למה שוב סרטן?

ימים אחרונים היו ימים מלאים במתח ובזיכרונות מלפני שנתיים ו - 3/4.

שוב ביופסיה. שוב המתח להמתנת קבלת תוצאות התשובות.

שוב חשד לסרטן.

שוב להתחיל לחשוב חיובי ולשדר אנרגיות חיוביות.

הפעם.......... אצל אמא שלי.

עוד חשבתי והתרגשתי לתומי שהנה אני נמצא בשנה השלישית והאחרונה למעקב שלי כנגד מחלת סרטן הערמונית אצלי. והנה..... עליי לעבור שוב את אותם ימים נוראים מבחינתי.

אוגוסט השנה יימלאו 9 שנים לפטירתו בטרם עת של אבי ואני עדיין לא מוכן לאבד את אמא, נפשית וגופנית. עדיין הכל טרי אצלי. עדיין אין לי את הכוחות הנפשיים והגופניים לאבד גם אותה.

רוצה להתבסס במקום העבודה החדש שלי. רוצה שהיא תראה אותי מצליח בתפקיד החדש שלי, מה שרציתי אותו כל כך הרבה זמן. רוצה שהיא תספיק להיות איתי במסיבת פתיחה, לכשתהיה, ושתראה את האהבה, את ההערכה ואת הכבוד שרוחשים לי. מרגיש שעדיין לא תקנתי את מה שאני צריך לתקן את הטעויות, את הכעסים בכיבוד הורים, שזו המצווה הכי חשובה בתנ"ך יותר מכל המצוות.

לא עכשו, אמא אהובה שלי!!!!! עוד לא !!!!!

הקדוש ברוך הוא, בבקשה, אני מתחנן בפנייך לא עכשו. תן לי לתקן את הטעויות שלי כלפיי אמי היקרה עוד בחייה. ודרכה לבקש סליחה ומחילה מזיכרו של אבי ולתקן גם כלפיי זיכרו את טעויותיי.

אין לי את הכוח לחכות חודש ימים על מנת לדעת שהכל בסדר.

(הרופא שעשה לאמא שלי את פעולת הביופסיה אמר שלשום שנותנים תשובה עד חודש ימים. אם יש משהו לא טוב מודיעים לפני כן.)

מאיפה אני שואב שוב את הכוחות הללו?

איפה בנק האנרגיות החיוביות שאפשר למשוך אנרגיות חיוביות?

איפה בנק הכוחות הנפשיים החיוביות שאפשר למשוך כוחות חיוביות?

למה הסרטן אתה צריך להכות שוב בביתי, באנשים הקרובים והאהובים עליי?

למה שוב?