יום אחד
בחיים האלה הבנתי,
שלפני שאני הולך להיות חכם,
קודם כל עליי להיות בן אדם.
חז"ל לימדו אותנו כלל חזק מאוד:"דרך ארץ קדמה לתורה",
כלומר להיות בן אדם הרבה יותר חשוב,
לפני שאני הולך להיות חכם.
אתם יודעים למה?
ברגע שאני רוכש השכלה,
ומזניח את המידות שלי,
יהיה לי קשה להודות בטעויות שלי.
אני אתחיל לחשוב שאני הכי צודק,
הכי טוב וחכם,
וככל הנראה כולם מסביבי,
טיפשים ללא הפסקה.
אבל כמה יפה לראות אדם,
הבקיא בכל חוכמות החיים,
ועדיין נשאר בן אדם?
לא מתנשא,
לא מלגלג,
לא צוחק,
לא פוגע,
אלא רואה את כולם,
בגובה שווה עיניים,
ואולי אפילו רואה את כולם מעליו,
כי הוא החכם שלומד מכל אדם,
אפילו חרש שוטה וקטן?
כמה ענק הוא האדם,
שיודע להתנצל במה שהוא עשה,
ולא מחפש להיות צודק,
כל הזמן?
כמה יפה האדם שיודע להגיד:"אני מתנצל,אני רוצה שתגיד לי איפה טעיתי?"
כמה חזק הוא הבן אדם שמסוגל לפתוח דף חדש עם עצמו ועם העולם?
כמה טוב הוא האדם שלא מזכיר את בעיות העבר,וחושב בעיקר איך להתחיל מהתחלה?
כמה יפה לראות בן אדם שלא משנה מי הוא או מה הוא,
וכמה חכם ומצליח הוא,
הוא צנוע ועניו הנצמד,
לפשטות של החיים,
והוא טוב לכולם?
כי בחיים האלה הבנתי,
שאנשים מחפשים אנשים,
ולפעמים אין אנשים,
שגורמים לאנשים,
לא להיות אנשים,
ואז מרגיש לנו,
שאין אנשים.
אך החיים מלמדים אותנו שלא כך,
החיים עובדים,
כי אני הבנתי שבמקום שאנשים,
מפחדים להיות אנשים,
אני הקטן אשתדל להיות איש.
**************
יום אחד כבר לא אהיה כאן
מילמלתי לעצמי בלב
חשבתי שהפעם אהיה חזק
בסך הכל שומר על הלב
לא רציתי שיהיה כואב
הבטחתי לעצמי שלא אפגע יותר אבל לשווא
הכל נראה כאילו מובן מאליו
לא דיברתי על כך עם איש
האמת שגם לא נשאלתי על כך
טוב האמת ש(אולי)הייתי מכחיש
ולא, אני לא שקרן
אולי אני סתם מדחיק
אולי עדיין ספקן
הקשר הבין אישי הולך ופחות ו(אולי)אין מה לעשות
ככה זה כשהבסיס חסר וכמעט שמת
אולי ככה זה כשיש כל כך הרבה מרחק
הזמן כאילו עוצר ולעיתים נמחק
הערך שהיה לה אליך כבר מזמן איננו
אתה מוצא את עצמך ברולטה שמסתובבת
לא נגמרת
מחכה לתשובה
ממתין לסימן
אולי יגיע
אולי בכלל נגמר הזמן
פתאום הכל ברור הכל מובן
אתה אולי פחות אטרקטיבי ואם לא היה בך צורך כנראה שלא היית כאן כבר מזמן
אבל אתה לא יודע אם זו האמת ואיך זה נראה
אתה מרגיש מרצה ולא מרוצה
זהו.. הגיעו מים עד נפש
אתה לא מוכן להיות חלק מכל השיט וה"גרעפש"
בסך הכל מחפש מה דפוק מה לא מובן
כנראה שזה אפקט ה"מובן מאליו" (כמובן)
מחפש מה לא נכון
מנסה למצוא את הפיתרון
אולי בכלל החיסרון
אתה כבר עייף ואין לך כוח
מרוב טירוף כבר כואב לך המוח
אתה מאבד את האמון שלך ולא כי זה נח
אתה מאבד אמון באהבה וגם קצת באנשים סביבך
מה קרה להם לאותם אנשים שהיו כל כך קרובים ?
אולי סתם צבועים
אולי סתם מחפשים ריגושים בחיים
הם נמצאים לידך רק כשנוח להם ונעים
אולי רק כשהם מרגישים שהם צריכים
ואתה ?
אתה לא טיפש !
אתה רואה הכל אבל כבר לא באמת מתרגש
אתה רק מאוכזב משקרנים וכאלו שמסתירים כן
אתה יודע אבל נותן להם הזמנות לתקן
זה שיש לך לב טוב לא הופך אותך למסכן
אתה משתדל לא לתת לזה להפוך להיות מוקש
אתה אחד שמעריך את מה שיש
אין אצלך מובן מאליו
אתה נהנה מהכאן ועכשיו
אתה מעריך כל רגע וכל אדם
לפעמים גם את אלו שלא מגיע להם
את אלו שמוצצים לך את הדם
אבל זהו, נפגעת מספיק מכל השטויות
אתה מתחיל לבנות סביבך חומות בצורות
ככה אולי תשמור על עצמך לפחות
כנראה שנמאס לך מחברויות ואהבות כוזבות
הגיע הזמן לוותר על הכלום ויותר להיות
הגיע הזמן לעצום עיניים לומר "ביי"
הגיע הזמן לומר די
אתה כבר עייף מהכל
עייף מדי
**************
איזה קשה זה לפחד
אתה נמצא במצב שאתה חד משמעית חסר אונים;
זה מעין כאב מלווה בלחץ ובלבול
שמופיעים תמיד כשאתה מגיע לאיזושהי נקודה מסויימת בחיים שלך, בפתחה של איזושהי התחלה חדשה או שינוי מהותי שאתה הולך לחוות
ופתאום אתה מתחיל לחוש את החוסר יציבות הזה
את ההתנדנדות במקום בלי יכולת להאיחז בצדדים..
זה רק אתה
ועצמך
מתחיל ללכת בדרך שאין לה מוצא.
עכשיו אתה יודע שאתה צריך להתמודד
אולי מדי פעם מישהו יתמוך
יתן יד כדי שלא תיפול
אבל הפחד האמיתי הוא שתהיה לגמרי לבד..
ואז אתה מרגיש שהנה זהו, התהום ממש מתחת וזה נגמר.
וברגע האחרון מגיע הגל ואתה מצליח לעלות עליו
מחזיר אותך בדיוק לאותה נקודה
ואתה מבין שכל עוד אתה כאן,
שום דבר לא ישנה
אתה תצליח כי בדרך הזאת אתה בחרת ללכת כדי להשתפר ולהתקדם
ואתה מבין שהדרכים אף פעם לא נגמרות
והדאגה תמיד תהיה שם מלווה בפחד שאולי הכאב אף פעם לא יפסיק
אבל התקווה שהדברים יראו אחרת יום אחד גורמים לך להמשיך ולא לוותר..
אז אל,
אל תוותר לפחד
אל תיכנע
הוא לא מרוויח כלום מההפסד שלך
ואתה?
תרוויח הכל אם תנצח
תגובות