זמן לשינוי

במשך 10 ימים שישבתי בבית עשיתי לעצמי חשבון נפש.

לאן מועדות פניי?

האם עליי להמשיך עם היחס כלפיי, מקצועית וחברתית? האם לתת לאנשים להשתמש בי? האם להמשיך במקצועיות ובראש גדול? האם להמשיך להיות ראש גדול ואכפתי? האם לשנות גישה?

שהרי לכל אחד ואחת מאיתנו מגיע כבוד בסיסי. שהרי לכל אחד ואחת מאיתנו מגיע יחס שיוויוני, לא משנה מין, גזע, דעת, שייכות מגדרית.

האם עליי לשנות כיוון מקצועי? שהרי ענף המלונאות אחרי תקופת הקורונה אינו אותו ענף כמו שהיה פעם. כולם אופטימיים לגביו. זה כבר לא זה. קשה לגייס עובדים רציניים. אלה שהועזבו - או שהם כבר במקומות עבודה חלופיים או שהם כבר לא רוצים לחזור בכלל.

כפי שציינתי בעבר: נכון, אני דעתן, על כל דבר יש לי מה להגיד, לבי והפה שלי שווים. זה לטוב ולרע. לא כולם אוהבים את זה. לא רוצים עובד דעתן. זה אומנם נמצא בעכוריי. אני לא יכול להפסיק, להשתנות בשביל אחרים - אני לא מעוניין לספק את האחרים שאני אתחנף אליהם, אני לא כזה. זה אני. לא מעוניין להשתנות.

ללכת לפתח את הגוף בכדי למשוך מבטים? בגילי ה - 52.5 אני לא אפתח שרירים. מה שלא עשיתי בשנות העשרים שלי לא אעשה זאת עכשו. לשנות את הלוק שלי? לעשות ניתוח הסרת משקפיים? דווקא מרגיש בנוח עם נושא המשקפיים. כן..... לשנות ולו במעט את הלוק שלי זה כן: לא עוד מכנסיים רחבות ומצד גם לא מכנסיים צמודות.

להפסיק לבטוח באנשים!!!!! לא כל אדם שמחמיא לך הוא חבר שלך. לא כל אדם שמחייך אלייך רוצה את חברתך. נקודה.

זה מי שאני, לטוב ולרע. גם לי יש את החבילה שלי כמו לכולם.

לא מתכוון לגלות יותר את מה שאני מתכנן.

לא מתכוון ללמד, לשתף, מבחינה מקצועית. תלמדו בדרך הקשה את מה שאני למדתי בדרך הקשה.