגעגועים.
הדור של היום לא יבינו את משמעות של הזכרונות של אז כשאני מדבר עליהם. מבחינתם אני הזוי ולא יודע על מה אני מדבר בכלל. הם מסתכלים עליי כחולה נפש / מוכה ירח. מרגיש כלפיהם כזר להם בלילה.
ללא ספק החברה של היום, הדור של היום בגלל האינטרנט פתוח יותר ומקבל יותר מהדור שלנו: אם אז הייתה בושה להיות גיי מחוץ לארון והיית מוקצה מהחברה, היום החברה של היום מקבלת יותר למרות זה עדיין טעון שיפור.
כשהיו אומרים לי שאני עוד אתגעגע לתקופות מסויימות בחיי לא הבנתי בכלל. היום אני מבין את זה טוב מאוד.
לכן, המלצתי היא לכם: תנצלו כל יום עם המשפחה שלכם!!! תנצלו כל יום עם החברים שלכם!!!! תעריכו את המשפחה שלכם ואת החברים הקרובים שלכם!!!!! אל תקחו כל דבר כמובן מאליו כי זה לא מובן מאליו.
תגובות