כתב אישום כנגד מדינת ישראל
לפני 14 שנה קניתי דירה ולקחתי משכנתא בלב מאוד כבד. חששתי מאוד.
לפני 7 שנים דוד שלי - אחיו של אבי ז"ל - שהיה אבא שני שלי נפטר. וכעבור 3 שנים נפטר אבי מורי ורבי.
מאז פטירתם של שני האנשים היקרים לי ליבי נשבר בקרבי. אני לא אותו ישראל שהיה. חברים שחשבתי שהם חברים לא היו שם בשבילי. המשפחה הקטנה שלנו התפרקה: אחותי עם משפחתה ניתקה קשר עם אמי ואיתי. לא יכולתי לשתף את אמי בלבטים ובבעיות שיש לי. לא הייתה לי יד מכוונת, למרות גילי המבוגר.
נשארתי עם הבעיות הכלכליות והחברתיות שלי.
בזמן האחרון אני די שוקל לעזוב את הבית שקניתי בגלל שאני לא יכול לשלם את המשכנתא ואת ההוצאות של הבית. מה גם די שקלתי להתאבד. בגלל הכאב בגלל האי הצלחה שלי בכל תחום הכלכלי. בגלל אי הצלחה שלי למצוא בן זוג ראוי. בגלל שאני פרקציוניסט בעבודה ובחיים הפרטיים שלי.
כן, קראתם נכון: אני רוצה להתאבד !!!!
אני כבר לא מצפה מאף אחד מקרב "חבריי" ו - "חברותיי" כלום.
אני לא מנסה להציג את עצמי מסכן וגם לא רוצה לקבל אמפתיה.
המציאות שלנו במדינת ישראל שאין לנו מנהיגות נכונה.
המציאות שלנו במדינת ישראל שהביוקרטיה מקשה על האזרחים שלה.
החברה במדינת ישראל נהייתה מאוד מקוטבת וכל אחד ואחת דואג לעצמו בלבד!!!!
הרשומה הזו הינה כתב אישום כנגד מדינת ישראל והממשלה שלה - על כך שהפקירו את אזרחיה, הגבירו את הקוטביות שבה: העשירים נהיו יותר עשירים והעניים נהיו יותר עניים. הגנב מגונב פטור - זו הסיסמא היום ובשנים האחרונות בקרב האוכלוסיה. מקומות עבודה מצפים שהעובד יעשה הרבה מאוד דברים גם בשכר מינימום וגם שיגלה אדישות וחוסר אכפתיות ממקום העבודה שלו.
החברה הישראלית - מקוטבת עד מאוד. דורכים אחד על השני. לא אכפת לאף אחד מחבר שלו / מהחברה שלו / מהשכן שלו. מקוטבת גם בדעות הפוליטיות ואין כבוד הדדי גם בהסכמה שלא מסכים על כל דבר. סטרייטים וסטרייטיות מפחדים לשבת עם מי שהיה עד לפני רגע חבר שלו רק בגלל שהאחרון יצא מהארון, שמא רבב לא ידבק בו. רבב מהקהילה הגאה. שלא לדבר על כך שהקהילה הגאה לא למדה לקבל את מגוון האנשים שמרכיבים אותה: שהרי כמו בכלל החברה גם בחברה הגאה ישנם אנשים שונים אחד מהשני. לא כולם צריכים לשרוץ בחדר כושר כל יום והכל היום או בסאונה התל אביבית או בהאומן 17. לא הכל סביב סקס.
זו לא המדינה שלי. זו לא החברה שלי.
המדינה, ההנהגה והאוכלוסיה שלה שהפקירו את האזרחים שרוצים לחיות במדינה הזו בכבוד תחת קורת גג אחת ושתהיה לה עבודה ומשכורת לחיות ממנה ולא לרעוב ממנה.
כן. אני עדיין רוצה להתאבד. לא רוצה לחיות במדינה הזו. לא רוצה להזרק לרחוב ולהיות הומלס.
לפני 7 שנים דוד שלי - אחיו של אבי ז"ל - שהיה אבא שני שלי נפטר. וכעבור 3 שנים נפטר אבי מורי ורבי.
מאז פטירתם של שני האנשים היקרים לי ליבי נשבר בקרבי. אני לא אותו ישראל שהיה. חברים שחשבתי שהם חברים לא היו שם בשבילי. המשפחה הקטנה שלנו התפרקה: אחותי עם משפחתה ניתקה קשר עם אמי ואיתי. לא יכולתי לשתף את אמי בלבטים ובבעיות שיש לי. לא הייתה לי יד מכוונת, למרות גילי המבוגר.
נשארתי עם הבעיות הכלכליות והחברתיות שלי.
בזמן האחרון אני די שוקל לעזוב את הבית שקניתי בגלל שאני לא יכול לשלם את המשכנתא ואת ההוצאות של הבית. מה גם די שקלתי להתאבד. בגלל הכאב בגלל האי הצלחה שלי בכל תחום הכלכלי. בגלל אי הצלחה שלי למצוא בן זוג ראוי. בגלל שאני פרקציוניסט בעבודה ובחיים הפרטיים שלי.
כן, קראתם נכון: אני רוצה להתאבד !!!!
אני כבר לא מצפה מאף אחד מקרב "חבריי" ו - "חברותיי" כלום.
אני לא מנסה להציג את עצמי מסכן וגם לא רוצה לקבל אמפתיה.
המציאות שלנו במדינת ישראל שאין לנו מנהיגות נכונה.
המציאות שלנו במדינת ישראל שהביוקרטיה מקשה על האזרחים שלה.
החברה במדינת ישראל נהייתה מאוד מקוטבת וכל אחד ואחת דואג לעצמו בלבד!!!!
הרשומה הזו הינה כתב אישום כנגד מדינת ישראל והממשלה שלה - על כך שהפקירו את אזרחיה, הגבירו את הקוטביות שבה: העשירים נהיו יותר עשירים והעניים נהיו יותר עניים. הגנב מגונב פטור - זו הסיסמא היום ובשנים האחרונות בקרב האוכלוסיה. מקומות עבודה מצפים שהעובד יעשה הרבה מאוד דברים גם בשכר מינימום וגם שיגלה אדישות וחוסר אכפתיות ממקום העבודה שלו.
החברה הישראלית - מקוטבת עד מאוד. דורכים אחד על השני. לא אכפת לאף אחד מחבר שלו / מהחברה שלו / מהשכן שלו. מקוטבת גם בדעות הפוליטיות ואין כבוד הדדי גם בהסכמה שלא מסכים על כל דבר. סטרייטים וסטרייטיות מפחדים לשבת עם מי שהיה עד לפני רגע חבר שלו רק בגלל שהאחרון יצא מהארון, שמא רבב לא ידבק בו. רבב מהקהילה הגאה. שלא לדבר על כך שהקהילה הגאה לא למדה לקבל את מגוון האנשים שמרכיבים אותה: שהרי כמו בכלל החברה גם בחברה הגאה ישנם אנשים שונים אחד מהשני. לא כולם צריכים לשרוץ בחדר כושר כל יום והכל היום או בסאונה התל אביבית או בהאומן 17. לא הכל סביב סקס.
זו לא המדינה שלי. זו לא החברה שלי.
המדינה, ההנהגה והאוכלוסיה שלה שהפקירו את האזרחים שרוצים לחיות במדינה הזו בכבוד תחת קורת גג אחת ושתהיה לה עבודה ומשכורת לחיות ממנה ולא לרעוב ממנה.
כן. אני עדיין רוצה להתאבד. לא רוצה לחיות במדינה הזו. לא רוצה להזרק לרחוב ולהיות הומלס.
תגובות