נהרות של זעם וכעס
לא מתכוון יותר לשלוח לאף אחד ולאף אחת את הפרסומים שלי בבלוג מתוך הבנה אחת ברורה: לא קוראים!! גם ככה טוענים שהפרקים שלי ארוכים, לא מאמינים לי שאני כותב.
לא מתכוון להתנצל!!!
לא מתכוון להצטדק!!!
תרצו לקרוא תעדכנו במה שאני כותב, אם אני כותב.
בעצם.......למה אני מצטדק עכשו??? לא מעניין אותי כבר רשימת קוראים. לא מעניין מי קורא ומי לא.
אני כותב ביומן שלי וזהו.
************
נהרות של כעס, זעם וברכות כאלו ואחרות שפכו אתמול ראשי המפלגות החרדיות, דרעי, גפני וליצמן מש"ס ומיהדות התורה, על ראשו של נפתלי בנט, בפרט, חברי ימינה בכלל וכל שאר השותפים לממשלת לפיד – בנט. מילים חריפות שגם בעידן המאוד לא מנומס של יימנו נשמעו בוטות משהו.
זר לו היה נוחת באותו אירוע היה משוכנע כי חורבן המדינה היהודית אכן בפתח. האם אלו ייסורי הפרידה מהשלטון? איתות שאין על מה לדבר אף פעם בנוגע לכניסה לממשלה? או שאכן עשו דרעי, גפני וליצמן את מה שראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש מהם? והאם זה עזר להם? או שההגזמה כאן הזיקה למטרה?
אם לא תהיה הפתעה או הפתעות של הרגע האחרון וכאלו תמיד יכולות להיות, ממשלת לפיד – בנט תושבע ביום ראשון הקרוב בשעה ארבע אחר הצהריים. אם זה אכן יקרה ייטבו חבריה לזכור שנדיבות של מנצחים, בשפה, בהתנהגות וברוח – עוד לא עשתה רע לאף אחד. שימחה לאיד זה לא משהו ואם אתם טוענים להיות ממשלת שינוי – יהיה נחמד אם תוותרו על אחת הפעולות הכי נפוצות כאן בשנים האחרונות.
41 יום עברו מאז האסון והמחדל במירון. 45 איש נהרגו שם. עד עתה לא הוקמה כל וועדה חקירה לאירוע.
***************
ו.......
כן.........
לא תקחו ממני את הרצון לכתוב ולהשמיע את קולי.
אני אמשיך לכתוב.
אני אמשיך להשמיע את קולי.
תרצו או לא תרצו.
תגובות