עננים

 בלוג יקר,

מודה ומתוודה אנוכי........... כי מתחילה אצלי סערת רגשות ככל שמתקרבים למועד יום השנה לפטירתו של אבי. נכון, כבר כתבתי רבות כמה שאני מתגעגע אליו וכמה הוא חסר לי. עברו להן 8 שנים מאז שנפטר ואני עדיין לא יכול להזיל דמעות על פטירתו, במיוחד מאז שהסתיימה לה השבעה. לו היה בחיים הוא היה חוגג את יום הולדתו ה - 85. לו היה בחיים היה מפרגן לי על הכתיבה שלי ומצד שני היה מבקר אותי על כמה וכמה החלטות שגויות שנתתי מאז........

במהלך ה - 8 שנים היו מצבים אחרי משמרות ערב כשהייתי מביט השמיימה ורואה עננים  בצורות שונות כשאחד העננים היה מושך את עיניי והייתי מרגיש שהוא מביט עליי מהשמיים יחד עם אמו ומלווים אותי הביתה........

לא מתכוון לחזור על מה שכתבתי כבר בעבר. על כמה שהייתי רוצה לבלות איתו לפחות עוד יום אחד, שעה אחת. אני מוכן לשמוע אותו עוקץ אותי באהבה שלו כלפיי על המוביילים שיש לי בבית ותכנון עיצוב הבית לפי תאוריית הפאנג שוואיי. אבי לבטח היה מברך אותי על ההחלטה שלי מלפני 3 חודשים על כך שהחלטתי לעשות הסבה מקצועית ולצאת לעבוד ולו כמאבטח. הוא לבטח היה נחרד מהמצב הפוליטי הקיים במדינה כפטריוט ישראלי אמיתי. אבי היה לבטח כועס ונפגע מהיחס של אחותי כלפי אמא שלי וכלפי.

*******************

עלית לי בזיכרון מודה אני חושב עלייך ביום יום אבל הפעם התעמקתי.

נפלתי שוב לאזור היגון אז מה אני אעשה לי אין שום דבר כדי לשכוח אותך.

״החברים״ אמרו לי תשתה תעשן זה יגרום לך את כל הדברים לשכוח.

היום עלית לי בזיכרון כמו בכל יום.

מהרגע שקמתי יכולתי להישבע שהרחתי את הריח שלך על הכרית.

לקח לי הרבה זמן להבין שאני נמצא במעין מערבולת חושים מטורפת כזאת שאני הוזה שאת לידי.

אבל זה לא נגמר זה המשיך כך כל היום היית ברגעים הכי קטנים כאילו איתי.

ואני?

נשארתי בהיפנוזה הזאת עד שחזרתי מהעבודה וישבתי על הספה בסלון.

התחלתי לכתוב פוסט עד כמה התגעגעתי אלייך............

גם היום.

*******************

אני קולט שהמצב פה חמור אז אני ממלא לי דלי עם הרבה מים ולוקח מגב כדי לשטוף את התסכול והבדידות שדבוקים לרצפות כמו מסטיק דביק שמסרב להתנקות.
לאחר מכן אני מעיף מבט על הקירות, זה פשוט לא יאומן כמה לכלוך בחורה אחת יכולה לעשות?! אני לוקח סקו'צ וסבון ומתחיל לשפשף בכל הכוח שאריות של געגועים שמרוחים על הקיר כמו טפט מכוער!
והחדרים מבלוגנים, בתוך המיטות מסתתרות להן כמה שאריות של מרירות ויאוש בתוך הסדינים, בתוך הארונות הרחמים העצמיים, על השידות רגשות האשם מבריקות וזה לא נגמר!
אני נכנס למוד מטורף של ניקיון אוסף את עצמי ומתחיל לקרצף כל חלק קטן בלב שלי .
אחרי 5 שעות קשות ומפרכות הכל נקי . אני מסתכל על עצמי במראה בגאווה .. הלב התמים שלי חזר לקדמותו.
ופתאום אני קולט השתקפות של שאריות אהבה על התיקרה .. פאקקק אפילו לשם הגעת?

********************

את הלביאה שלי.

את האישה הכי חזקה שאפגוש, זאת שארוץ לזרועותיה כדי שתטעין אותי ולא תמיד אעריך זאת.

את זאת שתשמש לי כמגן, אני המגן האנושי שלך ואת הנפשי שלי.

את זאת שתשמרי עליי מכל אותם שיגעונות ומפלצות שבמוח שלי שהפאסון הגברי שלי חושף אך ורק לך.

את זאת שתחייך אל כל רעיון שיהיה לי ותתן לי הרגשה שאני הכי חכם בעולם, ואת זה? את גם דואגת להגיד.

את זאת שתעריץ כל צעד שאני עושה ותתעקש שאתקדם עוד.

את זאת שתלטף את הכשלונות שלי, תאמר לי שזה אנושי ותצביע ברכות על הטעויות שאותם אתקן.

את זאת שתתעצבן עלי ולא תדבר איתי אם אני אעז לזלזל בעצמי, להטיל ספקות ביכולת שלי להצליח ולאחר שהיא מסיימת להתעצבן תשב עליי, תנשק אותי ותסביר לי למה אני דווקא כן אצליח.

את זאת שתלטף את הראש שלי בסוף יום כשאברח מכל הצרות אל החיבוק שלה, תנסה למחוץ אותי עם חיבוק חם עד שהאריה שלה ימחץ אותה בחזרה.

כי אני האריה שלך, ואת הלביאה שלי.