זה אני

זה עוד יום שישי נושם את האוויר האור והצל משחקים שוב תופסת השולחן ערוך תמונות ילדות על הקיר שיירות לבנות חוזרות מבית כנסת והריח הזה ששורט לי את הלב מתגנב מתגנב ופותח דלתות אל אושר קטן אל אותו שיר ישן שעובר אצלנו במשך דורות מתנות קטנות מישהו שלח לי מתנות קטנות רסיסים של כוונה עיגולים של אמונה מתנות קטנות מישהו שלח לי מתנות קטנות כמו הכוח לקבל את מה שאין את מה שיש מה עוד אפשר כבר לבקש זה עוד יום שישי מרפסת ועיתון השמש כמו הדאגות לאט נמחקת מנגינות פשוטות זוחלות מהחלון ושום סערה כבר לא תסתיר פה את השקט מתנות קטנות... **************** עכשיו, על קו החוף מול אלוהים כבר לא מעמידים פנים רוצים הכל מהתחלה כן עכשיו, השקט כבר נשמע קרוב כל מי שבא לי בא לי טוב כשאין תשובה לשאלה להשתולל כמו שיכור, הרי בסוף זה יעבור זה הלב שמתעורר מתחיל ללכת צעד צעד זה בא מבפנים אתה אומר לעשות לא לדבר זה לא כואב כשמשתנים איו חרטות על הרגלים ישנים ואם למשהו מגיע קצת יותר זה לך אל תוותר כמו עכשיו, עולה לראש וחם בפה אומרים בשלישיות תרגיש יפה זה לא יקרה אם לא נלך כן עכשיו מהר גבוה ורחוק תבין הכי פשוט הוא גם הכי ע

רציתי לכתוב פרק משמח אבל יצא לי פרק מלונכולי. רציתי לכתוב על דברים משמחים  אבל לא יוצא מה לעשות יש ימים כאלה. תבואו ותגידו לי: "יש לך כל הזמן ימים עצובים. אתה כותב על דברים מלונכולים כל הזמן" אולי כן, אולי לא, אולי למה לא. ********************* יש לי שטף דם פנימי מעל הברך ברגל שמאל כבר יותר מחצי שנה. בעצם........ מאז שהרופאה הכללית שלי הקודמת נתנה לי מדללי דם כשהרופאה הכללית הנוכחית הפסיקה לי את הנטילה ברגע שעברתי אליה. לא קיבלתי מכה בברך, אם זו השאלה. גם אם הייתי מקבל מכה שטף הדם היה עובר אחרי X זמן. כרגע הופנתי לכירוג מומחה בכלי דם כשיש לי תור בעוד 3 שבועות אליו. התסמין שמלחיץ אותי ביותר שבזמן האחרון זה שיש לי כאבים לאורך הירך שלפעמים המקור שלהם בא מכיוון המפשעה. יש ימים שמרוב שכואב לי אני יישן על הרגל שמאל בכדי להפעיל לחץ של הגוף על הירך וכך לנסות להרגיע את הכאב. וכשאני מתרומם ממצב ישיבה אני מרגיש לפעמים שתפוסה לי הרגל והגב התחתון. אני משתדל להחליף את הנעליים כשאני הולך לעבודה (בכל זאת עומד על הרגליים הרבה שעות) יום עם נעל כזאת ויום אחר עם נעל אחרת. ובכל זאת הכאב לא נעלם.

הגיע הזמן ש....... אתלה את דגל הגאווה במרפסת הבית שלי בנוסף לדגל ישראל. הגיע הזמן להפסיק להסתתר, להתבייש, להתנצל. גם לי מותר במדינת ישראל הדמוקרטית והאהובה עליי שבה שירתתי 3 שנות שירות סדיר וגם משלם מיסים כחוק לתלות את דגל הגאווה....... נכון, זה לא משנה אם אני גיי או סטרייט או טראנסג'דרי אני קודם כל בן אדם עם רגשות ומחשבות ובעל דעות. תפסיקו לשפוט אותי רק על סמך העדפותיי המיניות. אני הפסקתי ממזמן להתנצל. ************ בזמן האחרון יש לי הרגשה שהחברים שחשבתי שהם חברים קרובים נעלמו לי. כל אחד ואחת  תפס.ה כיוון אחר, פינה אחרת, לא שומעים שלא לדבר על זה שלא מקשיבים וגם לא מדברים. כמו שאני עסוק אני מבין שגם הם עסוקים. רק ש....... התגעגעתי לדבר, לצחוק, להיפגש איתם. געגועיי למגע אנושי ו - וורבאלי .

הבוקר התקיים עוד צעד נוסף, בזכותו של המנהל שלי, לקבל את כל הסמכויות של סגן שלו. סופסוף אני יכול להתחבר מהבית למחשב של העבודה ולעזור לצוות שלי. מה גם שהייתי עד ראייה לכל התכתובת במייל שלו שהוא מציג אותי כסגן שלו. "ברוך אתה ה' שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" סופסוף, אני מוכרז באופן פורמלי - אחרי 29 שנה ברוטו ו - 28 נטו - כסגן מנהל קבלה. "הודו לה' כי טוב". ************** מודה ומתוודה שאני מחכה ליום שבת הקרובה. זו תהיה השבת הרביעית שלי ואני הולך לנוח כמו שצריך. יום חופש.  יום מנוחה. אמא שלי כבר שכחה מה זה לאכול איתי ארוחת צהריים נורמלית ועוד בשבת. צ'וצ'ו כבר לא מזהה אותי, לצערי הרב. "הודו לה' כי טוב"

אני כותב בבלוג שלי שזה בעצם היומן האישי שלי כבר שנים. לא מתכוון יותר לשלוח לאף אחד ולאף אחת את הפרסומים שלי בבלוג מתוך הבנה אחת ברורה: לא קוראים!! גם ככה טוענים שהפרקים שלי ארוכים, לא מאמינים לי שאני כותב. לא מתכוון להתנצל!!! לא מתכוון להצטדק!!! תרצו לקרוא תעדכנו במה שאני כותב, אם אני כותב. בעצם.......למה אני מצטדק עכשו??? לא מעניין אותי כבר רשימת קוראים. לא מעניין מי קורא ומי לא. אני כותב ביומן שלי וזהו. ************ נהרות של כעס, זעם וברכות כאלו ואחרות שפכו אתמול ראשי המפלגות החרדיות, דרעי, גפני וליצמן מש"ס ומיהדות התורה, על ראשו של נפתלי בנט, בפרט, חברי ימינה בכלל וכל שאר השותפים לממשלת לפיד – בנט. מילים חריפות שגם בעידן המאוד לא מנומס של יימנו נשמעו בוטות משהו. זר לו היה נוחת באותו אירוע היה משוכנע כי חורבן המדינה היהודית אכן בפתח. האם אלו ייסורי הפרידה מהשלטון? איתות שאין על מה לדבר אף פעם בנוגע לכניסה לממשלה? או שאכן עשו דרעי, גפני וליצמן את מה שראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש מהם? והאם זה עזר להם? או שההגזמה כאן הזיקה למטרה? אם לא תהיה הפתעה או הפתעות של הרגע האחרון וכאלו תמי

ימים אחרונים היו ימים מלאים במתח ובזיכרונות מלפני שנתיים ו - 3/4. שוב ביופסיה. שוב המתח להמתנת קבלת תוצאות התשובות. שוב חשד לסרטן. שוב להתחיל לחשוב חיובי ולשדר אנרגיות חיוביות. הפעם.......... אצל אמא שלי. עוד חשבתי והתרגשתי לתומי שהנה אני נמצא בשנה השלישית והאחרונה למעקב שלי כנגד מחלת סרטן הערמונית אצלי. והנה..... עליי לעבור שוב את אותם ימים נוראים מבחינתי. אוגוסט השנה יימלאו 9 שנים לפטירתו בטרם עת של אבי ואני עדיין לא מוכן לאבד את אמא, נפשית וגופנית. עדיין הכל טרי אצלי. עדיין אין לי את הכוחות הנפשיים והגופניים לאבד גם אותה. רוצה להתבסס במקום העבודה החדש שלי. רוצה שהיא תראה אותי מצליח בתפקיד החדש שלי, מה שרציתי אותו כל כך הרבה זמן. רוצה שהיא תספיק להיות איתי במסיבת פתיחה, לכשתהיה, ושתראה את האהבה, את ההערכה ואת הכבוד שרוחשים לי. מרגיש שעדיין לא תקנתי את מה שאני צריך לתקן את הטעויות, את הכעסים בכיבוד הורים, שזו המצווה הכי חשובה בתנ"ך יותר מכל המצוות. לא עכשו, אמא אהובה שלי!!!!! עוד לא !!!!! הקדוש ברוך הוא, בבקשה, אני מתחנן בפנייך לא עכשו. תן לי לתקן את הטעויות שלי כלפיי אמי היקרה ע

עוד לילה שבו קשה להירדם, עוד לילה שבו המחשבות עולות ולא נותנות לך מנוחה, עוד לילה שבו כל הזכרונות צפים, עוד לילה שבו הכל כואב ואתה כל כך רוצה שזה יפסיק ולא יודע איך, אתה רוצה להיות שמח ומעמיד פנים אבל בפנים......בפנים הכל כואב אתה רק רוצה להיות מאושר ולהפסיק לסבול, האם זה יקרה? אתה חייב חייב להאמין, אסור לך, אסור לך לאבד את התקווה לא משנה מה יקרה תמיד תעמוד על שתי הרגליים כמו גדול ותוכיח לעצמך שאתה מסוגל וששום דבר לא ישבור אותך. נכון...... הגיע הזמן שגם אתה תהיה מאושר וזה יבוא, זה יבוא אל תרדוף אחרי זה, אל תחפש להיות מושלם, תאמין!!!! ותאמר לעצמך שאתה שווה ושהכל יהיה בסדר, רק תאמין ותראה שהכל אפשרי, אל תפסיק לחלום!! *************** לחבר הבא שלי, מי שלא תהיה, איפה שלא תמצא...... הפוסט הזה מוקדש רק לך! אני יודע שאני גבר, כותב הרבה על אהבה. אך הניסיון חיים שלי בא מזה שחוויתי, נפגעתי, התאכזבתי והתחזקתי. לא יצאתי עם הרבה בנים, והתחלתי עם הרבה, אך רק כך למדתי מה אני מחפש. כן, אני גבר אבל אני מחפש מעבר לפנים יפות. אני מחפש בן זוג שאוכל לנהל איתו שיחה שלמה, על החיים, שאיפות, חלומות, שריטות ואפ

התחלה עשויה לעורר תקווה והיא עלולה להיות מוקד למתח. היא מסמנת את מה שיבוא, אך מלמדת גם על מה שהגיע לקיצו. התחלה היא ערך טעון ומלא ניגודים ויופי.  חזרתי לענף המלונאות בתחילת השבוע. הפעם לתפקיד של סגן וממלא מקום של מנהל קבלה במלון בוטיק ברמת גן, שאמור להיפתח בקרוב. יש כל כך הרבה דברים שצריכים לארגן, לסדר, לקשר. תכלס.............. ידעתי לקראת מה אני נכנס. גם לא מפחד מהעבודה. המנהל שלי ואני משלימים אחד את השני. גם ככה אני וורקהוליק. גם ככה אנחנו מתנהלים תוך כדי תנועה. לא תיארתי לעצמי כמה התגעגעתי לתחום הזה, לפחות ממה שנשאר ממנו. אני רק מקווה לזמנים טובים יותר. אני אופטימי מאוד. *********** 1.  "זו גישתנו בתחילתה של משימה קשה, יותר מכל דבר אחר, שתשפיע על תוצאה מוצלחת". וויליאם ג'יימס, פילוסוף ופסיכולוג 2.  "לאהוב את עצמך היא תחילתו של רומן לכל החיים". אוסקר וויילד, סופר ומחזאי 3.   "לא  מהמוות צריך לפחד האדם, אלא עליו לפחד שאף פעם לא יתחיל לחיות". מרקוס אורליוס, קיסר רומא ופילוסוף סטואי 4. "רבים  העולמות כרבות סוגי הימים, וכשם שאופאל משנה גווניה [...]

יושב מול המחשב ומתלבט מה לכתוב...... כותב ....... מוחק...... הראש מלא במחשבות............ על המצב הביטחוני, מצד אחד, ועל ההשלכות על חיי היום יום מצד שני. עברו 6 ימים מאז שכתבתי בבלוג האישי שלי. 6 ימי עבודה: איך לארגן את הקבלה, לחפש עובדים ועובדות לקבלה, לשתף פעולה עם מנהל הקבלה ועם המנכ"לית, עוד ועוד. אני לא מתלונן בכלל, נהפוכו: נהנה מאוד מהאתגר הגדול הזה בפתיחת מלון. משתדל להיות ממוקד במטרה, מרגע שעולה לאוטובוס בבוקר לעבודה ועד מתי שאני עולה לרכבת חזרה הביתה. הבנתי שאסור לי להביא את העבודה לבית, פשוט אסור לי.  נהנה מכל רגע שאני בעבודה שכל כך מכיר ואוהב..... פשוט לא להאמין שהתגעגעתי לעבודה המלונאית....... ועוד לסביבה המלונאית שאני כל כך מכיר ואוהב. ***************** עדיין יש לי מחסום כתיבה על הבוקר. לא רוצה לכתוב רק על העבודה. לא רוצה לכתוב על המצב הפוליטי -ביטחוני. פעם הייתי פורה בכתיבה שלי וכותב כל יום פרק בבלוג שלי  והיום............. יוצא לכתוב פרק פעם ב...........  וגם אז אני יושב כותב ומוחק, מתחבט עם עצמי על מה לכתוב ולמה לי לכתוב ושואל את עצמי אם לא כתבתי כבר על הנושא כזה א

הייתי שם כשרצית חבר, ידיד, כתף לבכות עליו, לקבל חיבוק. אז...... הייתי. עכשו אתה לא צריך אותי..... סבבה. אני ממשיך מכאן. בלעדייך. מי שלא רוצה את חברתי, את ידידותי, את הצעותיי, לא צריך. תתמודד לבד. בלעדיי. אני ממשיך הלאה. מכאן. ************ אל תגיד לי שאני כותב שטויות  בבלוג שלי כי זה הבלוג שלי ורק שלי!!!! אני מנהל את הבלוג שלי, אני כותב בו, הבלוג שלי # היומן הדיגיטלי שלי כמו אלף ואחד דברים שהם שלך כמו שאני לא אומר עליהם שהם שטויות. לא ציפיתי וגם לא מצפה שתבין את כל הדברים שאני כותב. אני ממשיך מכאן הלאה. ************* בחיי את שלי כבר עשיתי. עברתי מה שעברתי. עשיתי כבר חתיכת קילומטראג' (בסך הכל בן 52) לא מאחל לאף אחד את הסיוט הנוראי הזה היום אני מסתכל קדימה שואף לטוב ביותר שואף להיות מצויין אז, נכון אולי...... לא אהיה מוקף בחבורת "חברים" מעדיף להיות מוקף בקומץ חברי אמת שהם יהיו שם בשבילי כמו שאני בשבילם. ************* חלק מהימים היפים שבחיי עוד לא קרו אני ממשיך הלאה באופטימיות.

בחיים האלה הבנתי, שלפני שאני הולך להיות חכם, קודם כל עליי להיות בן אדם. חז"ל לימדו אותנו כלל חזק מאוד:"דרך ארץ קדמה לתורה", כלומר להיות בן אדם הרבה יותר חשוב, לפני שאני הולך להיות חכם. אתם יודעים למה? ברגע שאני רוכש השכלה, ומזניח את המידות שלי, יהיה לי קשה להודות בטעויות שלי. אני אתחיל לחשוב שאני הכי צודק, הכי טוב וחכם, וככל הנראה כולם מסביבי, טיפשים ללא הפסקה. אבל כמה יפה לראות אדם, הבקיא בכל חוכמות החיים, ועדיין נשאר בן אדם? לא מתנשא, לא מלגלג, לא צוחק, לא פוגע, אלא רואה את כולם, בגובה שווה עיניים, ואולי אפילו רואה את כולם מעליו, כי הוא החכם שלומד מכל אדם, אפילו חרש שוטה וקטן? כמה ענק הוא האדם, שיודע להתנצל במה שהוא עשה, ולא מחפש להיות צודק, כל הזמן? כמה יפה האדם שיודע להגיד:"אני מתנצל,אני רוצה שתגיד לי איפה טעיתי?" כמה חזק הוא הבן אדם שמסוגל לפתוח דף חדש עם עצמו ועם העולם? כמה טוב הוא האדם שלא מזכיר את בעיות העבר,וחושב בעיקר איך להתחיל מהתחלה? כמה יפה לראות בן אדם שלא משנה מי הוא או מה הוא, וכמה חכם ומצליח הוא, הוא צנוע ועניו הנצמד, לפשטות של החיים, והוא טוב

הבנתי...... הבנתי טוב מאוד...... אל תקראו את הפרקים שאני מפרסם. זה לא ימנע ממני להמשיך לכתוב ולפרסם. אני מבין שאין לכם כוח לקרוא ועוד צרות של אחרים, עלאאק צרות. אני כותב קודם כל, אבל קודם כל, בשביל עצמי. יש לי כישרון כתיבה וכישרון התבטאות. לא יעזור לכם בית דין אני אמשיך לכתוב. נכון, ישנם נושאים שאני כותב עליהם שלא לכולם זה מתאי מה שאני כותב ואם אני לא אכתוב וגם אם לא תקראו אז איך תלמדו על השקפת עולמי? אני כבר לא כותב על חיי הקהילה הגאה משום שהבנתי שלא כולם אוהבים לקרוא על הקהילה וגם אני לא יכול לכתוב כשכבר אני לא פעיל בכלל בתחום הקהילה. ובכל זאת........ מכאן ועד לא לקרוא את הפרקים??? הרי הם נכתבו בדם ליבי. כל פעם שאני משחרר פרק אזי אני מרגיש ערום כביום היוולדי. חשוף בצריח. סבבה........ אל תקראו...... (אני רואה מי קרא ומי לא קרא) אל תעשו לי טובה. אמשיך בכתיבה. ************** אור עולה בבוקר על אגם רחוק (זוכרת) כן אני זוכרת ולא אחדל ולא אשתוק אור שמבשר את ההשכמה והזריחה (זוכרת) רק לראות עוד פעם יותר מזה איני צריכה ש מ ש, הביאו שמש עם שמי מעוננים עוצמת את עיני אבל השמש היא בפנים אור בצהריי

״כשטיפת גשם נופלת מהשמיים: אם היא נתפסת בידיי הנקיות, היא טהורה מספיק לשתיה.  אם היא נופלת לביוב, ערכה נופל עד כדי כך שלא אוכל להשתמש בה אפילו לרחיצת כפות רגליי.  אם היא תיפול על משטח לוהט היא תתאדה.  אם היא תיפול על עלה כותרת של פרח הלוטוס היא תזהר כמו פנינה, ולבסוף, אם היא תיפול על צדפה היא תהפוך לפנינה. הטיפה נשארת אותה טיפה אבל קיומה וערכה תלויים במה שהיא מחוברת אליו.״ היו תמיד מחוברים לאנשים בעלי לב טוב.  הקיום שלכם ייטב וערככם יעלה. ******************************* לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו". ברור לכל שאין לגרוע ממצוות המלך מאומה, אך מדוע לא לאפשר לאדם להוסיף במצוות ולהתעלות ככל שידו משגת?! המגיד מדובנא ממשיל משל למה הדבר דומה: שכן אחד ביקש מחברו להשאיל לו כף. למחרת החזיר לו כף + כפית. לפליאת חברו השיב כי הכף ילדה בלילה כפית. הבין המשאיל שדעת שכנו נטרפה עליו, אע"פ כן נטל את הכפית. למחרת שוב בא השכן וביקש כוס לקידוש. השכן השאיל לו, ולמחרת החזיר כוס + כוסית מכסף. השכן אמר לו: מזל טוב, אתמול הכוס ילדה כוסית קטנה... השכן התלהב ולקח את שניהם. לאחר ש