no more tears (enough is enough)
בלוג יקר,
זהו חודש חלש מבחינתי ואני רק מחכה שהשמונה ימים הנותרים פשוט יעברו להם במהירות ככל האפשר......... פשוט לא בא לי על החודש הזה, פשוט לא.
לא יודע איך ולמה להסביר את זה למה לא בא לי על החודש הזה: אם זה בגלל החום והלחות, אם זה בגלל שבחודש הזה אני מציין את יום השנה של אבי, אם זה שבכל שנה בחודש הזה מתרחשים מעשים מגעילים ודוחים שאנחנו כחברה מצקצקים וכעבור כמה ימים אנחנו כחברה שוכחים את הדברים הללו. הגענו למצב של ישראלי לישראלי זאב, חוסר פרגון, קנאה, צרות עין.
************************
כולם עסוקים בתוצרי הקורונה מבחינה בריאותי, כלכלית ונפשית, כולנו מדובר בתקופה קשה ומאתגרת. למרות החדשות הטובות על נרמול היחסים עם איחוד האמיריות, אני חש שאנשים (ואני ביניהם) נמצאים בקצה העצבים שלהם ואוגרים בתוכם כעס שמתפרץ בצורות שונות.
אפשר להבין את העצבים החשופים של מי שאין לו אוכל להביא לילדים, של מי שהעסק שעליו עמל שנים קרס בגלל המצב, של מי שקרוב משפחתו חלה ומת, ושל מי שנכנס לבידוד 3 או 4 פעמים בתוך חודשיים בגלל החלטות משונות של משרד הבריאות. גם אנשים שמצבם הכלכלי טוב מאוד עצבניים בימים אלה, למשל מהעובדה שהמסעדה החביבה עליהם נסגרה, וכבר חצי שנה הם לא טעמו כבד אווז או קרם ברולה - מקסימום פיצה - פיתה שהכינו הילדים עם שאריות קרם הגנה. אחרים מתקשים להשלים עם רוע הגזרה שמנעה מהם חופשה בחוץ לארץ או מפגש עם החבר הקרוב ג'יימס ריצ'ארדסון. יש גם מקרים של פיקוח נפש: אנשים שתכננו השתלת שיער בטורקיה ועכשו נאלצים להסתובב עם ראש חשוף או להדביק שיער בטמבוריה עם דבק 3 שניות, או מהמרים שהורגלו להמר בקזינו בבולגריה ועכשו נאלצים להפסיד את הדירה שלהם בדוכן משחקי מזל ביפו.
כל אלו גורמים לאנשים שנחשבים נורמטיביים בימים כתיקונם לכעוס יותר מהרגיל ולהעלות את מפלס החפפה. הריבים הישנים והטובים בין בני משפחה והחברים, שאופסנו לתקופה קצרה של ערבות הדדית, חוזרים עכשו........ ובגדול.
************************
אחד הסרטים שהכי עיצבו והעציבו אותי כנער צעיר היה הסרט הזה. הנאשמים. תפקיד מרשים ועוצמתי של ג'ודי פוסטר לצידה קלי מקגילס המדהימה, שאחר כך גיליתי שהיא ביקשה לשחק את תפקיד עו"ד ולא את הנאנסת בגלל העבר שלה ואונס שהיא עצמה עברה והאנס קיבל עונש מינורי. הייתי כל כך צעיר כשראיתי אותו והוא חרוט לי בזיכרון כטראומתי. הוא זיעזע לי את היוצרות. איך אישה שבאה להנות בבר והיא סקסית ויפה ואוהבת לרקוד וגם קצת שתויה מוצאת את עצמה נאנסת באכזריות על שולחן סנוקר ומסביב עדר של גברים חזירים חיות אדם מעודדים את האנסים כמו בהופעה. אנסים מהצד. הסרט הזה מבוסס בחלקו על סיפור אמיתי. והשבוע נערה בת 16 מצאה את עצמה בחדר עם כמה גברים כשהיא לא מפוכחת ולא מפוקסת וללא חברות טובות והיא טרף קל לחיות מריירות שראו הזדמנות לאנוס אותה ואולי גם לצאת מזה צחים כשלג בלי שהיא תצביע עליהם כאנסים. בכל זאת שיכורה. אז שיהיה ברור למאות מצקצקים עלובים ברשת החברתית שאומרים ש......: נערה בת 16 לא צריכה להיות באילת לבד ולא למצוא את עצמה שתויה בחדר במלון ולא, והיא, והיא אשמה, ולמה היא בכלל הגיעה לסיטואציה כזאת? ולהפיל מילה אחת של אשמה עליה. נערה בת 16???אסור לגעת בה נקודה. בשום אישה או נער אסור לגעת ללא הסכמתם. ואסור בתכלית האיסור לצלם או להסריט ללא הסכמתה. כל מי שהיה בחדר או צפה או ראה או התגודד ליד הדלת או ידע שדבר כזה מתחולל והיתה לו אפשרות לעצור את הדבר הזה?
הוא אשם!!!!!!!
הם הנאשמים!!!
****************************
תגובות