זה אני

ימים סוערים עברו עליי בארבעה ימים האחרונים. רק בלי גשם, עם ברקים ורעמים. ביום ראשון האחרון - חג פסח, חג ראשון, ט"ו בניסן תשפ"א (28.3.2021) - הייתי אמור לעבוד משמרת בוקר בת 10 שעות החל משעה 07:00 בבוקר. הוזמנה לי מונית לשעה 06:30 בבוקר ואני ירדתי למתחת הבית שלי כבר בשעה 06:20 בבוקר, רק שלא יגידו שלא הייתי רק שלא ידעתי כמה זה נכון זה יהיה: גם ככה קמתי עם תחושת בטן לא טובה שזה הולך להיות יום בעייתי, רק שלא ידעתי עד כמה. השעה 06:31 מקבל הודעה ממוניות "גט טקסי" שהנהג לא זמין ושמנסים לאתר לי מונית חלופית. על פי המפה שלהם במשך רבע שעה היו מוניות באזור מגוריי שלא לקחו את הנסיעה כי הן היו מוזמנות מראש. חיכיתי 16 דקות נוספות אך ללא הועיל, שום מונית. כשתבינו: הייתי צריך להיות כבר בשעה 06:47 בעבודה.  חיכיתי עוד דקה שהורגשה כאילו זה היה נצח ואז הוצאתי הודעה בקבוצה של העבודה כי אני ממתין יותר מעשר דקות למונית אך היא לא הגיעה. בהתחשב שגם יום קודם המונית איחרה בעשר דקות, איחור שניתן היה לספוג את האיחור. ושבמשך 11 חודשי עבודה שלי כל שבת שנייה - שלישית ישנה בעיה עם האיסופים / פיזורים

אתה רוצה את האחד שיבנה איתך בית קטן עם גינה כמה ילדים ושני כלבים. כזה שיבוא לנשק אותך ולהציק לך ואתה תבקש די, אבל כשיפסיק תבקש להמשיך. הזה שיאהב בך כל פגם ופגם , ויגרום לך לאהוב את עצמך כי בעולמו אתה הכי יפה בעולם. הזה שיבחר דווקא בך, שיקבע שאתה הגורל שלו, מתחת לחופה. הזה שיסקרן אותך, עם העיניים שלו, שתכיר אותו הכי טוב ולא תדעי עליו קמצוץ ממה שהוא. הזה שתכיר לחמש דקות ותרגיש שאתם מכירים נצח. אתה לא צריך את הגבר המצליח ביותר , העשיר, החכם והיפה אתה צריך את ההוא שתראה בית בזרועות שלו. שתראה חיים שלמים בעיניים שלו. את הזה שבאמת המוות לא יצליח להפריד בניכם ***************** אם כבר בבחירות עסקינן במהלך החיים המון אנשים נכנסים ויוצאים מחיינו, מבלי שנשים לב חלקם משאירים חותם וחלקם משנים בנו משהו. יש את האנשים שנשארים גם כשקצת קשה, לעומתם יש את אותם האנשים שבורחים כשקצת קשה. עם הזמן הבנתי שהכל תלוי בנו, באיך נבחר להסתכל על הדברים. ברגע שנבחר לראות אופטימי, יהיה אופטימי . ברגע שנבחר לראות פסימי, יהיה פסימי . ברגע שנבחר בעצמנו, יהיה מקום להכל . אנחנו היחידים שבוחרים מי ייכנס לחיים שלנו, ולעומת

עוד מערכת בחירות עברה. הרביעית במספר.  ואנחנו בפתחה של עוד מערכת בחירות. חמישית במספר. אני יודע שבחרתי נכון, מבחינתי. אך, רוב העם חשב אחרת והגענו לאותו מצב, לאותם מנדטים ואפילו למצב הקיצון ביותר כשלמפלגות הנישה, הקטנות, יש יותר כוח. לסחטנות. כשנבחרו בבחירות האחרונות שני אנשים דתיים קיצוניים בעלי אמירות קיצון מפחידות אז זה מלחיץ מאוד. האם אני כאדם שנולד במדינה, גיי, ששירת בצבאה שירות צבאי של 3 שנים ואף עשה מילואים עד גיל 40 (ראבאק, עברו 12 שנה מאז שסיימתי לעשות מילואים), משלם מיסים כחוק נשאלת השאלה כאן: האם עליי להתחיל להוריד פרופיל בגלל אותם שני אנשים הללו? באחד הדוכנים שבמקום העבודה שלי ישנו עובד חובש כיפה. יש בינינו דיבור טוב, מכבדים אחד את השני. אני לא יודע אם הוא יודע עליי (וגם לא אכפת לי, בכלל). השבוע כשהוא גילה שאני משחרר פניני חוכמה דתית למרות היותי חילוני הוא נפעם ממני. אז......... בעצם, למה להתבטא נגד קהילה, ציבור, כזה או אחר? ***************** היום המפתח לצד שונה בי....... כאילו היה ככה בחלום זה מצחיק שאתה נחשף לאזור אחר של רגשות בכלל שאתה חולם .. אני הבנתי עם עצמי בצורה מאוד

ב - 5 במאי 2020 פרסמתי פרק פרידה מענף המלונאות אחרי 28 שנה בענף והגעתי לתפקיד של סגן מנהל קבלה. אחרי כמעט שנה באבטחה אני שוקל לחזור לענף המלונאות. לא רק בגלל שהסתיימו הסגרים...... לא רק בגלל שהקורונה עברה, פסחה, מעולמנו....... אלא בגלל שדי נמאס לי מעולם האבטחה, היחס שמקבלים המאבטחים, עוד מצפים שבשכר מינימום תעשה אלף ואחד דברים שלא קשורים לאבטחה. ידוע לכל, שאני נותן את הנשמה בעבודה שהרי אני בא לעבוד אני לא בא לעבודה. תאשימו אותי שאני פרפקציוניסט, שזה לטוב ולרע. אני נותן את עצמי בעבודה 8, 9, 10, 12 שעות את כל כולי רק בכדי שהעבודה שלי תהיה אפקטיבית וטובה. בעולם האבטחה אני מרגיש שאני מבוזבז, במיוחד ולאור האנגלית הטובה שלי ושוב...... התפוקה שלי.  אני מלונאי בנשמה שלי!!!!!! אני יודע מה אני שווה........ אני יודע מהי התפוקה שלי בעבודה......... ו........... אני לא יורק לבאר שאני שותה ממנה אבל...... די!!!!!!!..... מיציתי. אחרי כשבועיים שאני מגשש בתחום המלונאות במציאת מקום עבודה בתפקיד של מנהל קבלה או מנהל הזמנות אני די בהלם מהשכר שמציעים כרגע והנה זה בא....... ממליץ לכם לשבת חזק חזק........ 32 ש

עוד לילה שבו קשה להירדם, עוד לילה שבו המחשבות עולות ולא נותנות לך מנוחה, עוד לילה שבו כל הזכרונות צפים, עוד לילה שבו הכל כואב ואתה כל כך רוצה שזה יפסיק ולא יודע איך, אתה רוצה להיות שמח ומעמיד פנים אבל בפנים.....בפנים הכל כואב אתה רק רוצה להיות מאושר ולהפסיק לסבול, האם זה יקרה??? אתה חייב חייב להאמין, אסור לך ,אסור לך לאבד את התקווה לא משנה מה יקרה תמיד תעמוד על שתי הרגליים כמו גדול ותוכיח לעצמך שאתה מסוגל וששום דבר לא ישבור אותך, נכון הגיע הזמן שגם אתה תהיה מאושר אבל זה יבוא, זה יבוא אל תרדוף אחרי זה, אל תחפש להיות מושלם, תאמין ותאמר לעצמך שאתה שווה ושהכל יהיה בסדר, רק תאמין ותראה שהכל אפשרי, אל תפסיק לחלום! ***************** נכון אני לא הבן אדם המושלם, ואני גם לא אהיה כזה. אז אל תחפש אותי ואת הקטנות שבי . אני לא אשתנה בשבילך , ולא בשביל אף אחד אחר אף פעם! אל תעשה עליי פוזה ליד החברים שלך שאתה תפסת מישהוא להיות איתו עכשיו. תפסיק לנסות לתת לי יחס מועדף כשאתה בכלל לא רוצה בכך, אני לא רוצה להיות איתך כדי להגיד יש לי. אני רוצה כי באמת היה אכפת לי וחשוב אבל אם לך כנראה שלא אז אפשר לחתוך את

מתי בפעם האחרונה הערכת את כל הטוב שיש לך בחיים? את המיטה, הארון, המשפחה שלך, העבודה, החברים, הזוגיות.. מתי בפעם האחרונה אמרת תודה על מה שיש לך? אני רוצה לגלות לך, שככל שאתה משקיע בחיובי, הוא גדל אצלך, לבד. אתה רק צריך להשקות אותו. לקחת לך מחברת ולחדש לך חידושי תודה כל יום. על מה יש לך להודות היום? עזוב אותך סטנדרטי, נורמל, מה קרה היום שהוא שונה מכל הימים ועשה לך טוב? התקבלת לעבודה? מצאת חברה טובה? העבודה שאת צריכה להגיש הייתה מצוינת? לך תחגוג את זה, תייקר את זה. תצא למסעדה טובה או תכין לך ארוחה טעימה ומפנקת. תת המודע שלך אוהב שאתה מעריך את היקום, תת המודע שלך שומע, רואה, מרגיש כל דבר משמח שקורה לך. הוא מייצר את מה שאתה מבקש. אז איך להתמודד עם הפחות טוב בחיים שלנו? להגדיל את האור. רק האור מגרש את החושך. תדליק את עצמך, את הכוחות הפנימיים, תכניס לחיים שלך כמה שיותר חיובי. תוציא שלילי, תכניס חיובי, תוציא שלילי, תכניס חיובי, ככה עד שהטוב יגדל. וכשתקבל בשורה מצמררת יהיה לך יותר קל להתמודד איתה. לא תפל לדיכאון ועצבות וחוסר ייאוש כי אתה תזכר בשביל מה יש לך לחיות. **************** בחרתי בך ולא

אחרי 10 חודשים באבטחה החלטתי לעזוב. ולא בכדי..... ולא בסתם...... אלא משום ש...... הוטרדתי, הושפלתי, ספגתי קללות. אתמול אחרי שעה בעבודה קמתי ועזבתי בכעס. בזעם. עם הרגשה הנוראית הזו ששוב שלחו לי ידיים לגוף שלי, שפגעו, חיללו, את גופי. לא הייתי מוכן לחזור למשמרת. לא הייתי מוכן להשפיל את עצמי, שוב.  כנראה מקום העבודה הבין את משמעות הדברים והתחננו שאחזור לעבוד ולסיים את המשמרת של אתמול ושל היום. סירבתי בתוקף. מי שלא עבר אונס, הטרדה, השפלה לא יבין את ההרגשה הנוראית הזאת: את הצורך הזה רק להגיע הביתה ולהתנקות, להתקרצף מתחת למקלחת........ ועדיין........... להרגיש את הזוהמה. הלכלוך. שחודר אל מתחת לעור הגוף שלך. אתה יודע ש........... לא משנה כמה מילות התנצלות יאמרו!!!!! לא משנה כמה מילות סליחה יאמרו!!!!!! ההרגשה הנוראית הזאת של ההשפלה, האונס המילולי אם לא הפיזי, הקללות, ההשמצות לא יעברו מאליהן. יש כאלה שיאמרו ויצקצקו שבכל מקום עבודה יש את זה ואז מה האם אני יקום ויעזוב? אותם אלה "המומחים לפסיכולוגיה בגרוש" יגידו שעליי לקבל עזרה בכדי לצאת מהמצב הזה. ואני שואל אותכם: למה להגיע למצב הזה? למה

עבר כמעט חודש מאז שכתבתי. (יהיו בטח כאלה ששמחים שלא כתבתי בכלל). לא בגלל שלא היה לי מה לכתוב. פשוט לא היו לי את הכוחות לשבת ולכתוב. כמו היום שאין לי את הכוחות הללו. נטול כוחות נפשיים וגופניים. שלא לדבר על כך שאין לי כוחות לאנשים ולנהל סמול טוק ולהקשיב לצרות שלהם. מי אמר שאין לי צרות משל עצמי??? פשוט זקוק לחופש......... זקוק לשקט. להיות עם עצמי ולעשות RESTART. ************ מָשׁוֹט לְלֹא סִירָה עַמּוּד לְלֹא שִׁדְּרָה הַיָּם סוֹעֵר אֵין גַּל אֶחָד שֶׁמֵּזִיז אֶת הַדְּמָמָה הָרוּחַ מְלַטֶּפֶת עוֹשֶׂה נָעִים בַּגַּב אַצָּה אַחַת שׂוֹרֶטֶת מַשְׁאִירָה סִימָן לָעַד סַכִּין חוֹדֵר עָמֹק לָעוֹר יוֹצֵר צַלֶּקֶת עֵירֻמָּה כְּזוֹ שֶׁנֶּעֱלֶמֶת וְשׁוֹקַעַת עִם דִּמְעָהּ הַאִם יֵשׁ פֶּתַח בִּפְלַסְטִיק הַנּוֹרָא מְנֻפָּץ הוּא לִשְׁבָרִים בִּתְמוּנַת הַפֶּזֶל הַשְּׁלֵמָה ************ אין לי מי שיאמר את זה. מי שצריך לומר את זה זה רק אני. אין לי מי שיאמר את זה כמו שאני. אני מצע לשים בו דברים אך כמו בכתב חרטומים מספר עצמי בחריטה בחריקה כך כמו שאני ************ וּבֶפֶּתַע הִיכּוּ בִּי שִׁירֵי נְעוּרַי ו

כשעוברים עם טלפון נייד ומפתחות דרך מגנומטר, השער החשמלי שנמצא בכניסה לקניונים ומוסדות ציבורים, זה פולט קרינה גם לזה שעובר וגם למאבטח. מעבר לזה שהמגנומטר מזהה את שניהם ככלי נשק, מהסיבה הזאת המגנומטר החשמלי מצפצף. נקודה. סוף פסוק. אנשים לא מבינים את זה בכלל. לא אומרים לכם את זה כי לא רוצים שתדעו מזה. אנשים, אתם לעולם לא יודעים מה עבר על המאבטח מבחינה בריאותית - מה אם הוא סיים טיפולי קרינות וטיפולי כימו נגד סרטן? גם אתם מקבלים את הקרינה הזאת, תרצו או לא תרצו. נקודה סוף פסוק. אני יודע מזה כי אני עברתי טיפולי קרינה נגד מחלת הסרטן, 48 במספר. כל מי שעובר עם טלפון נייד ומפתחות במגנומטר החשמלי גורם לי לקבל קרינה ואחר כך אני מבלה בשירותים בהקאות. רק בגלל שעברתם עם טלפון נייד ומפתחות. אל תהיו מטומטמים!!!!! אל תהיו טמאאים!!!!! תתחילו להיות מודעים לאנשים שמסביבכם. הם לא שקופים. הם לא שלופים. ****************** בבדיקות דם החצי שנתיות שעברתי לפני שבוע המדדים של הערמונית תקינים. אפילו מתחת ל - 0.03 במקביל, גיליתי שהמדדים של הברזל נמוכים מאוד לנורמה. זה אומר שחסר לי ברזל. עכשו אני מבין למה אני עייף כל

כותב ........ ומוחק.............. מה בעצם אפשר? מה בעצם אפשר לכתוב בתקופה הטעונה הזאת?  אם פעם הייתי פורה בכתיבה שלי וכותב כל יום פרק בבלוג שלי והיום........ יוצא לכתוב פרק פעם בשלושה ימים וגם אז אני יושב כותב ומוחק, מתחבט עם עצמי על מה לכתוב ולמה לי לכתוב ושואל את עצמי אם לא כתבתי כבר על הנושא כזה או אחר: הולך ובודק בבלוג ומוודא שבעצם אני לא חוזר על עצמי שוב ושוב ושוב. מי אמר על אלה שחוטאים בכתיבה לא מתייסרים ומתחבטים. ******************* תודה זו לא מילה גסה. כל אדם שאנחנו פוגשים יכול לסמן נקודת מפנה שאנחנו בכלל לא מודעים אליה. כל פגישה מקרית עשויה להיות תחילתו של רומן, ומשפט אחד של מישהו זר עשוי להסיט אותנו לשביל אחר לגמרי במסלול חיינו. אז תזכרו את זה, תכירו ותוקירו תודה, ככה בקטנה, מול האנשים שאתם פוגשים בדרך אל האושר. מאז שאני זוכרת את עצמי אני עוזר לאחרים להתפרסם, להצליח, לזכות באהדה. אני בלוגר ומלונאי לשעבר. זה אומר שאני פוגש בנאדם, מדמיין את חייו על עמוד או ארבעה - ואתם קונים את מה שהוא מוכר לכם. לא כולכם, לא תמיד, אבל זה הדיל: לא משנה איך קוראים לך ומה כותבים עליך, העיקר שמאיית