זה אני

ראש הממשלה שלנו כמו הנשיא טראמפ  נוהג בפלגנות, בריב ובמדון בין תושבי המדינה. מטיל פחדנות ורפש בקרב העם שלו. מנהיגים משקרים בלי בושה ופשוט ממציאים שקרים. הוא מתנשא עלינו: עיינו ערך אורנה פרץ מקרית שמונה.  נוסע לעומאן להיפגש עם הסולטאן ולוקח איתו את אישתו על חשבון מי? על חשבוננו כמובן.  בנו יאיר תוקף מילולית אשת תקשורת, שאפשר להסכים עם דעותיה ואפשר שלא להסכים, אבל לא לכנות אותה בשמות גנאי שמביישים והם מעידים על חינוך לקוי. העיקר, ראש הממשלה טוען שהוא הורה מעולה ואישתו פסיכולוגית בעלת הישגים בתחום הילדים. אם הבן שלו יצא כפי שיצא אז..... אבוי ואבוי לנו על בן שמסרסר בנות תמורת כסף. אותו בן תוקף כל שני וחמישי עיתונאי פרשן שנפצע במלחמת יום כיפור. ממשלתו אינה מתפקדת בשום תחום אפשרי לטובת הביטחון, חברה רווחה, כלכלה. תושבי שדרות ועוטף עזה סובלים כל שבוע מבלוני תבערה ורקטות. אוכלוסיית גיל הזהב מחטטת בפחים בכדי למצוא אוכל לאכול משום שמכספי הביטוח לאומי הם לא יכולים להתקיים: שהרי הם צריכים לקנות תרופות, לשלם חשבונות. העניים נהיים יותר עניים והעשירים נהיים יותר עשירים. אין ביטחון בכלל!!!! אני

מאז ומתמיד טענתי שאנחנו חייבים לחזק את הסכמי השלום שלנו עם הממלכה ההאשמית של ירדן ועם מצרים. עם מצרים נכון השלום הוא שלום קר ויש לחמם אותו. לתת מקום גם לחרם התרבותי על מנת ששני הצדדים יבינו שהשלום יותר מועיל ופורה מאשר חרם תרבותי. עם הממלכה ההאשמית של ירדן מתמיד ניהלנו קשרים עוד לפני הסכמי השלום. יש לנו איתם את הגבול הארוך ביותר. יש לנו אינטרסים ביטחוניים וכלכליים כאחד. לאור ההתפתחויות עם האירנים והחיזבאללה שמהווים איום כולל על האזור - חובה עלינו לחזק את הקשרים עם מצרים וירדן, להעביר דרכם מסרי פיוס ורצון טוב להסכם שלום עם הממלכה הסעודית. ברגע שנשיג הסכם שלום עם הממלכה הסעודית נוכל ארבעתנו לעמוד כנגד האיום של איראן ושלוחותיה. לצערי הרב, עם הפלסטינאים לא ייצא כלום: לא יהיה שום פיתרון מדיני שהרי הפלסטינאים הם הווארסיה של ימינו של הפלישתים מהתנ"ך. אני לא מתיימר להשיא עצות לנתניהו מאחר והוא מציג את עצמו כידען ומבין גדול והוא לא מבקש הצעות מאחרים, במיוחד מסמולאנים מחוררי מלחמות כמוני. אני כן מתיימר לקרוא לנתניהו, לנשיא א-סיסי, למלך עבדאללה ה -2 המלך הירדני, למלך סעודיה להיפגש

יום כיפורים שנת 2018. השנה החלטתי שאני לא צם. מאז שהייתי בן 9 אני צם, במשך 40 שנה. הייתה לי תמיד יראת כבוד מהיום הזה: הפחד, החשש מעוצמתו של היום ושל הצום. במשך השנים די סבלתי מתופעות הצום ולא רק מתופעות הצום אלא גם כאבי גב תחתון, כאבי ראש, מהקושי בלהתפנות בשירותים, וכו'. השנה החלטתי לא לצום לא בגלל הסיבות הנ"ל אלא בגלל שהגעתי לתובנה: אם אני שומר על כבוד האדם באשר הוא ונזהר בכבודו, יודע גם לבקש סליחה - ולו במקרה של ספק קטן כלשהו - אז מדוע עליי לצום? שהרי אני נוהג כל השנה על פי דברי הפסוק: "המקום אינו סולח לאדם עד אשר זה לא מבקש סליחה מחברו".  מדוע עליי להחמיר עם עצמי על פי דיני יום כיפור כשהחרדיים - הלאומיים והספרדים כאחד - עצמם אינם מחמירים עם עצמם? כמובן, אני מקפיד על מנהגי ערב יום כיפור כפי שספגתי מבית אבי ואמי. אחד מהם הוא העלייה לקברה של סבתי האהובה ז"ל, שהשנה מלאו 40 שנה לפטירתה, סבתי ז"ל - אמו של אבי ז"ל - קבורה בבית העלמין שבחולון. עד לפני 6 שנים, כשאבי היה עוד בחיים היינו עולים ביחד לקברה אומרים תהילים על קברה שוטפים את קברה ומבקשים בקשות

בימים האחרונים מדברים על הקדמת הבחירות. על רקע: חוק הגיוס שלא עובר כמו שצריך. על רקע החקירות כנגד ראש הממשלה. כנראה, שלראש הממשלה נמאס לנהל ממשלה ימנית לאומית קיצונית כי הוא מבין שהוא לא יכול למשול כמו שצריך. או לחילופין: הוא מרגיש שהוא לא יכול למשול עוד יותר לאור החקירות שכנגדו. לכולם ברור לחלוטין, שאני לא מאוהביי ראש הממשלה, בנימין נתניהו - לא שאני שונא אותו רק לא אוהב אותו כאדם וכאישיות - וגם לא מתומכיי מפלגת הליכוד. מצד שני, תמיד טענתי שאם יעמדו בראש המפלגה אדם - כמו: סילבן שלום, גדעון סער - שהוא שקול, בעל יושרה אישית ופוליטית, מציג את עמדותיו הפוליטיות הלא קיצוניים, הייתי בוודאי ובוודאי מתחיל לשקול ברצינות להצביע לאותו מנהיג הליכוד.  כל עוד שאין אישיות פוליטית הנכונה בראש המפלגה הזאת אני ממשיך לפטור את עצמי מלהצביע עבור המפלגה הזאת. אני מבקש להבהיר כאן ברשי גליי: לא לאבי גבאי מהמחנה הציוני ולא ליאיר לפיד יש סיכוי לנצח את בנימין נתניהו לראשות הממשלה. מאחר ושניהם במשך שלוש וחצי שנות ממשלת נתניהו הרביעית לא שימשו אופוזיציה רצינית ולעומתית לממשלה הזאת. הממשלה שי

אני מבקש להבהיר דברם מראש: יש במשפחתי 5 רופאים, כל אחד ואחת בתחום שונה. כתוצאה מכך יש לי הערכה גדולה וכבוד לתחום הרפואה. אני לא מסכים עם האלימות הגואה כלפיי אנשי הרפואה וכלפיי האחיות במדינת ישראל משום שהם מבצעים עבודת קודש, אני מזדהה עם עבודתם בגלל אנשי הרפואה במשפחה שלי. אני לא מסכים עם הבירוקרטיה שיש במערכת הרפואה. למרות אנשי הרפואה שיש לי במשפחה, אני מגלה אפס סבלנות וסובלנות לסחבת הקיימת במערכת הרפואה. יותר משלושה חודשים שולחים אותי מפה לשם, תביא את הטופס הזה, תשלח את הטופס הזה, לא שלחת את הטופס הזה תביא את הטופס הזה.  סופסוף, אחרי המתנה מורטת עצבים אישרו לי MRI ערמונית, בבית חולים שיבא. הכל טוב ויפה. כשהתקשרתי לתאם תור בזימון תורים ביקשו שאשלח את ההפנייה ל - MRI. כמו כל תלמיד טוב שלחתי את הטפסים הרלוונטים - ההפנייה, שלושת ממצאי בדיקות הדם השונות שעשיתי בהפרשים של שבועיים / שלושה. קיבלתי אישור במסרון שאכן הם קיבלו את הטפסים. ואז.................. יום אחד "בום" קיבלתי טלפון מבית חולים שיבא שבו הם מודיעים לי שחסר להם את טופס של האורולוג שמסביר מדוע עליי לעשות MRI. ש

זהו פוסט זועם. זועם עד מאוד. כמי שהחזיק בדעות פוליטיות של שמאל מרכז אני לא מסכים עם ההפגנה שהתקיימה במוצא"ש (11.8.2018) של וועדת המעקב לערביי ישראל תחת הכותרת: שיוויון זכויות, במיוחד עם הנפת דגל פלסטין בהפגנה. אפשר להתווכח, אפשר להסכים או לא להסכים עד כמה הערבים צודקים או לא צודקים. אפשר להסכים שלא להסכים. הפעם הם לא צודקים. הפעם אני לא מסכים איתם למרות ההגיון שלהם.  ערביי ישראל - הנכם חיים במדינת ישראל. מבחינתכם, תנאי המחייה בארץ הם מהטובים ביותר בעולם. במדינות ערב באזור היו טובחים בכם, מרעיבים אותכם, אפילו היו מתעללים בכם. רק במדינת ישראל לגיטימי להפגין, לגיטימי למחות, לגיטימי להציע הצעות חוק בבית המחוקקים. אבל להרחיק לכת ולנפנף בדגלי מדינת פלסטין שאינה מדינתכם בכלל ועוד במדינה שאתם חיים בה היא מדינת ישראל? הרחקתם לכת מאוד. איפה ההגיון שלכם? איפה עמוד השידרה שלכם? האם ככה אתם יורקים לבאר שאתם שותים ממנה? האם ככה אתם מקיאים על היד שמאכילה אותכם? הבהרתי לא פעם כאן בבלוג שלי שאני לא מאוהבי "הליכוד" בכלל וראש הממשלה נתניהו ואנשיו בפרט. הפעם אני מסכים א

לדעת רוב הפרשנים הפוליטיים והפרשנים בעיתונות הכתובה והאלקטרונית הבחירות יוקדמו לתחילת שנת 2019. ואני מסכים לכך. לא משום שאני שמאלני - טעות כתיב: סמולני - ולא משום אהבת נתניהו. אלא משום שהפילוג בעם והקיצון הגיע לשיא שלא היה מעודו: חוק הלאום הוא השיא בפילוג. השינאה לפלסטינאים גואה. אני לא אוהד יותר את הערבים לאור סירובם המתמשך למדינה בגבולות מוסכמים. הפסקתי לדגול בשלום עם העם הפלסטיני מאז קמפ דיוויד בתקופת ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק והנשיא קלינטון, בקדנציה השנייה שלו כנשיא. הרשימה המשותפת בכנסת לא דואגת לאינטרסים של הערבים במדינה ומתעסקת יותר בזכויות של העם הפלסטינאי. כגאה מוצהר ששירת בצבא שרות סדיר מלא של 3 שנים והשתחרר מהשירות בדרגת סמ"ר ואחר כך המשכתי לשרת במילואים עד גיל 40 ואז השתחררתי סופית בדרגת רס"ל, כמי שמשלם מיסים כחוק ולא חי על חשבון המדינה כועס נורא על חוק הפונדקאות. אם הייתי ממשיך בקשר זוגי שהיה לי עד לפני 9 שנים והיינו רוצים ילדים היינו צריכים לנדוד למדינות אחרות בכדי לעשות ילדים בפונדקאות והיינו צריכים להיפרד מהרבה מאוד כסף. לא הגיוני בעליל שזו

החשד לסרטן ערמונית עדיין מרחף. חודש וחצי אחרי ביקור אצל אורולוג נקבע לי תור בבית חולים איכילוב מחלקה אורולוגיה. כמובן, נערכתי בהתאם: לקחתי אנטיביוטיקה במשך חמישה ימים לפני התור. ובבוקר של התור עשיתי לעצמי חוקן - חוויה לא נעימה בכלל יש לאמר. כשהגעתי לבית חולים למחלקה האורולוגיה ואחרי שעשיתי צ'ק אין התברר לי שכל הטיפול המקדים היה לשווא. זו הייתה פגישת יעוץ עם אורולוג המחלקה. פה התמוטטתי - רגשית וגופנית: פרצתי בבכי וטענתי כלפיי הרופא שאני מרגיש מרומה. במשך חודש וחצי אף אחד לא מדבר איתי, לא מסביר לי את התהליך שאני אמור לעבור. במהלך אותו חודש וחצי אמי עברה במקביל הסרת גידול שפיר ואיך אני אמור להרגיש? הרופא, כמובן, בהתחלה איים לסלק אותי מהמשרד שלו אם אמשיך להתנהג כך וכשהבין את הסיטואציה ושיש לי במשפחה חמישה רופאים מיהר להירגע. רק אז החל לדבר אחרת. רק לדבר. מבלי להציע לי כוס מים. הוא ניסה לדחוף אותי שאעשה MRI FUSION שלא נמצא בסל הבריאות. על פי בדיקה שלי העלות בדיקת MRI FUSIOM תעלה לי בסביבות ה - 4000 ש"ח (!!!!!) ושעליי להעביר את הכסף לקרן המחקרים (!!!!!). באסותא בדיקת MRI FUS

נכון, שבעשר שנים האחרונות אני בלי זוגיות. מתוך בחירה אישית. גם לא חיפשתי, מטעמים אישיים. בעשר שנים האחרונות עברתי תהליך ביני לבין עצמי על מנת להתנקות מכל המשקעים מכל הקשרים הלא בריאים ומלאי מניפולציות רגשיות שהייתי בהם עד אז. כחלק מהתהליך האישי העפתי מחיי אנשים שלא רציתי אותם בחיי בגלל היותם מניפולטיבים. כיום, כשפתחתי שוב את הקארמה שלי שוב לזוגיות אני מאוד יודע מה אני מחפש ולא מתבייש להגיד את זה ברשי גליי ובצורה ברורה ובטוחה: אני לא מחפש זוגיות עם גברים שהם גדולים ממני בעשור או בשני עשורים!!!!!  אתמול בבוקר, נחשפתי שקבוצת חברות שלי - שחשבתי עד עכשו שהן חברות שלי - שהן מנסות לשדך לי משהו שהוא בן 60 כשאני בן 49. הן הזמינו אותו למפגש על האש בטוענה שהוא מוזמן (למרות שאחת מהן חשפה ששאר החברות מנסות לשדך לי אותו). מיד התקוממתי וטענתי שבני 60 / 70 לא מתאימים לי: רק שלא תיארתי שאני משחרר את השד מהבקבוק. במשך כל היום לחצו עליי שאני אגיע לערב על האש בכל מיני טענות שווא: מיותר לציין, שהייתי בעבודה עד שש בערב. אופי העבודה שלי היא בקבלה של מלון ושיש לתת שירות פרונטלי לאורחים. אותן בנות לא

תמיד נאמר לי שאני מחצין את עצמי. משתף את האחרים בבעיות שלי ולא לכולם יש את הסבלנות להקשיב לבעיות שלי. שהרי למי יש את הסבלנות להקשיב לבעיות של האחרים בעוד לכל אחד ואחת יש את הבעיות משלו או משלה. הכתיבה שלי עוזרת לי לבחון את הדברים ולא רק לשפוך אותם. כשזה נוגע במחלות כמו סרטן או חשד לסרטן זה נוגע לכל אחד ואחת באשר הוא / היא. גם בי זה נוגע. התגלה אצלי חשד לסרטן הערמונית. במשך 29 האחרונות אני נוהג כל חצי שנה לבצע בדיקות דם כלליות לוודא שהכל בסדר איתי. עד עכשו הכל היה בסדר. לאחרונה, ביקשתי מהרופאות שלי בדיקות דם עם השמת דגש מדוע אני עייף מאוד גם אחרי שאני יישן בממוצע כל לילה 6/7/8 שעות, אם אני לא עושה משמרת ערב ואחר כך משמרת בוקר. בבדיקות דם האחרונות התגלה שהערכים בדם בנושא ה - PSA גבוהות מאוד ואפילו מחשידות: פי עשרה מהנורמה לגבר בן 49. באופן מיידי, התחלתי לחקור את הנושא ומסתבר שבערכים הגבוהים של ה - PSA זה אומר שישנה בעיה עם הפרוסטטה - המינוח הרפואי לערמונית. הופנתי במיידי לאורולוג על מנת לעבור בדיקה רפואית מקצועית של רופא מומחה. עד לפגישה עם האורולוג קראתי כל מידע אפשרי בנושא

לפני שלוש וחצי שנים אימצתי חתול סיאמי. גילוי נאות: משחר ילדותי הזהירו אותי מחתולים, הן בגלל המחלות שלהם והן בגלל רגישות משפחתית לחתולים. אני זוכר במעומעם סיפור שאבי ז"ל סיפר לי שקרובת משפחתו רחוקה נפטרה בגלל רגישותה לחתולים.  תמיד אהבתי כלבים באשר הם. תמיד רציתי לאמץ כלב. כל עוד חייתי בבית הוריי לא היה על מה לדבר על אימוץ חיה, באשר היא. נאמרו לי תירוצים כאלה ואחרים.  מצד אחד, ידעתי שחתולים בכלל הם כפויי טובה, כי ככה סיפרו לי. מצד שני, שמעתי על סיפורים שהם יודעים להחזיר אהבה. כשנגמלה בדעתי לאמץ חיה עשיתי חושבים עם עצמי: מצד אחד, לאמץ כלב שרוב היום הוא יהיה לבד בבית - כי אני עובד במשמרות מטורפות - ולמעט השעות הבודדות שאהיה בבית זה יהיה להוציא אותו לטיולים ולשינה טרופה ובקושי אשחק איתו. מצד שני, רציתי חיה לאמץ. לכן, נגמלה בדעתי לאמץ חתול, שהוא יודע להסתדר לבד בבית, רק שיהיה לו אוכל ומים. וגם אז התחלתי לעשות מחקר יסודי בנושא: איזה חתול לאמץ? חתולי רחוב קשה לי היה לאמץ כי הם מאוד תוקפניים בגלל שהמציאות מחייבת אותם להיות תוקפנייים. ואז עשיתי השוואה בין חתול סיאמי לב

לילה..... השעה 03:07 בלילה...... אני ער ולא מרצוני החופשי אלא בגלל משמרת לילה בעבודה. לא אכחיש שאני אוהב את מקום העבודה החדש, שרגע לפני 3 חודשים התחלתי לעבוד. השכר טוב מאוד, מעל המצופה. היחס של ההנהלה שונה מכל בית מלון שעבדתי - הכבוד ההדדי, הנימוס, האוזן הקשבת, הערכה המקצועית.  גורם המרחק מהבית לא פחות חשוב - חצי שעה אני בעבודה. חצי שעה אני בבית. בתחבורה ציבורית, כמובן. המחשבות רצות. המחשבות רצות אחרי שסיימתי את רוב העבודה שלי. על מה?? על החיים.  על געגועי לזמנים אחרים שלא יחזרו וישובו. געגועיי לאבי זכרונו לברכה. שדווקא בחגים משמעותיים הוא מאוד חסר לי, שלא לדבר לאמי שתחייה. קטע מסרט ישראלי של ברכת הכוהנים הציף בי רגשות ודמעות: איך אבי ז"ל היה עוטף אותי בטליתו שלו ואומר את הברכה. המעמד היה קדוש ומאוד מבורך, תרתי משמא. מחשבות על אנשים - שחשבתי עליהם שהם חברים אך התברר שהם חבורת נחשים בערמת שחת. אנשים שהיו באמת חברים והקשר נותק בגלל קשיי החיים. המחשבות על מה שחוויתי כילד בן 9 ולו רק הייתי מדבר על כך כבר אז והילדות שלי לא הייתה נהרסת לחלוטין. היום, מ

השאלה הנשאלת היא, מדוע אין  נוכחות של נציגי להט"בים ברשימות של מועמדים לרשויות המקומיות? השאלה היא מאוד טובה ונכונה וגם במקום. לא משום שאין אנשים טובים בקרב הקהילה הגאה. לא משום שאין אנשים אכפתיים בקרב הקהילה הגאה. לא משום שאנחנו לא יכולים לתרום לחברה רק בגלל היותינו אוהבים ואוהבות את בני ובנות מינינו. הקהילה הגאה – כפי שאני אוהב לקרוא לעצמנו ולא הקהילה הלה"טבית – מתמיד הצטיירה כקהילה ססגונית, צבעונית, צעקנית, וולגרית שמתעסקת רק במצעדי הגאווה ובמסיבות של הקהילה הגאה במועדון כזה או אחר. שאוהבת לישון עד מאוחר ולבלות עד השעות הקטנות של הלילה. המסיבות של הקהילה הגאה, ממחצית השנייה של שנות השמונים של המאה הקודמת, הצטיירו תמיד כמסיבות הכי שוות בעיר שהיו מגיעים אליהם גם סטרייטים וגם גיי פרנדליי. אני מצטער לנפץ את הבועה, הבלון: בקהילה הגאה ישנם אנשים טובים, חמים (ולא רק מבחינה מינית) שאוהבים לאהוב, רוצים לקבל אהבה חזרה, כמו כל אדם רוצים להיות מקובלים בחברה ולהרגיש שווים. החברה בכללותה קיבלה אותנו, את הקהילה הגאה, ללא ספק. אבל....... לא מספיק עדיין!!!!! בגלל הססג