מדוע אין נוכחות של נציגי להט"בים ברשימות של מועמדים לרשויות המקומיות?

השאלה הנשאלת היא, מדוע אין  נוכחות של נציגי להט"בים ברשימות של מועמדים לרשויות המקומיות?

השאלה היא מאוד טובה ונכונה וגם במקום.

לא משום שאין אנשים טובים בקרב הקהילה הגאה. לא משום שאין אנשים אכפתיים בקרב הקהילה הגאה. לא משום שאנחנו לא יכולים לתרום לחברה רק בגלל היותינו אוהבים ואוהבות את בני ובנות מינינו.

הקהילה הגאה – כפי שאני אוהב לקרוא לעצמנו ולא הקהילה הלה"טבית – מתמיד הצטיירה כקהילה ססגונית, צבעונית, צעקנית, וולגרית שמתעסקת רק במצעדי הגאווה ובמסיבות של הקהילה הגאה במועדון כזה או אחר. שאוהבת לישון עד מאוחר ולבלות עד השעות הקטנות של הלילה. המסיבות של הקהילה הגאה, ממחצית השנייה של שנות השמונים של המאה הקודמת, הצטיירו תמיד כמסיבות הכי שוות בעיר שהיו מגיעים אליהם גם סטרייטים וגם גיי פרנדליי.

אני מצטער לנפץ את הבועה, הבלון: בקהילה הגאה ישנם אנשים טובים, חמים (ולא רק מבחינה מינית) שאוהבים לאהוב, רוצים לקבל אהבה חזרה, כמו כל אדם רוצים להיות מקובלים בחברה ולהרגיש שווים.

החברה בכללותה קיבלה אותנו, את הקהילה הגאה, ללא ספק. אבל.......

לא מספיק עדיין!!!!!

בגלל הססגוניות, בגלל הצבעוניות, בגלל הצעקנות, בגלל הוולגריות, בגלל המסיבות שנמשכות עד לאור הבוקר החברה בכללותה לא חושבת שיש לנו מה לתרום, שאין באפשרותינו לתרום ולהשפיע. שאנחנו אנשים ללא מחשבות או רגשות.

אני נאלץ כאן – והכוונה לא לתשדירי התאגיד – לאכזב את כולם, אבל את כולם:

כמו בכל קהילה וקהילה - גם אצלנו – ישנם כאלה שהם חיות מסיבות וישנם כאלה שאינם כאלה. ואני מדבר על כל הקהילה הגאה בכלל ועל אלה שאינם חיות מסיבה. ישנם אנשים טובים בקרב הקהילה הגאה שאוהבים בילויים סולידיים (בתי קפה טובים, מסעדות, עם חברים בסלון הבית) ודעתניים, בעלי דעות לכאן או לכאן – שמאל או ימין.

ובכל זאת מהי הבעיה? למה עדיין אין מועמדים ומועמדות ברשימות למועצות הערים?

חוסר המודעות לאנשים טובים שיש בקרב הקהילה הגאה, דווקא אלא שהם דעתניים שרוצים ויכולים להשפיע ולתרום לחברה בכללותה ולא רק לקהילה הגאה. יבואו ויגידו לי, ראה את איתי פנקס שיושב שנים במועצת העיר תל אביב – יפו ותורם ומשפיע, היה סגן ראש עיר והיום הוא יו"ר איגוד השפ"ן של העיר. נכון, כבודו של איתי פנקס מונח במקומו ואני מעריך ומכבד אותו כאדם וכחבר אבל הוא רק בעיר הלבנה – העיר ללא הפסקה – בתל אביב יפו. איתי פנקס לא רץ למועצת העיר תחת הטיקט של הקהילה הגאה אלא תחת הטיקט: "נכון אני גאה אבל תסתכלו ותבחנו אותי כאדם שרוצה לעשות ולהשפיע". דווקא, איתי פנקס יכול להוות דוגמא קלאסית לשאר הערים מדוע כן לשלב נציגים מהקהילה הגאה.

בערים הסובבות את העיר תל אביב – יפו שהן חילוניות – כמו בת ים – הן נשלטות על ידי גורמים אינטרסנטיים (החרדים, הכוונה) שלא רוצים את הקהילה הגאה במועצת העיר. גורמים אינטרסנטיים שמשווים את הקהילה הגאה לחיה הפגומה, כביכול, החזיר (יסלחו לי כל הארגונים שנלחמות לטובת החיות): הקהילה הגאה = פגומים. ישנם מועמדים חילוניים למועצת העיר שלא רוצים שיהיה להם מום בדמות נציגים או נציגות מהקהילה הגאה ואזי אם וכאשר יצטרכו להקים קואליציה לראשות העיר הנציגים הדתיים יפסלו אותם בשל כך.

מצד שני, הקהילה הגאה איבדו את האימון בכל הפוליטיקאים המקומיים והארציים כאחד. כולם התלהבו כשאמיר אוחנה נכנס לכנסת, למרות שהוא חבר כנסת של הליכוד, חשבו שהוא יעשה ויפעל לטובת הקהילה הגאה. דווקא בהצבעות על הטבות ועל חוקים שהיו אמורות להטיב עם הקהילה הגאה הוא ברח מהמליאה. ניצן הורביץ, גאה נוסף שהיה חבר כנסת מטעם מר"צ, עשה דברים טובים אבל פרש בשיאו מבלי שעשה משהו לטובת הקהילה הגאה. פרופ' עוזי אבן שהיה חבר כנסת רק לחודשיים ולא עשה דבר וחצי דבר במשך החודשיים הללו, מה כבר אפשר לעשות בחודשיים הללו? ובצדק.

המועמדים שרצים עכשו למועצת העיר בת ים רוצים להצעיר את המועצה. לשנות את פני מועצת העיר. דבר מבורך לכשעצמו, באמת אני מעריך ולא בציניות. אי אפשר לשנות את פני מועצת העיר ללא נציגות מהקהילה הגאה. אי אפשר להצעיר את המועצה ללא נציגות הקהילה הגאה. הגיע הזמן, שכל הגאים והגאות מהעיר בת ים, אלה שבארון ומחוץ לארון, יתאגדו וידרשו את זכויותיהם השוות בעיר. אנחנו טובים לא רק לשלם מיסים מקומיים. אנחנו טובים גם בלהוביל ובלהשפיע.