תעשה טוב תקבל טוב

בלוג יקר,

התחלתי לתהות מה החיים צופנים לי? האם יש טעם וריח להמשיך בחיים הללו?

כל מי שנמצא מסביבי לאט לאט מנתק קשר איתי או שנעלם או שנפטר לו ובעצם אני נשאר לבד: בלי המשפחה שלי, בלי החברים שחשבתי לתומי שהם חברים: זה הכיר מי שהיא ועכשו אין לו זמן בשבילי, זו הכירה משהו וגם לה אין זמן בשבילי, אילו רק 2 דוגמאות בלבד.

זוגיות אני לא מצפה למצוא בכלל כי עולם הגייז זה עולם של ONE NIGHT STAND.

אני פשוט מרגיש שאני הולך להיות לבד וגלמוד.......... ואני מתוסכל על כך.

הבוקר נזכרתי באותה שכנה שהייתה לי בדירה הקודמת שאקרא לה מ' היא הייתה מנצלת אותי עד לפני תחילת ההקרנות נגד סרטן הערמונית שעברתי. ברגע שהתחלתי את ההקרנות היא נאלמה דום ונעלמה ואפילו לא הציעה לי ולו פעם אחת טרמפ לבית חולים או חזרה הביתה מהבית חולים לאחר הטיפולים. יש לציין, שהיינו בתחת של השניה כל הזמן. וזה מתסכל אותי אז והיום. רק דוגמא ל "חברה".

אני מפחד על עצמי שאם יקרה לי משהו כשאני לבד בבית ואף אחד לא ידע מה קורה איתי, אפילו.

****************

יום אחד אישה נאה ויפה פוגשת מקבץ נדבות, יושב על מדרכה.

היא מתקרבת אליו, המסכן כבר רגיל שמעליבים אותו ניסה להתעלם ממנה, שוטר שהסתכל מהצד שואל את האישה , הוא מטריד אותך? והיא עונה לו, בשום פנים ואופן לא. אני מנסה להכניס אותו למסעדה שממול כי אני רואה שהוא רעב וללא כוחות, אולי אתה תעזור לי לקחת אותו עד המסעדה? השוטר לא מאמין למשמע אוזניו, מסכים לעזור. התיישבו ליד שולחן, ניגש אליהם מלצר, ואומר לאישה סליחה גברתי אבל הוא לא יכול להישאר כאן, הוא יפחיד את כל הלקוחות שלי, האישה נפגעה פתחה על מלצר זוג עניים ואמרה למלצר החצוף, אתה רואה את המפעל הענק הזה שממול ? אני יודעת ששלוש פעמים בשבוע באים לכאן לאכול המנהלים הגדולים עם עוד הרבה לקוחות, וכמה כסף גדול הם משאירים פה. ואני יודעת גם מי מחזיק את המסעדה הזו. המלצר היה המום והיא ממשיכה..אני יודעת את זה כי אני זו בעלת המפעל הזה.. ועכשיו אני יכולה לשבת לאכול ולהנות עם החבר שלי? כן או לא?המלצר עושה כן בראש, השוטר הסתכל ולא הבין, והקבצן הזיל דמעות מהתרגשות. ואומר לאישה , תודה גברתי אבל אני לא מבין את האקט הזה של טוב ליבך, האישה שואלת אותו, אתה לא זוכר אותי ז'אן? הוא עונה לה, הפנים שלך אכן מוכרות לי, אבל לא זוכר מאיפה.......האישה עם דמעות בעניים, אומרת לו אתה זוכר כשהייתי עוד נערה הגעתי לעיר הזאת התיישבתי כאן ממול ליד המפעל שעכשיו הוא שלי, באתי לראיון עבודה הייתי רעבה אתה עבדת אז במפעל הזה, לקחת אותי למסעדה הזו לאכול באותו יום אכלתי את הארוחה הכי טובה בחיי, כי הייתי מאוד רעבה, כל הזמן שאכלתי הסתכלתי עליך כי פחדתי להביך אותך, אכלתי ואכלתי. ואתה הלכת לשלם את הארוחה שלי, ואמרתי אז בליבי שאני אחזיר פעם לאיש הזה על כל טוב ליבו. הלכתי לראיון עבודה מלאה מרץ וכוח התקבלתי לעבודה באותו מפעל שעכשיו הוא שלי, אז הוא היה יותר קטן הייתי עובדת מצטיינת , הרווחתי הרבה כסף רכשתי מניות של המפעל ובסוף נהייתי בעלת המפעל , שבינתיים נעשה מפעל גדול עם מוניטין, בעל שם, אבל תמיד חיפשתי אותך עד היום , ומהיום אתה כבר לא תישן ברחובות, אתה בא אלי, ומחר נלך לקנות לך בגדים חדשים , ואני ממנה אותך לעובד בכיר אצלי במפעל, ונחפש לך בית לגור בו.

שניהם התחבקו ובכו מהתרגשות, השוטר, המלצר ועוד כמה סועדים , שראו את המתרחש לא יכלו להישאר אדישים והזילו דמעה.

היום זה אני הנצרך, מחר זה יכול להיות אתה.

תמיד תעשה טוב לזולת, ואולי יבוא יום ויחזירו לך כפליים!!