משקף
מדינת ישראל במלחמה.
כבר עשרה ימים מאז שאנשים, נשים, ילדים תינוקות נטבחו, נרצחו ונשרפו חיים. שלא לדבר על זה שנחטפו על ידי חמאס # דעאש # נאצים. כ - 1300 נרצחים והרוגים מאז תחילת המלחמה, לפחות 199 ישראלים נחטפו - המספרים הם לא סופיים עד כה.
האזרחים על פתיל קצר. אין סבלנות וסובלנות לאף אחד ואחת. על פי שיחה שלי עם מספר בודד של שכנים שנשארו בשכונה (השאר הלכו למשפחותיהם שיש להם ממ"דים / מקלטים) ואנשים כולם באותה תחושה.
הרגשת כאוס שוררת במדינה. אין ביטחון ואין ביטחון פנים לכל אזרח ואזרחית. אפילו שמירה בקניונים לא נעשית כמו שצריך - אין בדיקת תקים בכניסה, לא רואים את המאבטחים בשטח.
הטלוויזיה דלוקה בווליום נמוך: אני מגביר רק לשם קבלת עידכונים בלבד לא מעבר לכך.
פעם הייתי חיית רשתות חברתיות היום כבר אין לי סבלנות וסובלנות לכך: כמה אפשר להתעדכן בעוד ועוד סיפורים? אני לא מזלזל בכאבם של המשפחות. נהפוכו. אני מזדהה איתם. יש לי הרבה שאלות, תהיות כמו להרבה אזרחים ואזרחיות אך זה לא הזמן עכשו לשאלות אלא למעשים.
לחזור לשיגרת עבודה אין על מה לדבר שהרי התפטרתי עוד לפני שאני יפוטר. שמעתי מחברים שבגלל המצב כרגע הם עובדים משמרת אחת בשבוע, במקרה הטוב. שהרי מי יבוא לארץ כשישנה מלחמה? מי יבצע עיסקאות בינלאומיות כשהמצב הכלכלי בארץ לא ברור בכלל? שהרי מדברים שהמלחמה תארך עד חצי שנה - שמונה חודשים, במקרה הטוב.
כבר כמה ימים אני עם כאבי ראש שמתמקדים מעל העין שמאל. לא ברור לי מה המקור לכאבים הללו - אני שותה הרבה מים, עושה צרכים. יכול להיות שזו התקררות או לחילופין מהלחץ. ובכל זאת זה מלחיץ: זה בצד השמאלי של הקרקפת מעל עין שמאל.
תגובות